חג האביו

"יש לי את הזכות לשיר את השירים של מי שלימד אותי שאין גבול לחלומות", אמר יובל בנאי באמצע המופע שנקרא בפשטות יובל שר יוסי. בעצם, הזכות שלו הייתה הרבה יותר בסיסית – הזדמנות לבצע רצף של שירים כל-כך יפים, שבכולם בחר יוסי בנאי, אביו, לרצף את מסלול חייו על הבמות. לקהל בהיכל התרבות בת"א ב-25.6 הייתה הזכות לנכוח במפגש הדורות המרגש, המצחיק האוהב עתיר המוזיקה האיכותית.

"הוא רק יתום ורק תמים", שר בנאי הבן את בנאי האב, ששר את אלתרמן, וביתמותו התמימה, ממש כמו ב"ערב עירוני" המצוטט, "הוא בא לזרוח בעינינו". מעונב, מחויט, מחויך, תזזיתי בתנועות ידיים רחבות, הוא כביכול עשה הפוגה מהרוקנרול שלו והלך אל הטריטוריה של אביו, בא אליו ושר אותו. כלומר, לא הביא אותו אליו. לא לקח את השירים המחויטים והלביש אותם בג'ינס, אלא פשט את הג'ינס המוזיקלי שלו ולבש חליפה. אבל זו לא באמת הייתה הפוגה מהרוקנרול, כי הנגנים/זמרים שחברו אליו, הכניסו לשירים את המקצוענות ללא-רבב הצעירה והחושנית שלהם. גבע אלון בגיטרות, עמיר ג'נגו רוסיאנו בבס, אסף רייז בתופים, גליה חי בוויולה ולירון "פלורה" משולם בפסנתר – הוסיפו שכבת ניצוצות נוספת להילת הקלאסיקה של השירים, ולפעמים – למשל בשיר "אנבל לי" (אתגר אלן פה בתרגום ז'בוטינסקי ובלחן יוחנן זראי) מיקמו אותו כפי שלא התמקם מעולם במחוזות המורבידיים שלו. אבל לא רק גוטיקה, אלא גם קסם רומנטי הם הביאו, למשל בשיר "תחת עץ האהבה" שבו לירון פלורה משולם איישה בכבוד את המשבצת הנשית ושרה עם יובל: "ושיר על השפתיים וטוב להם בשניים". ובאמת היה טוב, ולא רק בשניים. המילים של ניסים אלוני וברסאנס, נצחיים בהעברתם לדור הבא, ריחפו באולם, ולצדם קמו לתחייה דמויות שמעולם לא דממו כמו הגבירה בחום המסתורית, שהפעם ריגשה איתה גליה חי הוויולנית. אלון ומשולם הצטרפו בגיטרה אקוסטית, שהשתלבה עם המילים: "ומתוך הגיטר פתאום, רה, סול ודו. הניגון מעצמו פרח, כמו משורר – כל השיר בראשי צמח, שב וחוזר". וגם סימון ומואיז הקטן חזרו, ולא רק מטאפורית – מואיז נכח באולם פיזית וספציפית ועשה שלום.

"בסתיו, תמיד בסתיו, אבי חוזר בשקט / מארץ הדממה, כולו מאיר פנים / והוא מביט אליי ונשמתו שותקת / ושוב עושה דרכו אל קץ כל הימים", כתב ושר יוסי בנאי בשירו האחרון. הפעם, כשיובל חתם איתו את ההופעה, המשמעות שלו הכאיבה עוד יותר. "תתקרב, אתה נוגע", שר בנאי הבן לבנאי האב בשיר הגעגועים "עוד שיר אחד" שהוא כתב בשנת 2015 – דיאלוג שבעל כורחו נקטע למונולוג. ובאמת, מזווית מסוימת, מאחור, ראשו עם שיער שופע כשל אביו, נראה היה שיוסי בנאי, בחסד השירים, לגמרי מתקרב ונוגע.

התפרסם בגלובס ב-5.7.19