נעולה על מה חשבו יוצרי אלבום הבכורה של נינט טייב, כשהחליטו להעניק לו את השם המחייב "יחפה"? האם העוצמה המכבידה של הציפיות, יחסי הציבור, התדמית וההשקעה אטמה בהם את ההבנה הבסיסית של המושג "יחף"? יחף במובן של פשוט, צנוע, חף מיומרה, עירום מהבסיס – כפות הרגליים. ההפקה של "יחפה" היא הנגטיב של המילה הזו – מולבשת בשכבות, מאופרת בהפרזה, מעוצבת  ומאובזרת בכבדות. ואם יטענו היוצרים שהפרשנות הזו מיותרת, משום שהאלבום פשוט נקרא על שם שיר הנושא, "יחפה" – הם יצעדו […]

  הרבה עיניים ניבטות מהאלבום "בשדות" של גבריאל בלחסן. החל מהעטיפה ומהחוברת, שבהן צייר יצורים מזוויעים, אנושיים ומפלצתיים, מלאי עיניים, וכלה בטקסטים שלו, המעפעפים תמידית. "הקורבן על המזבח עוצם עיניים" ("העוקד הנעקד והמזבח"), "כלב עם עין פצועה" ("עץ אגוז"), "הזעם בעיניים של האנשים" ("מחיאות כפיים"), "ובעיניו זוהר" ("ברוך הבא"), ועוד.    בלחסן, חשוף עיניים, נכנס לבדו לארץ של שדים ומעניק להם שמות, אולי כדי לפוגג אותם באמצעות הגדרתם, ואולי להנציח את אכזריותם על מנת להוקיעם. הוא מתייסר עם כל נשימה של […]

  איך העולם נראה אחרי שנוסף אליו דיסק חדש? האם הוא יפה יותר? נסבל פחות? מובן מכפי שהיה? מזהם את האוויר? מטהר אותו?ב"לולה", האלבום החדש של דודו טסה, התשובה פשוטה: העולם נותר אותו דבר. טסה, מוזיקאי מוכשר, כתב את כל הטקסטים (חלקם עם רועי שופן, דן תורן וטלי כץ) ואת כל הלחנים, ניגן בגיטרה, הפיק ועיבד היטב (בחלק מהשירים עם שמוליק דניאל, עדי גולדשטיין וליאור טבת). ועם כל זה, משהו חסר ביצירה שלו. שום דבר לא מתחדש באמת במציאות שאחרי "לולה". השירים […]

  עוד לפני שנשלף הדיסק האדום, מתפרצת הצבעוניות. פיקניק מצולם על העטיפה החיצונית והפנימית וגולש אל דף המילים. המשתתפים: להקת "דפנה והעוגיות" בתלבושות מרהיבות. הצלמת רונה יפמן צילמה אותם על דשא פראי, בחברת מפה משובצת שעליה מונחים באי סדר הפריטים הבאים: פרוסות של עוגת קרם על צלחות צהובות חד פעמיות, ג'לי אדום בתוך ספלים על תחתיות, חתיכת עוף בצלחת חד פעמית אדומה, שיבולת או שתיים, גיטרה ורולר-בלייד. בשלב הבא, ובאופן מיידי, הצבעוניות הוויזואלית מתגלה גם במוזיקה – הססגונית, המצחיקה והמורכבת […]

זמר שכזה לפעמים שיר מוכרח לערער. לפרוץ את העולם המאורגן, לפוצץ אותו בספקות ולהיכנס דרך הסדק כדי לשתול בו ודאות חדשה. לפעמים שיר רוצה להרהר. לשבת בשקט בתוך אדם, לחלום, לשחזר, לזכור ולייחל. ולפעמים, כמו אצל נורית הירש, שיר שואף להעניק ביטחון, להרגיע ולאשר. לבטל את האיום, לחזק את הקיום, להתממש ברצינות המשמעותית, אבל גם בעליזות השטותית. בחינניות ובאלגנטיות. ב-44 השירים שבאלבום "המיטב" שלה, הירש מנשימה את המילים הכתובות עד שהן מתנועעות והולכות. וככה השירים פוגשים אנשים ומתמקמים בתוכם כאילו […]

