קשה להיות הבטחה, ומארינה מקסימיליאן תמיד הייתה כזו. מזינוקה אל התודעה, בעונה החמישית של "כוכב נולד" – מקסימיליאן הקסימה – בכריזמה פרפרמורית ובשפע קולי ססגוני ויצירתי, שמושתת על השכלה מוזיקלית קלאסית בנוסח הסובייטי. המקום השני שאליו הגיעה היה עמדת זינוק, תקווה למימוש גרנדיוזי – לא פחות מזה, והמון אשראי של סבלנות מצד הקהל. והיא נזקקה לאשראי הזה. במשך שנים הבליחה בשירים, בהופעות ובפרויקטים מוזיקליים, אבל לא פחות גם במשחק כישרוני בסדרות טלוויזיה ("תמרות עשן", "חשופים", "ילדי ראש הממשלה" ועוד) ובדוגמנות.

"ארמונות עשן" הוא אלבומה השני (הראשון, באנגלית, יצא בשנת  2013 והפך לאלבום זהב) והראשון בעברית. קולה העשיר של מקסימיליאן, שבשנים האחרונות טווחו נגרע בשל בעיות במיתרי קולה, מתבטא באלבום ברכות ובמתינות. יש באלבום שירים על רצון להגשמה תוך כדי חיפוש דרך מבולבל: "יש סיבה, אין סיבה, באיזו מסיבה אני?… ממחר אני אני… לפעמים רגעים מצטברים, מתוקים מתוקים. לפרקים, לא לפה לא לשם" – וזאת הבעיה באלבום הזה. ה"לא לפה, לא לשם": לחנים מורכבים – גם הפשוטים שבהם מתוחכמים מוזיקלית, באופן שלעתים מקשה על התחברות מצד המאזין; זאת כשהיא מצהירה "פשטות", אבל אפילו שיר הנקרא "שיר פשוט" –  אינו פשוט – גם בתכנים (עזיבה) ובעיקר בלחן ובעיבוד (עתיר גיטרות, קלידים ותכנותים). "בוכה בדרך", היא שרה בו, "משיר פשוט פשוט פשוט" – וזה בדיוק מה שחסר באלבום הזה, שירים פשוטים שיגרמו לבכות. או לעלוץ.

בשיר היפה "אפס סבלנות" שמתאר שחיקה זוגית, דווקא נרמז שינוי – הכנות לפעולה אקטיבית שתנפץ "כפתור של אוטומט שהשתלט עלינו", והשיר "1990" עוסק בהגירה. "יש משהו משחרר בלאהוב בשתי שפות" – אבל מקסימיליאן לא תמיד נשמעת משוחררת. יש באלבום משהו מאולץ,  "אמנותי" במובן המרוחק. היא שרה על מילים ש"מתגלגלות על הקצוות" – אבל הגלגול הדינאמי לא מורגש, וגם לא הקצוות המרתקים.

"היופי מצמרר, הריח ממכר", היא מתארת בשיר בשם "עד כדי כך" – אבל לא חשים את הצמרמורת  ואת ההתמכרות. מקסימיליאן שרה על תחושות, אבל כמעט ולא מייצרת אותן, למעט בשירים מקסימים בודדים מדי באלבום, כמו "דניאל".

מוקפת באהבתם של הצמד המוזיקלי המוערך "גיא ויהל" (גיא מנטש ויהל דורון), שהפיקו ועיבדו מוזיקלית, כשמנטש הוא גם בן זוגה ואבי בתה – ההרמוניה הביסה "אכזריות" הכרחית של עריכה שתפקידה למגר את המדשדש, לוותר על המתבקש וליילד את הייחודי, הפועם בפעימות שאולי רק אדם זר, חיצוני לה – יעורר ויחלץ. כי האישיות המוזיקלית היצירתית של מארינה מקסימיליאן – עדיין משוועת להתבררות.

התפרסם בגלובס ב-19.5.2016