באמצע הג'ונגל התיאטרלי של ההופעה, מארינה מקסימיליאן בלומין הכריזה: "אני רוצה להזמין את האחת והיחידה". על הבמה של מועדון זאפה בתל אביב, עלתה מחייכת אלה בלומין, האמא שלה. בין כל הססגוניות – הוויזואלית והווקאלית – שהתקיפה את חושי הראייה והשמיעה, התנגנו פתאום רגעים פשוטים של אינטימיות. השתיים שרו קנון ברוסית שבלומין האם, מורה למוזיקה, לימדה את בלומין הבת כשמלאו לה שלוש, ומאז הן חוזרות ושרות אותו. זה התחיל במלמול חסר מנגינה, שהתפתח למעין ויכוח עד שהפך לשיר שאותו ביצעו בעדינות, […]

במלאת 40 שנה למותה של לאה גולדברג, וכהקדמה לפוסט אישי עליה, שעדיין לא השלמתי – הנה בינתיים שלושה משיריה. מכל הרבים היקרים לי, בחרתי כאלה שמעט נשכחו. איכשהו, הם גם הולמים את התקופה הנוכחית בחיי. "על גבול האור" – לחן: מיקי גבריאלוב. ביצוע: אריק איינשטיין. "…את חלומם יגידו התמימים, והפיקחים את פתרונם יסתירו"…. חמסין של ניסן – לחן: שייקה פייקוב. ביצוע: אילנית "…כי כל אילן היה מפרש רוטט, ולדממה עיניים של ילדה, ולדמעות ניחוח הלִבלוב"… "דג הזהב" – לחן: יוני […]

 למי בעצם שייכת היצירה? ליוצר או לקהל? נינט טייב, באלבומה החדש, "קומוניקטיבי", מתריסה: זה שלי. ואכן, שלוש  שנים אחרי אלבומה הראשון, "יחפה", שבו גילמה בעיקר את תפקיד הזמרת, הפעם נינט אחראית למילים של כל השירים, והשתתפה בהלחנתם, בנגינתם וגם בעיבודיהם ובהפקתם עם חברי להקת "רוקפור". במידה רבה, האלבום הזה הוא חגיגה פרטית שלה, שמתענגת מתחושת הבעלות על היצירה. וכדרכן של מסיבות פרטיות, מי שלא הוזמן נשאר בחוץ.  אין שום דבר מזמין באלבום "קומוניקטיבי", וגם לא חוש מידה. לנינט לא אכפת […]

  "בואו נִפתח את זה", אמר צביקה הדר. "כמה מכם חשבו 'לא עבר' או 'זה היה ליד"? יש להדר אומץ. אתמול (חמישי, 12.11.09), בפסטיבל "הפסנתר מארח" בסוזן דלל, הוא הגיח מפס הייצור של "כוכב נולד", מהצד של "הייצרן", היישר אל זירת הביקורת ומקלדותיה השלופות, מהצד של "המוצר"; הצהיר שגם הוא שר – בעצמו, שירים שכתב; והשמיע אותם, מלווה עצמו בפסנתר, בפני קהל במופע-טרום-אלבום. כמי ששותף לשיפוטיות הניתכת על כל שיר וזַמר ב"כוכב", אפשר היה לצפות שהדר יגיש שירים מושלמים ויבצע […]

לפעמים מרוב התרגלות להתכנסות הזו – זמר, קהל ושירים – פשוט שוכחים לחוות את הקסם. שלומי שבן ב"מגדל הפזמון" – המופע שפתח אתמול (שלישי) את שנתו ה-11 של "פסטיבל הפסנתר מארח" ניסה, והצליח, להחיות את  הכישוף. הוא אפילו לא היה מקורי – בשירים, שרובם לא היו שלו, וגם ברעיון – לכסות אותם במופע משל עצמם – בשנה שעברה ההופעה שלו נקראה "ספר השירים שלי". ובכל זאת, במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב , מול קהל מגוון ואוהד, שבן חזר והצליח להפעים […]

  מופע המחווה שנערך לאלבום "אהוד בנאי והפליטים" במסגרת פסטיבל תל אביב היה רווי כוונות טובות. יוצרים איכותיים זכו להזדמנות לקחת את השירים הנודעים, המשפיעים, להוקיר אותם בפומבי ולהפוך אותם לשלהם. 15 מוזיקאים גברים (מדוע בעצם אף מוזיקאית לא היתה ביניהם?) התייצבו אמש (חמישי) על במת מועדון הבארבי בתל אביב. לעיתים ריצדו שם ניצוצות בחלל, אבל לרגע לא נוצר אתמול רצף של תובנה מהסוג המבקע את הנפש, כמו שעשתה לפני 22 שנה חבורת לוזרים מוזיקלית – הלוא הם בנאי, יוסי […]

  בחודשי חייו האחרונים, חולה על כיסא גלגלים, הופיע ג'ו עמר, ענק הזמר היהודי-מזרחי בהיכל התרבות של אור עקיבא. במופע החגיגי, ששודר בגל"צ, הוא שר את הפיוט הנודע "ידידי השכחת" כשעיניו זולגות דמעות. לצדו היה ליאור אלמליח, שעמר סימן כממשיך דרכו. אמש (שני) על אותה במה עמד אלמליח לבדו. עמר נפטר בחודש יוני האחרון, אבל מורשתו המוזיקלית מופצת ב"שלום לבן דודי" – סדרת מופעים המנציחים אותו באופן ההולם ביותר, באמצעות שיריו ופיוטיו. "לא הכנתי את השיר הזה להערב", פנה אלמליח […]

