יוצרים

15 בפברואר 2008

"יש בי מזה וגם מזה. יש בי שניהם" – מאיר בנאי ב"צוותא"

"שמע קולי", האלבום החדש והיפהפה של מאיר בנאי הוא ההוכחה לכך ששירים טובים הם שירים טובים, ולא משנה הסגנון שלהם, במקרה הזה שירי קודש ופיוטים. בהופעת הבכורה שלו בתל אביב (יום שלישי השבוע, 12.2.08, "צוותא") היו הרבה ראשים מכוסים במרכז האולם ומעט (יחסית) ראשים גלויים בקצוות.  הוא פתח בכמה שירים מהאלבום החדש, ואז המשיך ל"אהבה קצרה". הטבעיות המרהיבה שבה עבר מסוג אחד של קודש למשנהו רק הוכיחה שבשבילו הכל מהות אחת שלמה. "לך אלי תשוקתי, בך חשקי ואהבתי. לך לבי וכליותי, […]
6 בפברואר 2008

שרון מולדאבי, אלבום "אל תפחד", יוני 2008

קשוח בחוץ, שקוף מבפנים כברת דרך משמעותית עבר שרון מולדאבי מאז התערטלותו הפיזית בשנות התשעים, כסולן הכריזמתי של להקת "גן חיות", ועד להתפשטות הנפשית באלבום הסולו השלישי שלו, "אל תפחד". באמצע היו האלבומים "שרון מולדאבי" ו"האור בפנים", שגם בהם גידל טקסטים רגישים על מצע מנגינות יפות, אבל כאן הוא מביא לשיא את היכולת הזו, ובכך הופך את "אל תפחד" לאלבומו האישי ביותר. הדבר מתבטא ביכולתו לתמצת את מפת הנפש שלו באמצעות הגדרות עצמיות כמו "קשוח בחוץ, שקוף מבפנים" ("פינג פונג") […]
4 בפברואר 2008

טובה גרטנר, "משהו דו לשוני"

ביקורת טובה יותר ויותר קורה כאן שכאשר נחשפים למוזיקה חדשה, מתקשים להאמין שהיא באמת חדשה. הצלילים הם אותם צלילים כמו בשנים האחרונות, הקולות דומים לקולות אחרים, המילים אותן מילים ואי אפשר להבדיל בין זמר לזמר. במציאות כזו הנפש קדה קידה כשהיא פוגשת את המוזיקה של טובה גרטנר. לא מדובר בזמרת חדשה. גרטנר פעילה מוזיקלית כבר משנות השמונים, ו"משהו דו לשוני" הוא אלבומה הרביעי. העניין הוא שבממלכת ההגדרות המתועבת (מי אמר שצריך להגדיר כל דבר?) היא משובצת כ"זמרת אינדי". גרטנר היא […]
25 בינואר 2008

יורם טהרלב בן 70 – מחווה אישית

ליורם טהר לב מלאו אתמול שבעים. אינני מי שאני ללא השירים שספגתי במהלך חיי, ומתוכם – רבים הם שלו, והוא כתב מאות. הנה חלק קטן מהם, והסינון אכזרי – רק כדי לא להעמיס ולייגע. בחרתי את אלה שמשמעותיים עבורי במיוחד. ילדות הכל התחיל (בין השאר) ב"גברת אחת מרחוב בצלאל" – ספר שקיבלתי במתנה כשהייתי בגן חובה. למרבה השמחה, ספרי ילדותי שמורים עימי, כך שתוך כדי כתיבה אני מציצה בספר שכתב טהרלב ואייר להפליא דני קרמן. "גברת אחת מרחוב בצלאל / יצאה ביום […]
21 בינואר 2008

ריטה, "רמזים"

