שלא יטעו אתכם השירים הקליטים, ההיתוליים לכאורה, ההתלהבות המרקידה והגאז'יות הסוערת. "אה אה אה אהבה" של אפרת גוש אינו "אלבום קיץ" טיפוסי. גם גוש אינה יוצרת-זמרת ישראלית טיפוסית. ממש אפשר לראות אצלה גרף, שמטפס לגובה. לפני שלוש שנים, בביקורת על אלבומה הקודם "הסליחה ואני", נרשמה כאן ציפייה לקראת אלבומה הבא – "בתנאי שתמשיך במגמת ההתקדמות המבורכת שלה".

גוש, כמקווה, ממשיכה לרתק בחוסר דריכתה במקום, בהתפתחותה ובהשתכללותה כיוצרת. אחרי שהשילה את התפזרותה לכל מיני כיוונים היא התגבשה, התהדקה והצטמצמה והתוצאה היא אלבומה השלישי – אי.פי שאורכו 23 דקות ותוכנו ששה שירים. הפעם היא כתבה והלחינה בכישרון את כולם (מלבד "מגדלור", שעוד נחזור אליו). שותפיה – לאלבום ולצלילו העשיר – הם מוזיקאים מצוינים: תמיר מוסקט מלהקת "בלקן ביט בוקס" הפיק מוזיקלית, וגם תופף ותכנת, ותום דרום עיבדה וניגנה בפסנתר, ואיתם יונתן לוי בבס, ספי ציזלינג בחצוצרה ויאיר סלוצקי בטרומבון.

גוש העמיקה את יכולות הכתיבה שלה ומפגינה יכולת חריזה מרשימה ("על חזה אהוביה איבדו תמימותם / כשזייפו הבטחות וקיימו את לכתם"), הברקות ("שוב סביר זה לא כדאי") וביטויים ציוריים ("קומפוזיציות אלכוהול"). כל אלה הם מצע הולם לתוכן, היוצר אלבום קונספט, ששיריו מתעדים את חיי הלילה התל אביביים, על נהנתנותם והרסנותם, כולל המיניות הנואשת המחפשת אהבה והתמסדות ("כלה להשגה" – כפי שגוש קולעת בשיר "בום טראח"). נקודת המוצא שלה היא נשיות אינטליגנטית, אמיצה ופמיניסטית, שמבטאת גם את החוזק שבחולשה ("לא אחד אני בוחרת. מעכשיו אהיה מופקרת. לכולם אני נותנת אהבה".

גם הקאוור שלה לשיר "מגדלור", של דן אלמגור ומשה וילנסקי, משתלב בטבעיות באלבום בזכות גיבורתו – אישה שכל מהותה התמסרות לגבר עד מוות. גוש מוחה על כך בשירתה, בניגוד למבצעות המקוריות של השיר (שושנה דמארי ויהודית רביץ) ששרו אותו בהזדהות. אפשר להחמיץ את הנימה הזו, ובעקבות הטונים הבזים והלעג הבוטה לראות בכך מהתלה, אבל האופן שבו גוש מעוותת בהדגשה את המילה "מגדלור" בסוף השיר מרמז על הביקורתיות. שיר נוסף שמבטא סולידריות נשית הוא "ממחר דף חדש" המרגש, שנכתב על חולה בסרטן השד.

שירים שמנסחים דעות ברורות, עלולים לסבול מפלקטיות, מצדקנות ומהסכנה החמורה ביותר – שיעמום, אבל גוש עוקפת את המכשולים האלה באמצעות אירוניה והומור. "אם רק היה נותן לי הזדמנות לפני להתאלמן", היא שרה למשל בשיר "בום טראח".

גוש, שתמיד הייתה פרפורמרית מעולה, נשמעת כאילו היא זוללת את השירים והתיאטרליות שלה מאפשרת לה להמחיש בשירתה את תוכן הדברים. כך, למשל, בשיר "אה אה אה", ממש שומעים בקולה שהיא שיכורה, בהתאם למילים. הבעיה היא שלא תמיד הגייתה ברורה, ומרוב עוצמות וצעקות, קשה לפעמים להבין את המילים שלה, וחבל. רק בשיר האחרון, "אמן" – תפילה אישית שמהווה את שיא האלבום, נשמע סוף סוף קולה פגיע ונטול פילטרים. "כשהקרקע נשמטת נשארים הגבהים", גוש שרה, ומתקרבת אליהם.

"אה אה אה אהבה", אפרת גוש, "אן אם סי"

פורסם ב-ynet ב-21.07.10