זה היה בלילה של רעמים תיאטרלי בתחילת שנות האלפיים. הטלפון העביר בפעם הראשונה תקשורת  קול בין גבר לאישה צעירים, שעד אז תקשרו ארוכות ועמוקות, בכתב בלבד. סופת הגשם והרעמים הייתה ליווי הולם (תרתי משמע) למה שהתברר בתוך אוזניי, שלא ידעו עדיין שהן מקשיבות לאלבום של להקת "בלובנד".

יוצר האלבום שר לי את כולו בטלפון. שיר אחרי שיר, ותוך כדי כך ליווה את עצמו בגיטרה. באופן הזה, אומנם לא נחשפתי לעושר הצלילי היפהפה, העורקים שדרכם הוזרם החמצן של המהות – העדיין מתפענחת, כדרכה של יצירה טובה. גם לא חוויתי אז את מלוא צלילי האלבום. נבצר ממני לשער את היקפם של מרחבי האווירה המשורטטת במכחולים דקים כנימים ועבים כצמרי פלדה, המקרצפים את הנפש ומוציאים מקרבה את תוצריה ואת תוצאותיה, לכלוך וזיכוך, מזוקקים. אבל היטב חוויתי אווירה אחרת, מתומצתת בעירומה.

ככה חשתי לראשונה את האלבום בלובנד של להקת בלובנד, לא כאלבום אלא כהופעה באופן שככל הנראה הוא ההתגשמות האידיאלית של האינטראקציה הפרטית, האישית, הלוא היא האינטימיות שבין יוצר לקהלו. מהולה אז באיכויות נוספות שיישארו כמוסות.

אחר כך כבר רכשתי את האלבום והקשבתי לו, מופתעת לגלות את הדומה ואת השונה מאותה האזנה ראשונית.

עשרים שנה אחר כך. סוף דצמבר 2024, מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון, נוה צדק, תל אביב. נר שני של חנוכה תשפ"ה. החג משתייף השנה על מציאות שנושאת תמידית כאבי נפשות נרצחות ללא הפוגה.

האירוע: הופעת המחול "ענבל", שמבוססת על האלבום ההוא. רשות הדיבור לקומוניקט המדייק:

30 שנה מאז יצירתו הראשונה לבמה ו-25 שנה לצאת אלבום המופת "בלובנד", חוברים הכוריאוגרף הישראלי-צרפתי עמנואל גת והמוזיקאי דויד פרץ ליצירה חוצת מקום וזמן.

הכוריאוגרף עמנואל גת ביצירתו השלישית בטרילוגיה ללהקת המחול ענבל בחר בפס הקול של האלבום "בלובנד" של המוזיקאי דויד פרץ.

עמנואל, אשר האלבום נחרט בזיכרונו, מצא לנכון לחבר זאת עם יצירתו ללהקת ענבל. באופן מפתיע, בדיוק בימים אלה האלבום יוצא שוב בגרסת ויניל.

הייתי שם אמש כקהל ביחד עם מחוללי המוזיקה.

התחושה הראשונה, שהתברר לי שכללה גם אותם, הייתה הלם של הידהמות מעצם הצפייה בתרגום הכה ויזואלי-גופני לצלילים המופשטים. לרגעים התגלם בנו, הצופים, חוסר אוריינטציה, ואז חווינו – כל אחד בזמן שלו, התחברות מסתורית ולא נהירה לפלא היפהפה של אומנות במיטבה ובהטבתה.

הייתי במקום שבו שפות מסתנכרנות. חוויתי ממדים שונים של מציאות שנפגשו והשלימו זה את זה. עדה למה שמתחולל (התחלה ומחול) כאשר ה"פגיע" מתרחב לכדי "נואש" והנואשות מתגלמת לבהלה, ומתארגנת לבהילות – וזאת העלילה וההתעלות, שאליה נצמדים וממנה נפרדים חולי וריפוי.

זכיתי לגעת בהתחברות של זמנים. ליטפה אותי התוצאה של סבלנות שכפה מהלך החיים.

ראיתי רקדנים שעדינות וכבירות תנועותיהם האישיות והלהקתיות עוררו את מוקדי ההתפלאות וההתפעלות שחשבתי שנפשי המוכה כבר ניוונה בכאביה.

הרמתי ראשי והוארתי מזוהר המבטים הנוצצים שסביבי, מתלכדים עם מבטיי.

הופעה נוספת ביום חמישי 2.1.25 25 בשעה 20:30. פרטים כאן:

https://inbal.smarticket.co.il/%D7%A2%D7%A0%D7%91%D7%9C_%D7%9E%D7%90%D7%AA_%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%92%D7%AA?id=2139

בלובנד

דויד פרץ – שירה גיטרות, מפוחית, קלידים, בס ותופים
אלעד שופן – בס, גיטרות, פסנתר
יוחנן קרסל – גיטרות
יאיר שליידר – קלידים
עדי הילל – גיטרה
פלוריאן – צ'לו
כל המילים והלחנים – דויד פרץ
עיבוד והפקה – אלעד שופן ודויד פרץ

ענבל

כוריאוגרפיה ועיצוב תאורה – עמנואל גת

מוזיקה – דויד פרץ, בלובנד.

רקדנים ושותפים ליצירה – נועם דויטש, איתי מאיר, נעם סרוקה, רומי כהן, רוני פייגלר, אורי מבזבז, יובל בר לב.

ניהול להקה וחזרות – תמר ברלב

עיצוב תלבושות – עומרי אלבו

ניהול טכני והצגה – ליאור לוין

סאונד – ליאור תקו

ניהול הפקה – חן לשר