  חלק מהקולות שמרכיבים את "רמזים", אלבומה החדש של ריטה, הם צלילים שנכנסו אליו מבחוץ. זוהי המולת הציפייה בת חמש השנים שעברו מאז אלבומה הקודם, בתוספת הסערה המתועדת בחייה המקצועיים והזוגיים. כאשר מנסים בכוח, באופן כמעט מלאכותי, להקשיב לאלבום באופן "נקי" – פוגשים את הטקסטים, שרובם עוסקים בזוגיות. "תזדקן איתי מחר", היא שרה בשיר "האם היית". "איזה קסם להקיץ כל בוקר לצדך", היא ממשיכה, "אני רוצה להיות איתך". תחושת המציצנות בעל כורחה, מקבלת לגיטימציה מהשירים עצמם, שמזינים אותה בעיקר בתיאורים […]
17 בינואר 2008

שירי מימון, "רגע לפני ש"

  שירי מימון היא זמרת מצוינת בעלת קול עשיר ויכולת להשתמש בו באופן מרהיב. זאת הסיבה שאלבומה השני, "רגע לפני ש…", הוא אלבום מתסכל לשמיעה. התסכול נובע מכך שרוב השירים שבאלבום אינם הולמים את מידותיה של מימון. מרבית הלחנים דלים ופשטניים, וכך גם המילים. ואין מדובר באשמת הז'אנר. פופ יכול להיות קליל ושטחי, להרקיד, להקפיץ ולנענע בהתאם לעוצמות המנגינה, הנגינה והשירה. הוא גם לא חייב להיות מקורי, די בכך שיהיה מתוק וחינני. למעשה, אסור לו להיות רק דבר אחד – […]
11 בינואר 2008

"עולם הפסנתרים" – חנות שכשמה כן היא

  בעטיפה האחורית של אלבומו החדש של ארקדי דוכין, "נקודת מבט", מדגמן פסנתר. כיאה לכוכב, הוא תופס את רוב השטח לבדו. עומד על מדרכת רחוב, מפגין את חוסר הזדקקותו הנחרץ לנוכחות אנושית שתאפיל עליו.  הפסנתר הזה, וגם פסנתר נוסף, שהשתתף בהקלטות האלבום, הובאו מ"עולם הפסנתרים" – חנות בתל אביב שהיא בעצם מרכז מוזיקה. בשנים האחרונות נוהרים אליה מוזיקאים, מקצוענים וחובבים, כאלה שמתפרנסים מהמוזיקה וכאלה שמפרנסים אותה. הבעלים והמנהל של החנות הוא חמי בנבנישתי, ובין לקוחותיו הקבועים מוזיקאים קלאסיים, אומני ג'אז […]
8 בינואר 2008

ג'קו אייזנברג, "ג'קו אייזנברג"

  אלבום הבכורה של ג'קו אייזנברג הוא כמו סרט שמוקרן אחרי ספר רב מכר. הצופים/מאזינים כבר מכירים את הסיפור, והוא מרפד את השירים כנקודת מוצא. וכך, פגישה עם השיר הראשון, "נשארתי נורמלי", אמורה לייצר הנהון בראש המאשר שידוע במה מדובר: המסלול המואץ של "ההמלכה" – כלומר מקום ראשון ב"כוכב נולד", "ההתרסקות" –  ההשלכות של פרובוקציה חסרת מיומנות תקשורתית, ולבסוף "תחיית המתים" – הכוכב נולד מחדש, מנגב את האבק שלא הספיק לשקוע, מבליט את השריטות שכיסו את פני העור ולא חדרו […]
7 בינואר 2008

"הפה והטלפיים", "קליגרו"

  לרקוד לפי הקוד במחזוריות מתוזמנת של שעון מתפקד, יוצא פעם בשש שנים אלבום חדש ללהקת "הפה והטלפיים". "קליגרו" (כפר בדרום אפריקה) הוא כבר אלבומם הרביעי, וחברי הלהקה – אסף גברון, רם אוריון ואהד פישוף ממשיכים להיצמד לקוד שקבעו לעצמם. בין הכללים המרכיבים אותו ישנה התחייבות למקם בכל אלבום שיר ששמו כשם האלבום הקודם (במקרה הזה מדובר ב"חרוסלמה" על שם האלבום "ירושלים", שהוא גם שיר של "נוודי האוכף" – הרכב נוסף של רם אוריון), שיר בעל משמעות סופנית ("איננו"), שיר […]
20 בדצמבר 2007

