קול הסיפור: פסקול השירים של הספר "התפללתי לדרקונים דרך עץ" + מתנה לקוראי סך הקול
21 בינואר 2022הגיע הזמן לעשות קאבר ל"בפרדס ליד השוקת"
4 בפברואר 2022שיר בשם "המכתב" מהאלבום החדש והיפה של נועה שמר, "שורה של צעדים", הזכיר לי את הפורמט הזה. זוכרים? היה – ואולי עדיין ישנו – דף משורטט מילים, בתוך מעטפה, בתיבת הדואר, עם בול. ועם ציפייה. סבלנות הייתה פעם המהות. במכתבי הנייר נדרש לחכות פרק זמן לא משוער מהשליחה ועד ההתקבלות, ואחריה – עד שתגיע תשובה. אם תגיע.
הציפייה הייתה חממה נהדרת להנבטת יצירה – רומנים של מכתבים, ושירים.
אז בואו נצלול לשירי מכתבים. שולחת במעטפת המסך שירים-מכתבים, וחותמת אותם בתקווה שתמיד תקבלו – לא משנה באיזו מעטפה – בשורות משמחות.
ואיזה מכתבים נוספים עם מנגינה מהדהדים עכשיו בראשך?
עוד ניפגש / אריק איינשטיין (מילים: אריק איינשטיין, לחן: שם טוב לוי)
"מה לספר לך וזה רק מכתב", מתנצל איינשטיין במילים שכואבות את הקושי שלו להתנסח בהן. אבל בעצם, הוא מצליח ליצור איתן את ההתנסחות המושלמת של הגעגוע: "יש כאן הכל, אבל אין אותך".
עד עולם אחכה / יצחק קלפטר ויעל לוי (מילים: יונתן גפן, לחן: יצחק קלפטר)
"אני כותב מכתב, הדף נגמר לי, אני רוצה אותך, רע לי ומר לי". יותר מהכל, זה דואט על חוסר תקשורת. גם הוא וגם היא כמהים זה לזו וזו לזה ומבטיחים לחכות לנצח. אבל מדוע נדרשים כאן עינויי הציפייה כששניכם אוהבים בו זמנית? למה אתם לא נפגשים כבר?
מכתב קטן / דני רובס ואופירה יוספי (מילים ולחן: דני רובס)
"מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאן, ובו תמונה שיש בה זיכרון ישן: שנינו מחייכים למצלמה, לפני שהוא הלך למלחמה". מכתב שהוא מזכרת מאהוב מת, עם אחד מהמשפטים הכי מצמיתים בזמר הישראלי: "יש ודאי במקום נסתר תשובה לכל דבר אז למה דווקא לי נגמר הכל לפני שהתחיל?". למה?
אוהבת אותך, עוזבת אותך / דפנה ארמוני (מילים ולחן: שלום חנוך)
"לא יודעת איך להתחיל, מה לכתוב, איך לא להבהיל" – כך נפתח מכתב האהבה האמביוולנטי הזה. היא עוזבת אותו, אפילו שהיא אוהבת אותו, כי היא רוצה – בטרם יהיה מאוחר מדי – לאהוב גם את עצמה.
קראתי את מכתבך / איפה הילד (מילים ולחן: חמי רודנר)
"קראתי את מכתבך. כמעט והצלחתי לשנוא אותך. לרגע הבנתי איך, איך איבדתי אותך לעוד נצח". והפעם, נקודת המבט של קורא המכתב, ובמקרה הזה – של האוהב הננטש.
מהרי נא / אהוד בנאי (מילים ולחן: אהוד בנאי)
"כשאמא באה ואומרת: 'יש לך מכתב', הניצוץ חוזר לפתע אל עיניו. הוא מריח באוויר את הגשם מתקרב ומביא את אהבת חייו". כאן המכתב הוא בשורה טובה, תרופה לחידלון של הילד החולה בן השלושים. ומי שמביאה אותו היא האמא, שכבר איננה, והשיר הזה מתגעגע אליה, חוזר אליה ומנציח אותה: "את חזרת אל ביתי, כן עכשיו את איתי. אני קורא בשמך לביתי".
האיש עם המכתב / פונץ' (מילים ולחן: יוסי בבליקי, שלום גד, אלי שאולי ושלמה רוזנבלום
כדרכה היפהפייה והמיסתורית של הלהקה החמקמקה הזו, הם מנסים לפענח אמת שבה דווקא השליח הוא המושא והאמצעי הוא המטרה.
המכתב / נועה שמר (מילים: מרים ארן, לחן: נועה שמר)
השיר שבזכותו נכתב הפוסט הזה.
נשמטו על רצפת חדר העריכה: "חלון לים התיכון", "כמו צמח בר", "הדוור/עומר קורן, מעיל הגשם הכחול/שרון ליפשיץ (תרגום של צרויה להב ללאונרד כהן).
2 תגובה
פעם היו מכתבים נעים בין ארצות, ערים ובתים.
פעם היו דוורים מסתובבים ברחובות לבושי מדים נושאים תיקים ענקיים מלאי מעטפות שמנמנות או גלויות חשופות ולא פעם הנמענים הנרגשים חיכו בשעה המשוערת וקיבלו ממש ליד את האוצר.
את הדואר הרשום קיבלו עד לדלת הדירה ומאחר שאותם דוורים עשו שנים אותו מסלול יצא שנרקמו יחסי רעות בין דוור לאזרח.
כמעט בכל בית מאז יש צרורות לפעמים עטופים בסרט צבעוני וכעת קצת דהוי כמו האותיות המשורטטות בזהירות ובכובד ראש בעט נובע אמיתי מכסת או בעט כדורי.
אז לא פלא שמיכתבים היו נושא מרכזי בשירים ממש כמו בחיים.
כמה נעים לזכור.
כמה נעים להאזין לשירים שמזכירים לנו שפעם היו מכתבים מהחיים שהגיעו ממש עד הבית ולא רק חשבונות ולא רק מיילים.
תודה שהזכרת.
תודה על התגובה היפה שלך!