"ואנחנו צמאים לאות" – השיר "בוא בשלום" בביצוע מחודש
8 בדצמבר 2023פרויקט אריק איינשטיין אוהב להיות בבית: חלק שני – שכשנבוא
4 בינואר 2024לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית"
שיר ראשון "לטפטף טיפה" – יוצרת: שרון רודניק
השנה: 1986. מצב הרוח: עגום. תיכף תתחיל האינתיפאדה הראשונה וכבר יש גל טרור שמבשר אותה. מבפנים – שסעים. שנאה, קנאות, גזענות, קיצוניות. שלוש שנים קודם לכן נרצח אמיל גרינצווייג בהפגנת שלום עכשיו וכעת הרב כהנא נהיה חבר כנסת ומפיץ שנאה מתנשאת ויהדות לא יהודית. תחושת אסון מסתמנת. בהתחלה אצל הרגישים, בעלי האנטנות, הלוא הם היוצרים. והכי מזוקק מביניהם הוא אריק איינשטיין, שהוציא בשנה זו את אוהב להיות בבית – אלבום אישי במיוחד, שבו כתב את המילים לשבעה מתוך עשרת שיריו. מיקי גבריאלוב העניק לחנים יפהפיים ואחראי להפקה המוזיקלית ולעיבודים החמים שמחבקים את השירים, מאנישים אותם למדרגת חברים. חצי מלהקת כוורת ניגנו שם (יוני רכטר, אלון אולארצ'יק ויצחק קלפטר) וגם בזכותם שורה על השירים תחושת ביתיות שנשמעת נון-שלנטית רק בגלל שהיא סופר-מקצוענית.
יופי, כנות ולהט של אכפתיות על רקע ימי פורענות. אלה משאירים את היצירה הזו – כמעט 40 שנה אחרי יציאתה – אקטואלית. איינשטיין קופץ ראש לתוך להבי החרבות המתגודדות, נכאב מהם ונפצע אנושות. ובו זמנית, בפלא של האומן שהוא, יש לו דרכים לארוג תחבושות, לרקוח משחות משככות. להיות התרופה והמרפא.
השנה: תשפ"ד שהתחילה לא טוב ומסתמנת רע. משמחת התורה נכחדה השמחה. שבוע ראשון של 2024, ואנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה, דורשים את חטופינו, סופרים את מתינו, מנסים לתפקד תוך כדי דיכאון, הלם, כעס, חרדה וייאוש קולקטיביים. מצב צבירה הולם לשמוע את האלבום הזה, להחצין את מחאתו ואת עלבונו, וגם לחוש את החיוך האיינשטייני הטוב, היפהפה למרות פציעתו, המחלק תקווה לכל דורש. ויש דרישה.
לצורך המחווה הזו גייסתי שותפים נושנים שלי, חבריי (מקצועית ואישית) לצוות G בעיתון גלובס, מהתקופה שבה פיקד עליו אייל אברהמי. מדי שבוע זכיתי להיות חלק מהם כשביחד יילדנו שוב ושוב (עד שכבר לא) את מגזין סוף השבוע הנ"ל בשנים שבהן היה בפריחתו ובשיאו. במהלך הימים הקרובים אפרסם כאן את הפרשנות היצירתית של חלקם לשירים מתוך האלבום. כל יום שיר.
האלבום והפרויקט הזה נפתחים בשיר לטפטף טיפה (מילים: אריק איינשטיין, לחן: מיקי גבריאלוב). שרון רודניק – שהייתה העורכת הגרפית של G – בחרה להתייחס אליו בדרך ויזואלית מרהיבה ומרגשת. הייחוד שלה: נקודת המבט החדשה שהיא פותחת אליו – נשית. דרכה, נשקפת החיוּת האופטימית שבסערה, כפי שהיא מתבטאת בתמציתה הזעירה ביותר – הטיפה, שבהיאספותה, בהתמדתה ובהכפלתה הופכת לים.
שרון רודניק הייתה העורכת הגרפית של מגזין G והמעצבת הראשית של גלובס. כיום היא מורה, בעלת סטודיו לעיצוב ומרצה לתקשורת חזותית.