פורטיס אלבום מדור פיות, ספטמבר 2017
7 בספטמבר 2017ג'וני שועלי, טונה, יותם ראובני – אלבומים לראש השנה 2017, חלק ב'
19 בספטמבר 2017הקלאסי, הנשבר, המרקיד והמעורער. אלבומים חדשים ומומלצים לראש השנה
יוני רכטר / "סביבנו"
אפשר להתרווח בכורסה הנוחה. 14 שנים אחרי אלבומו האחרון, ליוני רכטר יש אלבום חדש בשם "סביבנו" (שהפיק עם אלון לוטרינגר), וחוויית ההאזנה היא של כובד נעים, כמו אחרי לגימת יין ישן משובח. ריחוף מדוד ויציב מעל קרקע עשירה ואסתטית. גם החדש מוכר, וכצפוי הכול מוקפד – לחנים, מילים ושירה, ומתוזמר למופת. אלבום שירי משוררים ההולמים את מידותיו האמנותיות (המרשימות) של רכטר – יהודה עמיחי, נתן זך, אמיר גלבוע, לצד פזמונאים-משוררים כמו יעקב רוטבליט ועלי מוהר, שממשיך להפרות את רכטר גם לאחר מותו, וההפתעה: דניאלה לונדון-דקל בשיר "אולי" החתולי, ככל הנראה בהופעת בכורה פזמונאית (תמשיכי!).
כן, אין כאן שריטות, וגם הפגיעות ("מה זה יש בי שחושש ושר?") משומנת בכלי נגינה מצוחצחים, אבל בין כל ההיצע המוזיקלי המחוספס (כולל בהמלצות אלה), נעים לחוש גם את המלוטש, במלוא הודו האלגנטי והאינטליגנטי. ויש אורחים מוצלחים כמו רונה קינן וגידי גוב, והאורח הכי משמח בחתרנותו השקטה הוא ההומור העדין (חפשו את "למה לא אמרת" המשעשע בגרוב ברזילאי, שכתב עלי מוהר).
משפט לקחת: "כל היופי הזה, מאיפה הוא בא" (יעקב רוטבליט).
ג'ירפות / "מי שלא חולם, כועס"
זהירות. מתחת לרחבת הריקודים פעורים בורות. באלבומם החמישי של ג'ירפות, "מי שלא חולם, כועס", אתם תגלשו לתוכם תוך כדי ריקוד, מחויכים וצוחקים בקול מהמילים השנונות של גלעד כהנא, נסחפים בלחנים היפים שלו ושל חבריו ללהקה: אסי ששון, יאיר קז וארז רוסו, נחתכים ומתאחים.
הג'ירפות תמיד היטיבו לומר משהו מקורי על החיים ולעורר מחשבה. המוזיקה שלהם, שמשתבחת, מניפה את הרעיונות לגובה ולעומק. המילה הדומיננטית באלבום הזה היא שברים. "שבור זה גם חותך" – הוא השיר הפותח, ובשיר הנושא נאמר: "מי שלא עוצר שובר, ומי ששובר יישבר". בהתאם, הציניות מתערבלת – יותר מביצירותיהם הקודמות – בכנות: פשוטה, חשופה ומעוררת אמפתיה. סערות הרוק – ויש כאן רבות מאלה – מחובקות בעדינות. אלבום מזכך.
משפט לקחת: "אם אני לא עולה באש היום, איך אאיר הלילה?".
אניה בוקשטיין / "רוקדת"
עכשיו כבר ברור, גם למי שפקפק, כי המוזיקה אינה אפיזודה חולפת בחיי היצירה של אניה בוקשטיין, המוכרת יותר כשחקנית. "רוקדת" הוא אלבומה השני, וכשמו, מתעד את החיים מהזווית ומהקצב הריקודיים. ההקשבה היא דרך הרגליים, אבל תוך כדי הריקודים, מגלים שגם המילים שלה רהוטות וצלולות לא פחות מהמוזיקה האפקטיבית והקומוניקטיבית, ויש גם מסרים פמיניסטיים קליטים (למשל בלהיט "איך שלא תסובב את זה"). אפשר להגדיר את האלבום שלה כדנס אינטליגנטי, ובסופו יש שיר שקט ומרגש בשם "חברה", שמזכיר שבין כל החושים מתקיים גם החוש האישי.
משפט לקחת: "המתח בין האולי לבטח לא עוזב אותי".
יהוא ירון / "אם לא נרקוד לא נבין כלום"
"יש עצב שנראה מצוין", שר יהוא ירון באלבומו השלישי "אם לא נרקוד לא נבין כלום". הגדרה מושלמת לרוקנרול אישי וחושפני עם שירים על זוגיות – בשיאיה ובשפליה, בגיאוגרפיה שהיא של זמן ולא רק של מקום ("אולי מיטה תהיה מכונת הזמן שתוריד עלינו גשם ישן").
צבעוניות ובתוכה בית עולה באש – זוהי גם העטיפה היפה של האלבום שאיירה מירב שחם בת זוגו, וממחישה את השירים, ההרמוניים גם כשהם מערערים. "אני כולי כן. אני כן כן. אני מלא בכן", שר ירון את יונה וולך (בשיר היחיד שאינו במילים שלו), והטוטליות האנרגטית הזאת מבעבעת, מתפוצצת ומפוצצת, דולה מתוך האלבום רעיונות עמוקים, מרגשים (כמו השיר "יאהו" על השם שלו, יהוא – הפורץ מתוך פצצות חשמליות מתקתקות), מסויטים ("ציפורים נודדות"), נשגבים ופשוטים – אבל לא פשוטים בכלל.
משפט לקחת: "כשמדברים על זה, הקול שלך נשמע כמו ליפול פתאום באמצע הרחוב".
פורסם בגלובס ב-14.09.2017