"איזה כבוד להופיע עם החלוצים האלה", אמר ברי סחרוף. בין כל הזמרים שהתארחו באיחוד של "צלילי העוד" אמש (יום ה', 2.4.09) במועדון ברזילי בתל אביב, שמו של סחרוף לא הוזכר בקומוניקטים. הוא הגיע על תקן של "ההפתעה", אבל איכשהו היה ברור שזה יהיה הוא, שיא נוסף, מסעיר, בהופעה שכולה רצף של שיאים. רגע לפני כן, למשל, יהודה קיסר, הגיטריסט שאחראי לצליל הכה חשמלי של הלהקה, שאל: "אפשר לשיר"? ולפני שזכה לאישור הנלהב של הקהל, הוא כבר התחיל לשיר את "אלינור" של זוהר ארגוב. "בחיים הוא לא שר", טען רמי דנוך סולן הלהקה, "קיבל מוזה"! הקהל הצטרף, מחויך ומאושר, בניגוד מוחלט למילים של השיר – "יושב ועצוב, לבד וכאוב, חושב על אותם הימים שחלפו".

אתמול נראה שהימים האלה שבהם פרחה הלהקה, שנות השבעים, לא חלפו בכלל, רק תודלקו מחדש. באולם נכחו אנשים שחוו אותם בזמן אמת לצד צעירים שהתמגנטו לרוק המזרחי האיכותי שפעם היה מהפכני והיום הוא טבעי. ובכל זאת ההתחברות הזו לצינור המקור ריגשה כל אחד שעמד על הבמה. וכך, ברי סחרוף, שהתכבד לבצע את הלהיט האהוב "חנה'לה התבלבלה", נראה שמח ואסיר תודה לא פחות מהקהל. הגיטרות של סחרוף ושל קיסר דווקא לא התבלבלו כשהמריאו. סחרוף ודנוך שרו לסירוגין את השיר המצחיק הזה, שנתן אלתרמן כתב למנגינה עממית, והמשיכו עם החיבור המפורסם לפסוקים משיר השירים "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני".

אולם שלם חולה אהבה, והיא מתממשת ברמי דנוך. הוא אוהב את כל מי שמנגן איתו ושר איתו, על הבמה ולמרגלותיה, ומתפעל בגלוי מהאורחים. ראשונה עלתה עלמה זוהר ושרה את "גדליה רבע איש", גם הוא של אלתרמן, עם הלחן של משה וילנסקי. דנוך הביט בה והתמוגג מההתמוגגות שלה – רוקדת וצוחקת במהלך השיר. כששרו ביחד, התחושה היתה שמאז ומתמיד הקולות שלהם צמודים. "זאת אחת מההופעות המרגשות ביותר שהיו לנו אי פעם", אמר אחר כך.

מאוחר יותר עלה לבמה דודי לוי, ששר את "בזוכרי ימים ימימה". ושוב: התלהבות הדדית, שהפעם נוסף לה סולו מתמשך מהגיטרות של לוי ושל קיסר, שהבליע חיוך, בינתיים בפה סגור. בהמשך התייצב גם קובי אוז, לבוש כולו שחור. הצבעוניות האופיינית לו בקעה ישירות מהשיר ששר, "סוד המזלות", שהפעם גרם לקיסר להרחיב את חיוכו, במיוחד כשאוז ודנוך פצחו בדיאלוג סלסולים משעשע.

אורחת נוספת היתה הזמרת דקלה, ששרה ורקדה את "עת דודים כלה" באקזוטיות הפראית שלה, שהתעצמה כשזימרה את "אינתא עומרי". דנוך וקיסר הביטו בה, המומים מהמוזיקליות הטוטאלית. מצעד האורחים הסתיים בצמד הראפרים "אקסום", עטורי הראסטות ונמרצי האנרגיות, ששרו את "הימים יגידו" וגם שיר שלהם, שהשתלב להפליא, "מה עם הכסף".

היו גם שירים שקטים כמו "חסידה צחורה" הרגשני ו"סורו מני" העגמומי – שניהם של אלכסנדר פן. הקהל רקד גם אותם. העבר לא קם לתחייה כי הוא מעולם לא מת אלא חי בהווה שבברזילי. הרבה לפני גל הפיוטים הנוכחי, אנשים שרו את "איילת חן" של רבי שלום שבזי בלחן של רמי דנוך, וגם אתמול הם שרו איתו, באקסטזה. אחר כך רוני דלאל הצדיק בסולו העוד שלו את שם הלהקה כשהוא ביצע עם דנוך את "נגן לי עוּד". "את ההופעה הזו נזכור הרבה שנים", הצהיר דנוך, הוסיף "זה חרוט בספר הזכרונות" ושר לפי בקשת המפיקה את "ברצלונה" של ג'ו עמר. הקהל משתולל. האולם מוחשך. עוד מעט ההופעה מסתיימת, אבל בינתיים "הלילה הלילה הלילה, שמחה גדולה הלילה". ועוד איך. הצמד "אקסום" עולים במפתיע לבמה ורוקדים סביב דנוך, מדביקים שטר למצח שלו, ואחר כך למצח של עצמם. המופע נחתם ב"שלום לבן דודי". דנוך הסביר שזה היה שיר הסיום שלהם בשנות השבעים.

כשחזרו להדרן, דנוך אמר: "האמינו לי, לפי השעון זו ההופעה הכי ארוכה שהיתה לנו אי פעם. מעל שעתיים". ואז הם ביצעו שוב את "גדליה רבע איש". "במקור שרה אותו רבקה זוהר", הזכיר דנוך, "אבל צלילי העוד נתנו לו את הפלפל והסחוג". הרבה חריף הם שמו הפעם וכשהשיר הסתיים, יהודה קיסר התחיל לשיר את "סיגל" של אריס סאן. "נהייתי זמר", הוא צחק וזכה לתגבור מאסיבי של קולות. ההופעה הסתיימה ב"חנה'לה התבלבלה", הפעם בביצוע רוקיסטי עוד יותר מאשר ממקודם. ובאמצע השיר, דנוך לקח הפסקה מהעוצמות, עצר לרגע את תנועות הריקוד שלו, עצם עיניים והקשיב. כשפקח אותן חייך כמו מישהו שפגש את עצמו בצומת של תקופות.

פורסם ב-ynet ב-3.4.09