מאיר בנאי, "שמע קולי"

"שמע קולי", אלבומו החדש של מאיר בנאי, הוא מפה של אוצר, שהיא גם האוצר עצמו. בנאי, כמו כורי זהב אחרים בזמן האחרון, גילה  שאפילו לא צריך לחפור. מספיק לגעת קלות בשכבה הדקה שעל פני השטח, וכבר החלל מתמלא במילים ובצלילים עתיקים, מגרים בצבעוניותם שלא דהתה. אפשר לחפון אותם, להתמלא מהם ואז להוציאם שוב לחלל, מעורבבים כבר בחומרי הלב שנגעו בו. וכך, כמו נעתרו לקריאה מיסתורית, הגיעו ומגיעים מוזיקאים, כל אחד בסגנונו הייחודי, אבל בעיתוי משותף, למנגינות ולטקסטים יהודים מסורתיים. עובדיה […]
18 בדצמבר 2007

אלי לולאי, "סובב"

  כשאלי לולאי עזב את להקת "רוקפור", אחרי שגיבש בה את זהותו המוזיקלית מסוף שנות השמונים ועד תחילת שנות האלפיים, הורגשה תנועה מסוימת של הרמת גבות. קודם כל, ריצד ספק באשר לגורל הלהקה, שלולאי תפקד בתור "הקול" שלה, ושהיתה אז בעיצומו של סיבוב הופעות בארצות הברית (שם התקיימה בשנים האחרונות). התהייה הזו אפילו לא הספיקה להתפתח, משום שהלהקה, ללא הפסקת התארגנות או התאוששות, המשיכה במסעה כרגיל, כאשר ברוך בן יצחק עובר לחזית, ואף הנפיקה כעבור כמה חודשים אלבום סביר. העיניים […]
9 בדצמבר 2007

בני בשן, "שירי עם אישיים"

ההקדמה – קצרה. דקה ומשהו של פתיחה מהורהרת, בקושי נשמעת, מנומנמת ומוזרה. "קבל עכשיו באהבה את כל מה שניתן לך" – כך מתחיל ומסתיים השיר הראשון באלבום השני של בני בשן, "שירי עם אישיים". ומיד, במקביל לתהייה מיהו בני בשן הזה ומה בדיוק הוא רוצה, מתייצב שיר מספר 2 כדי להציע תשובה. שם השיר: "אני בני בשן", והמוזיקה מתפרעת בעליזות. המילים מגלומניות ("אני הכי חתיך בתל אביב, אני הכי יפה ברמת גן, אני הכי חכם בכרמיאל") וגסות, אם כי באופן […]
7 בדצמבר 2007

אתמול חלפו הציפורים – לזכר משה בן שאול שנפטר אתמול

משה בן שאול היה המנחה שלי בסדנה לכתיבה יוצרת בבית הסופר בירושלים. הייתי הכי צעירה שם, בת 18 וחצי. במהלך הסדנה הוא היה מעיר לכולם הערות, טובות ורעות, על הכתיבה שלהם. ולי לא היה מעיר דבר. סימן "בסדר" על התרגילים שהגשתי.  חגגנו את סוף הסמסטר בביתה של אחת המשתתפות. משה בן שאול סיכם לכל אחד מהמשתתפים את דעתו עליו ככותב. ואז הגיע אלי. "את", הוא אמר, "תמשיכי"."ו…"? שאלתי."וזהו"."זהו"? חשתי את התנודות הממוטטות של סכר הביישנות, שהחזיק איכשהו את העלבון המצטבר בחודשים האחרונים. אז זהו. הוא […]
3 בדצמבר 2007

עלי מוהר – שנה למותו. המופע ב"תמונע"

