– "ילדה, מה שמך? – בתיה! – ומה שם בובתך? – קטיה! – ומה את עושה לה שלא תתלכלך? – אמבטיה. – איך? – באמבטיה. – למה? – שתהיה לי יפה לשבתיה"! כך נפתח שיר אחד, מתוך שירים רבים, של ע. הלל, שעיטרו את ילדותי בדמויות ציוריות, שובביות, מצחיקות וחובבות מילים – ממש כמו מחברן. היו שם ציפורים (בולבול, דוכיפת, פשוש), זברות, אריות, שועלים וחסידות, וגם דמויות אנושיות ססגוניות, שבראשן עמד "דודי שמחה", שכשמו כן הוא – מלא שמחה, יצירתיות […]