למה כתיבה היא חטא?
26 בספטמבר 2007אפרת בן צור
8 באוקטובר 2007תתחדשו
סוכות רק התחיל, ושמחת תורה באופק. במילים אחרות: עדיין יש הזדמנויות מצוינות להעניק במתנה אלבומים עבריים יפים – לאחרים, ובעצם גם לעצמכם. מה למשל? בשביל זה אנחנו כאן.
סגנון קצבי
"הד ארצי" ממשיכה במפעלה המבורך, "מבראשית", ומוציאה מחדש אלבומים ישנים, חולקת כבוד לראויים, ואת חלקם מצילה מהכחדת השיכחה. למשל, האלבום "נישואין נוסח גירושין", המבוסס על מופע של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי משנת 73'. במסגרת זו יצא באחרונה "friends" – האלבום הראשון של "עוזי והסגנונות" משנת 70'. הלהקה, שפעלה בישראל בשנות ה-60 כחלק מלהקות הקצב שהופיעו אז ושרו בעיקר באנגלית, הצליחה בארץ וגם בחו"ל. השירים של עוזי פוקס הסולן ביחד עם אבי קרפל בגיטרה, אייב אורצ'וור באורגן, רפי שוורץ בבס ומאיר ישראל בתופים נשמעים טוב גם היום. הנגינה מעולה, מקצוענית ויצירתית. החשמל כואב, אבל בעליזות, והפסיכדליה שבעבר היממה, היום משעשעת ונעימה לאוזן. במהדורה המחודשת מופיעים בונוסים, למשל השירים בעברית שהוקלטו בתקליטון שהוציאו, כולל "מה לך ילדה" ו"לאורך החוף" – שני השירים ששרו בפסטיבל להקות הקצב שבו הרשימו בתור הלהקה היחידה ששרה שירים בעברית.
הנאות נאות
צדי צרפתי היה היוזם והבמאי של "ההנאות הקטנות שבחיים" – ערב שירי ברטולד ברכט, שנערך בשנת 74'. מירי אלוני, בני אמדורסקי ויוסי פולאק שרו את הטקסטים שהלחין קורט וויל במחזות "אמא קוראז'", "אופרה בגרוש" ו"הפי אנד" לצד שיריו בלחנים של אלכס כגן ושל משה זורמן. התרגומים המשובחים של דן אלמגור ואהוד מנור עושים שירות טוב לטקסטים של ברכט שהם גם חומלים לא פחות מאשר זועמים. כשמקשיבים היום לאלבום שהנציח את הערב, מתברר שהוא מרגש גם היום בזכות השילוב האפקטיבי של קולות השלישייה. הקול העז של אלוני שמצטרף לקולות הגבריים והנחושים של אמדורסקי ופולאק יוצרים שירים קבארטיים שגם האפלוליות שלהם מאירה עדיין.
העמרנים מתהרמנים
בתקופת הצמדים של שנות ה-60 – הדודאים, הפרברים, אילן ואילנית, העופרים (ועוד), נכחו גם צמד העמרנים. שני האחים, שלום וברק עמרני, הירמנו קולות זכים בשירי אהבה ובשירים מסורתיים של עדתם התימנית. מלווים את עצמם בגיטרות ומצוידים בעיבודים הנקיים של המלחין יוסף הדר, מנהלם המוזיקלי, העמרנים הוציאו בשנת 66' את האלבום הזה שנקרא על שמם, ובמהדורתו המחודשת כולל גם בונוסים – להיטים נוספים שלהם כמו "שובה אלי", "פזמון האגודה" ו"הללויה". כמה מהטקסטים – הפטריוטיים וגם שירי אהבה – התיישנו, אבל הצלילות של קולותיהם והכוח של הביצועים שלהם לא נפגם וממשיך להתחדש.
שומעים את הקולות
גם חברת "הליקון" מתרפקת על נוסטלגיה באלבום הכפול "התשמע קולי" – שכולל קלאסיקות ישראליות בביצועים מקוריים. "איילת אהבים" של שלישיית גשר הירקון, "לילה לילה" של צמד העופרים, "גן השקמים" של ריקה זראי – הם דוגמאות מייצגות לשירים שמופיעים באוסף. הבחירה עצמה אינה תמיד מקורית או בעלת מעוף, אבל השירים עצמם הם בהחלט מהסוג שתמיד נעים לשמוע – לדור המבוגר, שיהנה להתרפק, ולדור הצעיר, שילמד מהיכן הכל התחיל.
