השאפתן, המסקרנת והמחייך

אריק פלדמר / "לגרש את הזאב"

לאריק פלדמר יש קול יציב, בשל, בטוח בעצמו ומעורר אמון. אלבום הבכורה שלו, "לגרש את הזאב", הוא שאפתן (ולו במספר השירים הלא קצרים – 12). הרוק שהוא מחצין בועט היטב באוזניים ומתחשק לראות אותו ואת נגניו מופיעים על במה.

מי שמכור לעוצמות של להקת "אלג'יר" ונגזרותיה (אלבומי הסולו של אביב גדג' וגבריאל בלחסן) ימצא כאן הדהודים והשפעות מוצהרות שלהם – מוזיקלית וטקסטואלית, וניכרות גם השפעות של כנסיית השכל, משינה ואהוד בנאי. ועדיין, לפלדמר קול ועולם משלו: צעיר – וקיצוני בהתאם – שנודד בניגודיות שבין הרים לתהומות, שריפה וקיפאון, אורבניות מול טבע.

ניעור קל של קלישאות ייטיב איתו. פחות "קפא על שמריו" ו"בור ללא תחתית"; יותר "אבק ומאבק". גם הידוק השירים באמצעות צמצום מספרם היה מחזק את האלבום. ועדיין, השירים מעניינים, והשיר "יריחו" נפלא במוזיקה ובאופן שבו פדמר מכניס אל הלב אקטואליות נפשית על מצע תנ"כי.

משפט לקחת: "הכינורות לא מנגנים פה, אך הקשתות עוד כאן".

מיכל שחר / "לשחות עמוק"

הקול של מיכל שחר עמוק ומעניין, והיא נשמעת רעננה, חזקה, מקורית ומודעת לעצמה. אלבום הבכורה שלה, "לשחות עמוק", מוכיח שהיא יודעת לשחות היטב, ושמים אכן מעסיקים אותה במובנים שונים (שתייה, צלילה, טביעה). כולל שיר אפוקליפטי על עיר שנעלמה מתחת האוקיינוס, ודווקא במצב הזה: "סוף סוף תרגיש אותו: סימן חיים".

ובשחר יש הרבה סימני חיים, שמעוררים רצון להמשיך לעקוב אחריהם. וגם מודעות עצמית, כולל  לחסרונותיה – למשל בשיר "עוד שיר" שבו היא חושפת באופן מתוחכם את הקלישאות של השבר. "אבל את רוצה מזה עוד", היא מודה בכנות.

גם שחר לוקה מעט בתחלואי "האלבום הראשון", שמקורם ברצון להחצין במהלך הפריצה את כל הרגש שהצטבר במשך השנים, אפילו שחלקו אינו מעובד לגמרי. גם קיצור משך השירים, וסלקטור קשוח יותר בשער כניסתם לאלבום – היו מיטיבים איתם, ועדיין, כאלבום בכורה – הוא ממלא את שליחותו: לסקרן, לעניין ולהקשיב לו.

משפט לקחת: "מסירה את האיפור, מכבה את הפנים".

איציק פצצתי / "שירים"

איציק פצצתי (שם הבמה של עומר מור) הוא מפיק מוזיקלי מוערך בסצנת ההיפ-הופ הישראלי, שהפיק בין השאר את האלבומים של נֶצ'י נֶצ', פדרו גראס וג'ימבו ג'יי. באלבום הבכורה שלו, שנקרא בפשטות "שירים", שומעים את החיוך בקולו. הוא שר (וגם מנגן על כל הכלים, כולל מחבתות ומפתחות) שיר חמוד-כואב על חבורת שתיינים מזמרים, את שיר המחאה "התרוששות" של דליה רביקוביץ' ושירי זוגיות ביתיים שאפשר לדמיין את נימתם כבר משמם "דגדוגים בקצה האצבעות" ו"שיר לילד שלנו שעוד לא נולד". מרקיד, בועט ושוחר טוב.

משפט לקחת: "אנחנו כבר מחכים לחלוק איתך את האהבה שלנו, מיד אחרי שנבין מי אנחנו ומה אנחנו עושים, ואולי תוך כדי".

פורסם בגלובס ב-29.5.2020