שלא יטעו אתכם השירים הקליטים, ההיתוליים לכאורה, ההתלהבות המרקידה והגאז'יות הסוערת. "אה אה אה אהבה" של אפרת גוש אינו "אלבום קיץ" טיפוסי. גם גוש אינה יוצרת-זמרת ישראלית טיפוסית. ממש אפשר לראות אצלה גרף, שמטפס לגובה. לפני שלוש שנים, בביקורת על אלבומה הקודם "הסליחה ואני", נרשמה כאן ציפייה לקראת אלבומה הבא – "בתנאי שתמשיך במגמת ההתקדמות המבורכת שלה". גוש, כמקווה, ממשיכה לרתק בחוסר דריכתה במקום, בהתפתחותה ובהשתכללותה כיוצרת. אחרי שהשילה את התפזרותה לכל מיני כיוונים היא התגבשה, התהדקה והצטמצמה והתוצאה היא […]

לפגוש את גוש הזמרים המשעממים דומים זה לזה. אם הצליחו בעבר, הם חותרים להמשיך להישמע באותו צליל מוּכר ומוֹכר. אם נכשלו, הם מנסים להיצמד לצליל של מישהו מצליח אחר. התקדמות אומנותית מסוכנת מבחינתם, בגלל חוסר הוודאות שלא יכול להבטיח להם דבר. אפרת גוש היא זמרת מעניינת. באלבומה השני, "הסליחה ואני", היא מתחילה להתגלות כיוצרת, שמעורבת בשירים לא "רק" באמצעות הגשתם, אלא גם בכתיבתם ובהלחנתם, לצד כותבים נוספים (ברק פלדמן ויוני בלוך שכתבו לה את האלבום הקודם, וגם אסף אמדורסקי, אריק […]