אולי זה מפתיע, אבל להקת "איפה הילד", הכה מזוהה עם תקופת השיא של הרוק הישראלי – שנות ה-90 – שכמו גוועה בתום אותו עשור, התאחדה כבר בשנת 2008. לא "איחוד עסקי", מלאכותי, שכל מטרתו היא התקמבקות לשם הופעות-להיטים. האיחוד היה אורגני, יצירתי ורציף, ומלבד המופעים הניב שירים חדשים ואלבום חדש, חמישי, שיצא ב-2012 – ולא הותיר אפילו שיר אחד לזיכרון הקולקטיבי.

והנה אלבום נוסף, שישי, "מתוק בחשיכה" – שכמו אומר: אנחנו פה. לא כגחמה, אנדרטת הנצחה לנעורים המוזהבים של המאה שעברה. אנחנו יוצרים מתפתחים, משביחים את עברנו, מניעים אותו בתנופת ההווה החי שלנו.

וההווה הזה התעשר מוזיקלית. עדיין רוק – מיומן יותר, מלוטש משנות ההשתפשפות על הכלים של ארבעתם: הבס והגיטרה האקוסטית של חמי רודנר, הגיטרות של אסף שריג ושל אופיר בר עמי, והתופים וכלי ההקשה של אסף "בובי" מרוז. וגם בזכות עופר מאירי, שהפיק מוזיקלית (וניגן בקלידים ובתכנותים). יצירה שמתודלקת בתמורות חייהם האישיים – הם כבר בשנות החמישים שלהם – שמזקקים את האינדיבידואל שבכל אחד מהם. מיוצרים מוכשרים שהוסטו הצידה מתנופת הכריזמה של סולן דומיננטי, "הקול" של הלהקה – עכשיו כל קול מובחן עד לרמת הניואנסים הפרטיים (במיוחד שריג בשיר הנושא ובר עמי ב"עמוק נפלא"), ורק כך מתאחד לצליל של להקה, ששוב נשבר לרמת הפרט, שקולה כבר לא מזוהה עם הצליל החמי-רודנרי – שבעצמו נשמע שונה, עמוק יותר.

בניגוד ליוצרים אחרים, שמתמידים לשיר על הנעורים ועל שנות העשרים המוקדמות – ולכן רלוונטיים באמת רק לקהל מתחלף (הקהל שבגילם, חווה אותם כמכונת נוסטלגיה נעימה, אך זמנית, וממשיך בחייו) – איפה הילד הם להקה שהולמת את הקהל שלה מראשיתה, צומחת איתו ומשקפת אותו. והכול בזכות השירים – יפים אחד-אחד: בלחנים, במילים – חלקן שירה שעומדת בפני עצמה – ובהגשה (עם הברקות מרנינות כמו החצוצרה של עידית מינצר והסיטאר של בני דגובס). השירים מקוריים, לא שגרתיים (למשל "משבר כתיבה דתי"). רוקנרול של חיי נישואין ומשפחה – שהם הצליחו להפוך את מורכבותם, כולל שחיקתם, למשהו מסעיר ומרתק, שמתחשק לאמץ לצריכה ביתית שוטפת. להתעמק בוויזואליות הפנימית שלהם, עם העיסוק הנרחב בחושך ובאור על גווניהם המשתנים. האפור שמחבר ומפריד ביניהם אינו ערפול, אלא גוון מורכב שמכיל את הקצוות. "מה שנותר זה לכפור באפור" ("רומנטיקה"), הם מתריסים בילדותיות יהירה בשיר "רומנטיקה", אבל זה לא יעזור להם. כבר בשיר הבא, "היא אוהבת", הם מתבדים: "אלף גוונים של אפור יפרחו עם בוא האביב".

פורסם בגלובס ב-20.4.2017