רגע לפני השיר "כמה יוסי", אסף תלמודי – הקלידן והמפיק המוזיקלי של המופע ושל האלבום "היא הופיעה כמו הרוח" – סקר במהירות את הקהל. זה קרה קרוב לסיום ההופעה (ב-2.2.17), וכולם ישבו באופן מנומס ומתורבת, כמתבקש מהאולם – "היכל התרבות" בתל אביב. "טוב", הוא הכריז בחיוך, "תצטרכו לקפוץ במקום". הצלילים המוכרים התחילו להתנגן, והקהל נעמד – לא מתוך ציות, אלא פשוט בגלל שהמוזיקה הכריחה. ההיכל השליך את עניבותיו המטאפוריות כשצעקנו תוך כדי ריקוד עם ברי סחרוף ועם אהוד בנאי: "כמה […]

רדיו חזק "רדיו אינשאללה" הוא מופע לכל מי שמרגיש שהישראליות שלו הופקעה ממנו ורוצה לחוות אותה מחדש   ביום שבו קברו את מאיר בנאי, כשתחנות רדיו שידרו זו לצד זו את שיריו בהלם ובכאב, הייתה עוד תחנת רדיו ששרה שיר שלו. "השדים של הלילה יוצאים כבר לרקוד. הם נוגעים בי, נוגעים בך, נוגעים עוד ועוד. תני לי יד תני לי מקום אצלך בעולם", שרו ב"רדיו אינשאללה" – שהוא בעצם יותר מופע מאשר תחנת רדיו. למרגלות הבמה התערבבו דמעות של יופי […]

פואטיקה של אסתטיקה "בפירמידות של הלילה יש סימנים של נשיקות / על הצוואר ועל הבטן, על הפנים העדינות / אני רוצה לבוא למעלה, עד למרפסת התמימות" (מתוך "איך אתה יפה"). עשרים שנה אחרי אלבומו הראשון "מלטף ומשקר", עברי לידר – משופשף (אבל לא שחוק) מניסיון ומהתמחות בצליל מקצועני, עדכני ומלוטש – ממשיך לנהות אחר התמימות הראשונית. זהו כבר אלבומו העשירי, והוא חתום עליו עם עופר מאירי (מוזיקאי ו"מפיק על", והראש והלב של ההרכב "מטרופולין"). שניהם הלחינו, עיבדו והפיקו. לידר כתב […]

נפתח במספרים: "הכול עוד לפניי" הוא אלבומם השביעי של התקווה 6, שיוצא עשר שנים אחרי אלבומם הראשון. ה"מתמטיקה" של הלהקה מתבססת על נוסחת המשפחתיות. ההרכב הוא "משפחתי", גם בכך שמייסדיו – עמרי ושלי גליקמן – הם אחים, וגם בתכניו הישראליים, שמחים וקודרים כאחד. מה שמרתך ומלחים בשיריהם את העליצות ואת העצב אלה לאלה, הוא הצליל שלהם – רגאיי והיפ הופ, הפעם בעיבוד ובהפקת דני "פילוני" קרק. בהתאם לז'אנר, לעיתים עליצותם היא כסות למילים קודרות וגם ציניות ("ארץ ישראל את כל-כך […]

האש מתעתעת. הלהבות שפורצות מתוך השירה של עמיר בניון באלבומו ה-13 "מילה ברוח", נחוות בהתחלה כמטשטשות דקויות, כמשטחות הכול לעוצמה אחידה. בדומה למוזיקאית דקלה, מלכת הדרמה, גם אצל בניון, האקספרסיביות שלו לפעמים נראית ונשמעת גדושה מדי. אפשר לחוש את זה למשל בשיר "באמת", שבגדול, מדגים את הקלישאה על ההוא שאוהב אותה, אבל לא אומר את זה. אבל – מעבר לכך שהשיר הרבה יותר עמוק ומורכב מזה, בהאזנות הבאות לאלבום מתברר שדווקא ההפרזה הזו היא מושא להשתוקקות של המאזין. כמו באהבה. […]

ראיתי אותו במועדון רדינג 3 בפסח האחרון, בהופעה של "אדומי השפתות" של ברי סחרוף ורע מוכיח. מארק אליהו ישב על הבמה, בין שאר הנגנים, קיצוני מימין, ובלב הסערה המוזיקלית המרהיבה, ניגן בקמנצ'ה שלו בשלווה מדיטטיבית. העוצמה השְלווה והשלמה מלווה גם את Roads (דרכים) – אלבומו השלישי, הבינלאומי. מארק הוא בנו של פרץ אליהו – מוזיקאי בעל שם, מלחין, נגן טאר ואתנומוזיקולוג , וגם הוא מוזיקאי נודע בזכות עצמו, שעוד בטרם מלאו לו 20 התמנה למלחין ולנגן של להקת המחול ההולנדית […]

