אלבום הבכורה של ג'קו אייזנברג הוא כמו סרט שמוקרן אחרי ספר רב מכר. הצופים/מאזינים כבר מכירים את הסיפור, והוא מרפד את השירים כנקודת מוצא. וכך, פגישה עם השיר הראשון, "נשארתי נורמלי", אמורה לייצר הנהון בראש המאשר שידוע במה מדובר: המסלול המואץ של "ההמלכה" – כלומר מקום ראשון ב"כוכב נולד", "ההתרסקות" –  ההשלכות של פרובוקציה חסרת מיומנות תקשורתית, ולבסוף "תחיית המתים" – הכוכב נולד מחדש, מנגב את האבק שלא הספיק לשקוע, מבליט את השריטות שכיסו את פני העור ולא חדרו […]

  לרקוד לפי הקוד במחזוריות מתוזמנת של שעון מתפקד, יוצא פעם בשש שנים אלבום חדש ללהקת "הפה והטלפיים". "קליגרו" (כפר בדרום אפריקה) הוא כבר אלבומם הרביעי, וחברי הלהקה – אסף גברון, רם אוריון ואהד פישוף ממשיכים להיצמד לקוד שקבעו לעצמם. בין הכללים המרכיבים אותו ישנה התחייבות למקם בכל אלבום שיר ששמו כשם האלבום הקודם (במקרה הזה מדובר ב"חרוסלמה" על שם האלבום "ירושלים", שהוא גם שיר של "נוודי האוכף" – הרכב נוסף של רם אוריון), שיר בעל משמעות סופנית ("איננו"), שיר […]

"שמע קולי", אלבומו החדש של מאיר בנאי, הוא מפה של אוצר, שהיא גם האוצר עצמו. בנאי, כמו כורי זהב אחרים בזמן האחרון, גילה  שאפילו לא צריך לחפור. מספיק לגעת קלות בשכבה הדקה שעל פני השטח, וכבר החלל מתמלא במילים ובצלילים עתיקים, מגרים בצבעוניותם שלא דהתה. אפשר לחפון אותם, להתמלא מהם ואז להוציאם שוב לחלל, מעורבבים כבר בחומרי הלב שנגעו בו. וכך, כמו נעתרו לקריאה מיסתורית, הגיעו ומגיעים מוזיקאים, כל אחד בסגנונו הייחודי, אבל בעיתוי משותף, למנגינות ולטקסטים יהודים מסורתיים. עובדיה […]

  כשאלי לולאי עזב את להקת "רוקפור", אחרי שגיבש בה את זהותו המוזיקלית מסוף שנות השמונים ועד תחילת שנות האלפיים, הורגשה תנועה מסוימת של הרמת גבות. קודם כל, ריצד ספק באשר לגורל הלהקה, שלולאי תפקד בתור "הקול" שלה, ושהיתה אז בעיצומו של סיבוב הופעות בארצות הברית (שם התקיימה בשנים האחרונות). התהייה הזו אפילו לא הספיקה להתפתח, משום שהלהקה, ללא הפסקת התארגנות או התאוששות, המשיכה במסעה כרגיל, כאשר ברוך בן יצחק עובר לחזית, ואף הנפיקה כעבור כמה חודשים אלבום סביר. העיניים […]

ההקדמה – קצרה. דקה ומשהו של פתיחה מהורהרת, בקושי נשמעת, מנומנמת ומוזרה. "קבל עכשיו באהבה את כל מה שניתן לך" – כך מתחיל ומסתיים השיר הראשון באלבום השני של בני בשן, "שירי עם אישיים". ומיד, במקביל לתהייה מיהו בני בשן הזה ומה בדיוק הוא רוצה, מתייצב שיר מספר 2 כדי להציע תשובה. שם השיר: "אני בני בשן", והמוזיקה מתפרעת בעליזות. המילים מגלומניות ("אני הכי חתיך בתל אביב, אני הכי יפה ברמת גן, אני הכי חכם בכרמיאל") וגסות, אם כי באופן […]

באמצע השיר "העיקר זה הרומנטיקה", תוך כדי שירה, התקדרו פתאום פניו של גידי גוב. לכמה שניות הוא התכנס בעצמו, נאנח אנחה קטנטונת, אולי היכה בו האובדן של עלי מוהר. זה היה רגע יוצא דופן במופע לזכרו, משום שבתיאטרון תמונע הצליחו לחולל שמחת מפגש מחודש איתו. המופע ייצג בכבוד משועשע את המרכיבים הבולטים שאפיינו את מוהר: התל אביביות שלו, פריז, הפועל תל אביב וכמובן אהבה – על קשת מצבי הצבירה שלה. עידן אלתרמן, שהנחה בחן לא פורמלי, הקריא בין שיר לשיר […]