  לדיסק הבכורה של קרן פלס, "אם אלה החיים", יש פיצול אישיות. בעצם, ניתן בקלות לטעות ולהסיק שמדובר בשני דיסקים, שלה ושל מירי מסיקה. אלמלא קולן השונה, אפשר היה לחשוב שהשירים "זמנים משוגעים", "שיהיה לנו בית" ו"אם אלה החיים" נלקחו מהאלבום של מסיקה, שפלס כתבה את להיטיו. פזמונים כאלה הם כמו שמלות ערב עם נצנצים של קלישאות ("על סף תהום", "נמשיך ללכת הלאה", "לאן כולם רצים"). גם העיבודים בשירים האלה הלומי דרמטיות קיטשית וצעקנית ("להתגבר על זההההה").   זוהי חולשתו של […]

"הנני כאן", שר הראל סקעת בגמר של "כוכב נולד", וההצהרה הזאת מהדהדת באלבום הבכורה שלו. כי דיסק ראשון של זמר הוא כרטיס ביקור ותעודת זהות, שמאכסנים את מיטב הוויתו המתומצתת. אין ספק שמדובר בבוגר למופת של "כוכב נולד". יש לו נוכחות נפלאה והוא שר היטב. הדיסק שלו נראה המשך ישיר של התוכנית, רק שבמקום קאוורים, הוא מבצע שירים מקוריים. סקעת נשמע בדיוק כמו שהוא נראה, ובמקרה שלו זאת מחמאה, כמובן. קולו נטול רבב – בלי זיעה מבצבצת, שתקלקל את יופיו, […]

מנותק מההמולה התקשורתית-רכילותית של "כוכב נולד" – הסדרה והתופעה, מגיח  שי גבסו, מבוגרי המחזור הראשון, ובידו כבר דיסק שני, "במקומי". חרוץ (הספק מרשים לגילו הצעיר, 22) ומוכשר (כמו באלבומו הקודם, "ארים ראשי", גם הפעם הוא כתב את השירים בעצמו – מילים ומנגינות), גבסו יצר אלבום נעים לאוזן וללב. הוא שר בו בלהט, ברגשנות וברצינות, שלעיתים מעניקים לשירים עודף דרמטיות ותחושת בהילות מוגזמת, אבל למרות זאת, הנאיביות המובהקת של גבסו מעוררת סימפטיה. האלבום הומוגני הן מבחינת הטקסטים של השירים, שמשתלבים אחד […]

זמרים ישראלים ששרים באנגלית כבר מזמן אינם קוריוז זניח, אלא סצינה שרק הולכת ומתעצמת.השפע כה רב, עד שנראה שלכל ז'אנר מוזיקלי בעברית, צץ בן דמותו באנגלית. רוקיסטים, פופיסטיים, ג'אזיסטיים, פולקיסטיים. הכל חוץ ממוזיקה מזרחית (בינתיים). אפילו ל"תופעת הפרויקטים" (עידן רייכל, "מטרופולין", "30") כבר נמצאה מקבילה באנגלית ישראלית. קבלו את "GuestHouse". מעוצבים עד לאחרון הפריטים, מופקים היטב ונוצצים מרוב ליטוש. הבגדים של הזמרים, המונצחים על עטיפת הדיסק ובחוברת הטקסטים, מוקפדים כמו השירים, כי הם חלק מהם, ממש כמו הנעליים, הרהיטים שבצילומים הצבעוניים, […]

  סוד האיפוק   מביטה ככה. קודם לא היה לי אומץ להביט… עוד לא שם, אך בקרוב אהיה" (מתוך השיר "עוד לא שם"). אפרת בן צור כבר "שם", בדיסק החדש שלה, ממזגת בהרמוניה בין שתי זהויותיה: היוצרת (שכתבה, הלחינה ושרה) עם היצירה (הדיסק שנקרא על שמה). בין שתי הישויות מחבר קולה העדין, הדק והפגיע. הילדותיות הזו, ברמות מסוימות, עלולה להפוך לגימיק או למנייריזם. אבל לכאן נכנס הערך המוסף של בן צור, כשחקנית מדויקת, שמיטיבה לדעת את סוד האיפוק ונמנעת מהפרזה. עדיין […]

תתחדשו סוכות רק התחיל, ושמחת תורה באופק. במילים אחרות: עדיין יש הזדמנויות מצוינות להעניק במתנה אלבומים עבריים יפים – לאחרים, ובעצם גם לעצמכם. מה למשל? בשביל זה אנחנו כאן. סגנון קצבי "הד ארצי" ממשיכה במפעלה המבורך, "מבראשית", ומוציאה מחדש אלבומים ישנים, חולקת כבוד לראויים, ואת חלקם מצילה מהכחדת השיכחה. למשל, האלבום "נישואין נוסח גירושין", המבוסס על מופע של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי משנת 73'. במסגרת זו יצא באחרונה "friends" – האלבום הראשון של "עוזי והסגנונות" משנת 70'. הלהקה, שפעלה בישראל […]