"אני אביב ממטיר גשמים", שרה חוה אלברשטיין בשיר "הקיץ הבוער" (מילים: אביגדור המאירי). איזו הגדרה קולעת ליוצרת שבימים אלה חוגגת יום הולדת 70. האלבום "בוא המורה" הוא מתנת יום ההולדת שלה, מעצמה לעצמה ולנו. וזאת מתנה נהדרת. צנועה בממדיה – חצי שעה בסך הכול – אך עשירה בתכניה. צנועה ועשירה היא גם המוזיקה באלבום, עם להקתה המהודקת של אלברשטיין, שמופיעה איתה כבר שמונה שנים. הרכב מינימליסטי, אך מרהיב בנגינה: עובד אפרת (בס) וערן ויץ (גיטרות), שעיבדו את השירים עם אלברשטיין […]

"כל האנשים דומים כשהם זקוקים לאהבה", הולם אביב גדג' בשיר הפותח את "שרף אורנים", אלבומו השלישי. אבל גדג', גם כשהוא זקוק ככולנו לאהבה, אינו דומה לאף אחד. הוא לא יוצר חדש במוזיקה הישראלית. כבר כנער בשנות ה-90 הקים עם חבריו למושב תלמי אליהו שבנגב – גבריאל בלחסן ז"ל ודביר לביא – את להקת אלג'יר המוערכת, שגם זכתה בסופה להצלחה מסחרית. אחריה, הוציא שני אלבומי סולו מצוינים – "תפילת יחיד" ו"ילדים של מהגרים". השנה שבר שיאים בהדסטארט – מרגע שביקש את […]

אפלוליות מלוטשת "Through The Woods" הוא אלבומו השלישי של רועי דהן. אחרי אלבום הבכורה "some of this life" שזכה לשבחים, ואלבומו השני "the man in my head", שעליו נאמר שעבר בהצלחה את מבחן האלבום השני – דהן ממשיך את מגמת המוצלחות שלו. כל השירים באלבום יפים, וגם הפעם הוא נשמע מאוד רהוט וקומוניקטיבי, סימפטי בקולו החם, מרגש לעיתים ובעיקר נעים לאוזן. הנעימות הזו מתבטאת היטב גם כאשר הוא שר על בדידות, על אהבה אובדנית ועל אובדן דרך. גם כאשר המילים […]

הללוהו לאונרד כהן הילל את השבור. שיריו היו מושלמים – מוזיקת המילים ומוזיקת הצלילים התאחדו בהם לכדי עולם קטן עם עונות שנה, גיאוגרפיה ומיתולוגיה. אבל גם כאשר סגד בשיריו לנשים במלוא יופיין וקסמן – הוא ידע לפרוס את חולשותיהן, הגלויות והסמויות, ואת מטאפיזיקת הכאב שבפרידה הבלתי נמנעת מהן ומאהבתן. הוא תימלל את המעורער, שר על המתעתע, תיעד את החולף – ובכך ניכס אותו, ולו חלקית. קולו –עשיר במינימליסטיות שאהב לעבות בקולות מקהלות – קיבע את הוודאות של הספקות. את הדמיון, […]

"ילד מבוגר עם חלומות", כך מגדירים את עצמם שני המיכאלים – כהן ומושונוב, הלוא הם כהן@מושון. צמד הראפרים (יחד עם איתי דראי, המכונה די.ג'יי וולטר איינשטיין צפרדע, ואחראי לסקראצ׳ים בשיריהם) כבר בני שלושים ו"ימים ארוכים" הוא אלבומם השלישי. יש בהם עליצות מתעתעת. האלבום נשמע קליל, אבל ככל שמתעמקים, חשים במעמקים. מתוך עליצות הצעירים הקצבית מבצבץ עצב של תהיות, ספקות ובדידות, שמקבל מקום מכובד באלבום, למשל כשדגימה מהשיר "זה לא בושה להיות עצוב" (של אריק איינשטיין, בלחן יוני רכטר ואבנר קנר) […]