מסתובב ושר   האם חוסר ביטחון הוא תכונה או מצב? בן ארצי, כמו דור שלם של ישראלים בגילו, מתחבט, מתלבט ומנציח במוזיקה שלו עידן בו ההתבגרות מקדימה, אבל גיל ההתבגרות מאחר ומתקיים גם בגיל שלושים. התוצאה, כפי שהיא מתגלמת ב"קרוסלה" – אלבומו השלישי, משכנעת בכנותה, אך אינה אחידה. כמו ארבעת עונות השנה שדומיננטיות בטקסטים של "קרוסלה", עם מזגי האוויר המשתנים שלהן, חיצונית ופנימית, גם השירים של ארצי מושכים לכיוונים שונים. חלקם פשוטים במבנה ובאנרגיות, האחרים מתוחכמים ועשירים יותר, מתגברים את […]

מוזיקה טובה היא טיול שנערך בלי מפות, מצפן ותמרורי דרכים. הצורך לקטלג אותה לפי ז'אנרים הוא כמו ההרגל לאכול ארוחות מתוך קופסאות שעליהן רשומים מרכיביהן. אנשים שנוהגים להזין את עצמם אך ורק בדרך הזו, חשים את הטעם עוד לפני שהמאכל פוגש את פיהם, ואם הוא שונה ממה שהורגלו לו, הם משוכנעים שמדובר בקלקול. יש כאלה שהגדרות כמו רוק, מוזיקה מזרחית או ג'אז מפעילות אצלם מנגנוני התנגדות אוטומטיים. הם לא מעלים בדעתם שהשיר החדש מהרדיו, זה שהתאהבו בו בימים האחרונים, משתייך […]

יש לו פנים צעירות ואנרגיה שמספיקה לכל המסלול שעובר ממבטו המהורהר ועד אצבעותיו המשתוללות. הוא חלק מלהקה, והם שרים עכשיו את השיר הראשון שלהם כ"בנזין" – "חופשי זה לגמרי לבד". הם גאים בשיר ובעצמם, ובצדק. ברגעים המוקפאים האלה הם באמת חופשיים, אבל עדיין לא לבד. כרגע הם צוות, עם שיתוף פעולה שניצוצותיו בנגינתם ובשירתם המשתלבות בהתאמה, והאש המזינה אותם היא מדורת שייכות מלוכדת ועוד לא לוכדת. אלי חדד בתופים, בנג'ו קמחי בבס, קיטש אמסלם בגיטרה, וגם ההוא, הסולן בגיטרה שהלחין […]

  הנה אלבום ראשון "קלאסי". אורי קליאן, שהחל את דרכו המוזיקלית כחבר בלהקות ("השפן הנכון", "רוך" ו"חופש"), עבר לצעד המתבקש הבא, קריירת סולו, שכוללת אלבום בכורה. "מחשבות למחיקה" הוא נקודת מוצא טובה. חוסר שלמותו ההתחלתית מובן, הגיוני ומאפשר את ההתפתחות שעשויה למקמו במקום גבוה יותר על סקאלת ההתקדמות האומנותית.    המוזיקה של קליאן קומוניקטיבית וקליטה מבלי שיצטרך להנמיך אותה. שיריו ידידותיים, והחברות שהם מציעים למי שמקשיב היא כמו עם אנשים נחמדים, שנעים לפטפט איתם. אומנם לא חברי נפש שכל רובד בנפשם […]

שדות גולדברג   על הבמה גיטרות ופסנתר שמישהו מנגן עליו "ארץ קטנה עם שפם" ואחר כך נכנס בשירה לטריטוריה שסימנו האצבעות שלו. קוראים לו אורי מיילס, והוא הפסנתרן של הערב. קורין אלאל מצטרפת אליו, מאירה את הבמה בחיוכה ואחר כך שרה איתו ועם דנה ברגר "הטבעת נפלה". פסטיבל הפסנתר אירח אמש מסיבת יום הולדת חמישים למאיר גולדברג – האיש שנתן מילים לשירים האלה, ולעוד יותר ממאה שירים, חלק קטן מהם הושמע הערב. בזה אחר זה התווספו אליהם דודי לוי, דן […]