באמצע השיר "העיקר זה הרומנטיקה", תוך כדי שירה, התקדרו פתאום פניו של גידי גוב. לכמה שניות הוא התכנס בעצמו, נאנח אנחה קטנטונת, אולי היכה בו האובדן של עלי מוהר. זה היה רגע יוצא דופן במופע לזכרו, משום שבתיאטרון תמונע הצליחו לחולל שמחת מפגש מחודש איתו. המופע ייצג בכבוד משועשע את המרכיבים הבולטים שאפיינו את מוהר: התל אביביות שלו, פריז, הפועל תל אביב וכמובן אהבה – על קשת מצבי הצבירה שלה. עידן אלתרמן, שהנחה בחן לא פורמלי, הקריא בין שיר לשיר […]
29 בנובמבר 2007

בן ארצי, "קרוסלה"

מסתובב ושר   האם חוסר ביטחון הוא תכונה או מצב? בן ארצי, כמו דור שלם של ישראלים בגילו, מתחבט, מתלבט ומנציח במוזיקה שלו עידן בו ההתבגרות מקדימה, אבל גיל ההתבגרות מאחר ומתקיים גם בגיל שלושים. התוצאה, כפי שהיא מתגלמת ב"קרוסלה" – אלבומו השלישי, משכנעת בכנותה, אך אינה אחידה. כמו ארבעת עונות השנה שדומיננטיות בטקסטים של "קרוסלה", עם מזגי האוויר המשתנים שלהן, חיצונית ופנימית, גם השירים של ארצי מושכים לכיוונים שונים. חלקם פשוטים במבנה ובאנרגיות, האחרים מתוחכמים ועשירים יותר, מתגברים את […]
23 בנובמבר 2007

כנראה

כנערה אימצתי את השיר "הרדופים" של שלמה ארצי. שרתי אותו לעצמי בלופ שנמשך עד סוף התיכון, נפעמת ונכלמת מהארוטיקה המפוזרת בתיאורי הנוף – "תפנוקי גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם"… מנתן יונתן לקחתי איתי לדרכי המוגבלת שתי שורות. "ובעמום הוא מחפש את הצלול" ("נאסף תשרי") ואת ה"כנראה" מה"הרדופים". "לא עופות מרום אנחנו ואל גובה השמיים גם אתם, גם אנוכי לא נגיע כנראה". אין סיכוי שנגיע לגבהים האלה. מה פתאום. אנחנו בני אדם. אבל אולי בכל זאת? כנראה. איזו מילה יפה ואוצרת […]
21 בנובמבר 2007

קוואמי והחלבות, "מלחמת פופ"

מוזיקה טובה היא טיול שנערך בלי מפות, מצפן ותמרורי דרכים. הצורך לקטלג אותה לפי ז'אנרים הוא כמו ההרגל לאכול ארוחות מתוך קופסאות שעליהן רשומים מרכיביהן. אנשים שנוהגים להזין את עצמם אך ורק בדרך הזו, חשים את הטעם עוד לפני שהמאכל פוגש את פיהם, ואם הוא שונה ממה שהורגלו לו, הם משוכנעים שמדובר בקלקול. יש כאלה שהגדרות כמו רוק, מוזיקה מזרחית או ג'אז מפעילות אצלם מנגנוני התנגדות אוטומטיים. הם לא מעלים בדעתם שהשיר החדש מהרדיו, זה שהתאהבו בו בימים האחרונים, משתייך […]
13 בנובמבר 2007

"חופשי זה לגמרי לבד", שרו "בנזין"

יש לו פנים צעירות ואנרגיה שמספיקה לכל המסלול שעובר ממבטו המהורהר ועד אצבעותיו המשתוללות. הוא חלק מלהקה, והם שרים עכשיו את השיר הראשון שלהם כ"בנזין" – "חופשי זה לגמרי לבד". הם גאים בשיר ובעצמם, ובצדק. ברגעים המוקפאים האלה הם באמת חופשיים, אבל עדיין לא לבד. כרגע הם צוות, עם שיתוף פעולה שניצוצותיו בנגינתם ובשירתם המשתלבות בהתאמה, והאש המזינה אותם היא מדורת שייכות מלוכדת ועוד לא לוכדת. אלי חדד בתופים, בנג'ו קמחי בבס, קיטש אמסלם בגיטרה, וגם ההוא, הסולן בגיטרה שהלחין […]