"רציתי רק נשיקה, אבל יצאה לי סטירה", שר אולי דנון ב"דיברתי איתך" – שיר מאלבומו "שתיקת האדמה".  השיר הזה, בן כמעט 8 דקות, הוא בעצם סרט עלילתי עם אזורי אקלים שונים של מוזיקה; פגיעות ועדינות לצד אלימות קשה, פרוורסיה ואפוקליפסה – ולבסוף, אחרי שנסחפים עם דנון ומיטלטלים במרחביו, נלפתים אל המנטרה החותמת אותו: "העיר נמרחת בקצה העין. העיר נמרחת בקצה העין. איך היא תמיד נמרחת בקצה העין". "שתיקת האדמה" הא אלבום שנמרח בקצה העין, במעמקי הקרביים, בנפתולי הלב, בנבכי המוח. […]

חרב על עירי   יום כיפור אינו רק חג. הוא גם תודעה ומצב צבירה מהולים בשרב גווע וברמזי קרירות. אופטימיות של שנה "מהניילונים" מעורבבת בספקנות ובעיקר בדריכות, אפילו חרדתיות. בגלל המלחמה ההיא. מלחמת יום כיפור כבר נחרטה בגנום הישראלי לא רק בקרב מי שצולק בה במהלך התרחשותה, בדרכים ישירות או עקיפות, אלא גם למי שנולד שנים אחרי שהסתיימה. האם היא בכלל הסתיימה אי-פעם? גדודי הקורבנות בגוף ובנפש, משפחת השכול, הלומי הקרב וסובביהם – לא בטוח שיאשרו את הקביעה. המוזיקאי יאיר […]

ערן צור / המסלול המואר   ב"המסלול המואר" – אלבומו החמישי, ערן צור ממשיך להיות הוא: יוצר מרתק, שבקולו האפלולי והמסתורי מבצע טקסטים אינטליגנטיים, מיטיב לספר סיפורים בלחנים שהולמים אותם, ומעמיק בתחומים כמו פוליטיקה, אסתטיקה ופילוסופיה. למשל בשיר הארס-פואטי "לפענח חידה", שחותם את האלבום ומעמיד דילמה פילוסופית ומוסרית: איך להתייחס ליוצר נשגב ("ואגנר, שפינוזה ושמוליק" – מן הסתם קראוס) כשהוא גבר מכה? ובכל מקרה, מסכם צור, "אחרי שהנפש נפרדת מהגוף שהיה, השיר ממשיך לנגן ללא הפרעה". עופר מאירי – מהבולטים […]

תמוז באלול "היא באה שמש", פתחו תמוז את ההופעה, כשהירח המלא מעליהם. מאיר ישראל על התופים, יהודה עדר בגיטרות ואיתן גדרון בבס וכמובן הכוכבים הסולנים אריאל זילבר בקלידים ושלום חנוך והגיטרה. זה האחרון היה הראשון באותו ערב, כשפתח בהופעת חימום שבה נראה כי הוא בז לזמן. יורק ביהירות נערית את 70 שנותיו ודוהר עם שיריו באנרגיות הרוקנרול. באמצע "אדם בתוך עצמו" חייך כאילו חש – זה שלי, את זה אני חוללתי. הוא ניווט את הקהל לשיר איתו "אדם בתוך עצמו […]

משיח שוב בא השריף חזר לעיירה – זאת תמצית תחושת ההקלה כשהחלל מתמלא בצלילים הראשונים של "זום". זהו אלבום האולפן ה-13 של שלום חנוך (לא כולל אלבומי אוסף, אלבומי הופעות, אלבומי "השלושרים" ו"תמוז" והאלבומים עם אריק איינשטיין), ואל ההאזנה הראשונה התלוו חששות. שהרי חנוך כיוצר כבר מזמן הופקע מתוך עצמו והפך לאייקון ישראלי, שבימים אלה מעטרת אותו הילת גילו – 70. עם זאת, שיאיו היצירתיים התחוללו כבר מזמן, והברק התעמעם באלבומיו האחרונים. באלבומו הקודם, "המקרה והטעות", שיצא אשתקד, הביקורות ציינו […]

"סיפור אופטימי", כך נקרא אלבומה החמישי של דיקלה, אבל מי שהשם מטעין בו ציפיות למהפך שמח ביצירתה הנתפסת כ"כבדה" – יתבדה. השם הוא אירוני, מטעה במתכוון. שיר הנושא, למשל, מספר אמנם על חיים טובים, אבל של אנשים אחרים; ו"איזה כיף" הוא שיר קינה (הכיף התרחש בעבר); אפילו השיר היפהפה הפותח, על מציאת אהבה, נקרא "בדידותי הנהדרת". ושוב דיקלה מעתירה את המוזיקליות הססגונית שלה – ערביות מושפעת מאום כולתום ומפריד אלאטרש וגם משירי פופ מערביים, שרה קינות ומשתוללת בחפלות שלעתים מילותיהן […]