  "פנים מוזמנים ואותות סכנה. מסכות מחייכות, חתונה לבנה" – כך נפתח שיר הנושא של האלבום "חתונה לבנה", ששלום חנוך הוציא בשנת 81'. 26 שנים אחר כך, אביתר בנאי מבצע אותו מחדש. היוזם למהלך המוזיקאי המרתק הוא משה לוי, שותפו של חנוך לדרך המוזיקלית, שהפיק אלבום מחווה לאלבום ההוא. כל שיריו מבוצעים בו מחדש בעיבודים עדכניים, מפי אביתר בנאי, מוש בן ארי, ארקדי דוכין, הדג נחש, מוקי, דניאל סלומון, אסף אמדורסקי, ירמי קפלן, חמי רודנר, דבק, קרולינה ומיקי שביב, שגם […]

  "אם את ילדותך תניח בפינה זנוחה, אז ציפור החידלון תשב על מיטתך", שר אלון אולארציק באלבום הסולו הראשון שלו. שני עשורים מאוחר יותר, באלבומו הנוכחי, "רוק & רוך", אולארצ'יק ממשיך לתחזק את חומרי ילדותו בטבעיות משכנעת. וכך, בשיר "ערב יום שישי", הוא תוהה במבט מסוקרן וטרי: "מה אומר פשוש לנחליאלי? לי לפעמים נדמה שהם מדברים. מה אומר אבינו בשמיים? הכרתי פעם ילד שהוא אותו הכיר". "רוק & רוך", בהפקת מרקו גורקן, הוא אלבום כפול שמבטא באופן מבריק את המוזיקליות המוכרת […]

  אז מה הם רוצים, הגרובטרון האלה? מה הסיפור שלהם? האם הם להקת דאחקות גימיקית? קבוצת מחאה מתוחכמת שמגייסת את נשק הפארודיה? מגישי שירה בציבור אופנתיים? והאם עליזותם העקרונית שייכת למשפחת ה"שמח" או ה"שמייח"? נתחיל בעובדה הבסיסית. אלבומם, הנושא את שמם, הוא מצבור עשוי היטב של גרסאות כיסוי לשירים מהז'אנר המכונה "שירי ארץ ישראל". את השירים האלה הם מלבישים בבגדי פאנק, רגאיי, קאנטרי, ג'אז, מעט ראפ והרבה גרוב, ממש כמו בשמם. מדובר בחבורה המונה תשעה נגנים, שגם מלווים בקולותיהם, וזמר […]

 האלגנטיות מתפרעת על הבמה והמכובד קורץ. בבית האופרה הישראלית בתל אביב משעשעים ומשתעשעים כוכבי "גאלה אופרטה", תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט – זמרים, שהם גם רקדנים ואקרובטים, ותזמורת. הטקסטים מושרים בשפות המקור – גרמנית והונגרית. הקהל של אמש היה גדוש בתפוצותיהן, אבל גם הצופים שלא הבינו מילה הצטרפו למחיאות הכפיים הנלהבות, לא רק בסופי הקטעים, אלא גם בשיאם. כי הנתחים שנפרסו אתמול הם מתוך אופרטות ידועות, למשל "העטלף", "דם וינאי" והוואלס "קולות אביב" של יוהן שטראוס הבן, "נסיכת הצ'רדש" של המלחין […]

 הצער מסתער על האוזניים כבר בשיר הראשון, "עולה ויורד". נעם רותם שר במונוטוניות מכוונת על לילה רחוק מהבית, "בבניין הגדול". המטען שלו כבד דיו, כך שאין לו צורך להוסיף דרמה ולציין שמדובר בבית חולים. מי שמקשיב מעבר לקולו, כבר מבין. המילים חזקות, אבל השיר מאופק. וככה לאורך כל אלבומו השני, "עזרה בדרך". רותם מדווח על קריסת המציאות שלו. כבר משמות השירים מתבררתים מימדיה: "בשורות רעות", "חלום שבור", "לפני תהום" ועוד. עם חומרי חיים כאלה יש לגיטימציה להחצין את הכאב באופן הכי […]

  הקול של יובל גורביץ' צרוד ואפילו מבהיל מעט בשמיעה ראשונה. קול דומיננטי, שהזמן עישן ויישן. הזמן הוא מרכיב מהותי בהוויה של גורביץ', שהוציא את אלבום הבכורה שלו "רק" בגיל 52, בשנת 2003. ככל שנחשפים אל קולו, כך חשים את חומו מעורר האמון, מתרגלים אליו ונסחפים ללכת איתו, כי דרכו המתנגנת פשוט יפה. יש דרכים רבות לחוות מוזיקה ולהתייחס אליה – וזה לא משנה אם נמצאים בצד של השומעים או בצד של המשמיעים, המקבלים או המוסרים. ישנם מוזיקאים שיוצרים ואחרים […]