היו זמנים
ואם כבר מדברים על התחלות, הרי שהצ'יזבטרון נחשבת לאם הלהקות הצבאיות. לפני כמה חודשים הוציאה הד ארצי את "הצ'יזבטרון, השירים" – אלבום כפול ובו הקלטות, רובן מקוריות, מחמשת התוכניות של הלהקה שהקים חיים חפר ושפעלה בשנים 48'-50' בכיכובם של שייקה אופיר, נעמי פולני, גדעון זינגר, שלמה בר שביט, זהרירה חריפאי ועוד. הלהיטים שלהם שרדו עד היום – "הן אפשר", "הפרוטה והירח", "היו זמנים", "שיר הרעות" ועוד. ההגשה כוללת לעיתים גם רעשים וחריקות, שמעידים על הישחקות כתוצאה מהשמעות רבות. במקרים חורקים במיוחד, מובאת גרסה נוספת.
אהבה אינסופית
"אתם יודעים", פתח יוסי בנאי את המופע שהונצח באלבום הכפול "מרוב אהבה" (הופעה חיה בהיכל התרבות רעננה ב-2.7.2004), "אם הייתי צריך לומר לכם במילה אחת הערב את כל מה שאני מתכונן לומר לכם הערב, הייתי בוחר במילה אהבה. כן, גבירותי ורבותי, אהבה. אהבה זה שם התואר, זה שם העצם וזה גם שם המשחק"…
ואכן, האהבה מלווה את האלבום הזה (בהוצאת "התו השמיני") מתחילתו ועד סופו. עם נציגויות הולמות של שיריו היפים והנודעים (למשל "ספירת מלאי", "ערב עירוני", "אהבה בת עשרים", "שיכור ולא מיין", "אני וסימון ומואיז הקטן") ומערכונים. המצמרר שביניהם הוא זה שבו רמי הויברגר משתף פעולה איתו בדמות שליח "מלמעלה" שבא לקחת את נשמתו, אך לאחר משא ומתן מתיש (ומצחיק!) מוותר לו.
הידיעה כי בסופו של דבר בנאי אכן נלקח אל מחוזות שמיימיים, רק מעצימה את האהבה וההנאה שיש בקטעים האלה מיצירתו השלמה.
כוכב נשאר
כאשר מנטרלים את כל המסביב והמעבר, ונשארים עם השירים עצמם – מתברר ש"כוכב נולד" הנפיקה ממתקים טעימים לאוזן. השילוב של שירים יפים, חלקם קלאסיקות ישראליות כמו "שיר לערב חג", "הכניסני תחת כנפך" ו"נשל הנחש", חלקם שירי רוק כמו "מחכים למשיח" ו"הגברים בוכים בלילה" וחלקם שירי פופ כמו "שיר אהובת הספן" ו"להשתטות לפעמים" עם עיבודים שלעיתים מוסיפים להם פרשנות חדשה, וכמובן קולות מרשימים – הופך את האלבום הכפול "הרגעים הגדולים של כוכב נולד 5" ("הד ארצי") למתנה נאה, גם לאנשים שלא הייתם מצפים מהם ליהנות ממנה.
חיסרון בולט: השמירה על פורמט מקוצר מצערת לעיתים. פיצוי: "לצלול" – שיר מקורי, מילים ולחן, של אדיר אוחיון. תענוג מילולי, מנגינתי וביצועי.
טוב שם טוב
"תחנות רוח" הוא אלבומו החדש של שם-טוב לוי והאנסמבל הנקרא על שמו. באלבום ("התו השמיני") אוסף של שירים שלו ושל אחרים, רובם אינסטרומנטליים, שמתייחדים ביופי ובגיוון סגנונות: מוזיקה צוענית ובלקנית, מזרח תיכונית, ג'אזית וקלאסית (עיבוד לקורל של באך). העיבוד שלו ל"יד ענוגה" נשמע מדברי בשלווה הסמיכה שהוא יוצר, פשוטה אך מיסתורית. ויש אוצרות נוספים כמו "טווס הזהב" הנודע שלו ו"העיר" – שיר מקסים שבו נשמע קולו החם ומעורר רצון לשמוע אותו יותר גם כזמר.
פורסם ב-ynet ב-6.10.2007