  במועדון צוותא לא התקיימה אתמול (חמישי) הופעה של "הדודאים". כבר 15 שנה נעדר מכאן בני אמדורסקי, מחציתו של הצמד, ולכן הכותרת שהגו בפסטיבל ת"א הראשון למוזיקה  היתה: "שרים הדודאים". ישראל גוריון, המחצית השנייה, זכה לממלא המקום הכי קרוב למקור. "אתם בטח תוהים מי מבין שנינו הוא הבן של בני אמדורסקי, אז כדי להסיר ספקות, זה הוא" – הצביע גוריון על אסף אמדורסקי. כן, ההומור היה נחוץ כדי שהמופע לא יקרוס מרוב רגש שיהפוך לרגשנות. בסיטואציה של הבן הממשיך את […]

כבר אחרי חצות. למה למען השם הופעות מתחילות בשעות כאלה בימי חול? זה אומנם בלתי נסלח, אבל נשכח ברגע שבו להקת "טאטו" קמה לתחייה. עשרים שנה היפהפיה הנרדמת קפאה בעולם שכולו אייטיז, ואתמול (רביעי) היא התעוררה מנשיקות הקהל למופע חד פעמי על הבמה של מועדון ברזילי בתל אביב. "משחקים במחבואים, מתחבאים מהחיים", פתחה אלונה דניאל ב"מחבואים". ערן צור על הבס משמאלה, יובל מסנר והצ'לו מימינה והקהל הדחוס הצטרף אליהם בהתרגשות ניחרת שזוכרת את כל המילים. הכמיהה לטאטו היא זו שהביאה […]

 פתאום, מתוך כיסוי התיאטרליות הצינית שמבעדו שרה ירדנה ארזי את "מתה לחיות", בוקע כאב. השיר, שבו היא משמשת קול לאישה נבגדת שמשיבה לעצמה את חייה, הוא אחד מהישגיו של האלבום "בושם על עורי", ובו היא גם מכריזה: "אני לא רוצה לחיות את העבר".  פיסת עבר מכובדת יש לארזי: קריירה אינטנסיבית של זמרת-כוכבת, 15 אלבומים, 14 שנות אלם מוזיקלי, וקאמבק עכשווי שמדלג מעליהן היישר אל ההווה. כן, ארזי עומדת בדיבורה ומסיטה את ההיסטוריה שלה, לא מתוך התכחשות – היא דווקא מחייכת […]

  רחוב אבן גבירול נראה פתאום אחרת. האיש שנושא את שמו ושמת לפני כאלף שנים, קם לתחייה אמש (יום חמישי) בתיאטרון ירושלים. ברי סחרוף ורע מוכיח, עם שמונה נגנים וירטואוז'יים כמותם, העלו על הבמה את אלבומם "אדומי השפתות", המבוסס על שיריו, ולמשך שעתיים נמוגו מרחקי הזמן. מילים עתיקות, מנגינות מרתקות, כלי נשיפה ומיתר ומיתרי גרון התלכדו ליצירה שלמה, מפליאה ביופיה.  ההתחלה היתה צנועה. "שפל רוח" היה השיר הפותח, וכמוהו הנימה הנכאה של סחרוף, שהתחדדה להלך רוח מיסטי, ולאט התחממה עם […]

קיסר  יה  פתאום הבמה התמלאה בבני נוער מרקדים, ושולי רנד נעלם כליל מאחוריהם. רגע לפני כן הוא חזר לבמה להדרן והצטרף בשירה ובריקודים למנגינת "ושמחת בחגך". ארבעה-חמישה נערי ישיבות התמקמו מתחת לבמה ופצחו בריקוד. הנועז שבהם עלה למעלה, חבריו בעקבותיו, ותוך רגע – עוד עשרות בעקבותיהם. אנשי הביטחון הביטו בחוסר אונים בבמה המוצפת. בקהל מחאו כפיים.    אחרי מכירות של יותר מ-65,000 עותקים של אלבומו "נקודה טובה" ופרס תמלילן השנה של אקו"ם, שולי רנד כבש אתמול (4.1.09) את קיסריה. לכאורה, מדובר […]

"אין ספק שזה האלבום הישראלי האהוב עלי", אמרה רונה קינן לפני ששרה בעניגותה הנודעת את "בשבילך" מהאלבום "סימנים של חולשה" של ברי סחרוף. אין ספק שרבים חושבים כמוה, ולכן מופע המחווה לאלבום זכה לכבוד לפתוח אמש (חמישי) את "הלם כרך" – פסטיבל האינדי הישראלי בתיאטרון "צוותא" בתל אביב. השקט הדרוך שהשתרר באולם כשעינב ג'קסון-כהן התיישבה ליד הפסנתר, לפתוח ב"כמה יוסי", שגם מתחיל את האלבום, העיד על הכבוד והאהבה שאנשים עדיין חשים ל"סימנים", 15 שנה לאחר צאתו. היא שרה בקול יפה […]