אכן כן מה קורה לשירים בדרכם הארוכה מהיותם רעיון צלילי או מילולי ועד שהם בוקעים מתוך תקליט-אור? האם התחנות במסלול הזה – הכתיבה, השיופים, ההקלטות הראשוניות והשלבים הסופיים, מרחיקים או מחזקים את אותו צורך בסיסי של היוצר לבטא משהו חשוב? לעיתים, התוצאה שאיתה נפגשים המאזינים נשמעת יפה ו"נכון" לאוזן, אבל מרוב ליטושים והעשרות משהו נחלש בתיאבון הראשוני של המבצע, והוא שר נפלא אך באופן מכאני. לרם אוריון אין קול "יפה" או מושלם, אבל באלבומו "כן" הוא נשמע טרי כאילו עברו […]

אופוריה או דיכאון, פטריוטיות או פוסט ציוניות. האופי הישראלי המפורסם, עם מצבי הרוח הקיצוניים שמיטלטלים בין הקצוות, בלי לנוח באמצע, משתקף גם בשירים על המדינה, שליוו אותה מהימים שקדמו להקמתה ועד היום. ההתחלה היתה הירואית וחלוצית: "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה" (מילים: מנשה רבינא, לחן: עממי), "פה בארץ חמדת אבות תתגשמה כל התקוות" (מילים: ישראל דושמן, לחן: חנינא קרצבסקי). כיאה לעם בהתהוות מחודשת ומאוימת, הקולות היו אחידים ונחרצים, מושרים בלשון רבים ונעדרים פקפוק וספקנות. הלהקות הצבאיות של שנות החמישים […]

אביב באוזן אחרי שקניתם מתנות לכולם, הגיע הזמן לפרגן גם לעצמכם מתנת (אמצע) חג. אז מה כדאי? בשביל זה אנחנו כאן. זוהי רק דגימה משפע של צלילים ישראלים חדשים, שנארזו בשבועות האחרונים בתוך קופסאות מרובעות בדרך לליבכם. על חלק מהם כבר כתבנו, ועל אחרים עוד נכתוב. הפעם ליקטנו את המומלצים. שמיכת שמחה: חוה אלברשטיין, "שביל החלב" (אן. אם. סי) מתי שרו לכם לאחרונה שיר ערש, בקול אימהי מחייך? האם הזדמן לכם בשנים האחרונות להיכנס לשינה דרך אותו שער פלאי, שהעביר […]

תעשו מקום לביאליק "האהבה מקור השירה", כתב חיים נחמן ביאליק בשירו "נושנות". האהבה לשיריו תפגיש מחר (יום רביעי) בתיאטרון "תמונע" בתל אביב בין זמרים שונים זה מזה כמו: ברי סחרוף, יוסי בבליקי, אפרים שמיר, שלומי שבן, דויד פרץ, ערן צור, דני רובס, נתי אורנן, יסמין אבן, נתן סלור ואחרים. במופע "שרים נחמן ביאליק" הם ישירו משיריו, חלקם בלחנים חדשים שהלחינו במיוחד לערב הזה, שיזם וערך העיתונאי והמוזיקאי בועז כהן. "יש לי קשר רגשי עמוק לשירה של ביאליק", מסביר כהן את […]

    פטירת יוסי בנאי ושושנה דמארי  "הימים חולפים, שנה גוועת, ורק המנגינה היא שקובעת", כתב יוסי בנאי, שהלך לעולמו השנה, מעמיס על שיריו את כובד חסרונו. שלושה חודשים לפניו נפטרה שושנה דמארי, שכונתה "מלכת הזמר העברי". למרות השוני ביניהם, בנאי ודמארי חלקו מכנה משותף משמעותי: הלהט שלהם להתחדש לצד טיפוח הרפרטואר הישן והאיכותי שלהם, ובעיקר הכבוד של שניהם לשפה העברית. הם שרו אותה ברורה, מוקפדת ועשירה, והיא נשמעה מפיהם יפה ומרגשת. בדור של זמרים, שחלקם מפגינים עלגות מביכה, שניהם […]