"אני חושב שאם מוזיקה היתה מפסיקה לרגש אותי, הייתי מתאבד, לא רק פורש מהמקצוע", אומר יואב קוטנר, העורך הראשי של ערוץ המוזיקה הישראלית 24. אחרי חשיפה כל כך אינטנסיבית למוזיקה, הריגוש לא נשחק? "כשהייתי צעיר נשפכתי מכל להקה חדשה, והיום זאת צריכה להיות להקת אלג'יר בשביל שאבכה, ובחו"ל ארקטיק מאנקיז, אבל עדיין הריגוש ישנו ואני מתלהב, וכשיש שיר חדש מדהים, אני רץ הביתה ומשמיע לאשתי". ביום חמישי הקרוב (8.3) יתקיים טקס פרסי עמ"י (ערוץ מוזיקה ישראלי) בגני התערוכה בתל אביב, […]

כשרצף ההשמעות הרצופות של "הודעות" של יהלי סובול עם מלני פרס עובר כבר את העשרים, ועדיין לא שבעתי, אני מפסיקה – רק כדי לשמוע את השיר בראשי, ואחר כך בקולי, שאני מנסה לשווא לפצל לשניים. "יש מין הלך רוח על סף חלום כשהדם כמו חול בתוך שעון כשהאור חיוור בחלון היום מתחיל לוותר"   אני אוהבת דואטים. בפרט כשאפשר לנגוס בהם בשני טעמים שמשתלבים: מתוק ומרור, מצמית ומצחיק, בוהה ומבעבע. יש המון (אפילו) בעברית. הנה כמה מתבקשים: "שוב" ("חזרת פתאום, […]

היום מתפרסמת ב"גלובס" הכתבה הזאת. בגלל אילוצים של מקום, הושמטו בעריכה כמה נושאים שהיה חשוב לי לגעת בהם. למשל, "מערכת היחסים" בין ירדן ללאה – הדמות שהיא מגלמת ב"מרחק נגיעה". וחוץ מזה: מאז שראיינתי את תומר יוסף, שגם הוא יוצא "פלטפוס", מסקרן אותי הקשר בין קומיקאיות למוזיקה, שבולט מאוד בקרב החבורה הזאת. שניהם, אגב, לא נתנו לי תשובה מספקת, וזה בסדר גמור. כמו שירים יפים שמוטב לא להסביר אותם. מצד שני, לקורא עידן אלתרמן (ולשאר השותפים לפשע) לא מומלץ להתרשם […]

  שלמה בר שביט בחזית. מספר סיפורים מצחיקים על ימים רחוקים בתיאטרון הבימה. הוא היה ילד בן עשרים מוקף דמויות מיתיות בעיני כולם, כולל בעיניו, והם הפכו למשפחה שלו. הערצה. ריבים. צחוקים. קנאה. אהבה. התרגשות. אילנה רובינא יושבת בצד. "אל תתייחסו לערב הזה בתור הופעה. תיראו בו מפגש משפחתי", ביקשה מהקהל ב"צוותא", במוצ"ש האחרון (13.1.07). עוד מעט תעלה שוב לשיר בפעם הראשונה אחרי יותר מעשרים שנה. אבל בינתיים הסיפורים שלו כמעט גורמים לה לאבד שליטה מרוב צחוק. היא מכסה את […]

(פורסם ב"גלובס", ב-4.1.07, לכבוד הופעתו עם "הבלקן ביט בוקס"במופע של "הייניקן וייבס").   "חושבים שהמוזיקה שלנו צוענית, אבל זה ממש לא ככה", אומר תומר יוסף על להקתו "הבלקן ביט בוקס". בדירתו הנעימה בבניין ישן ביפו, שהים נשקף ממרפסתה, חשוב לו להכחיד את הטעות הזו. "הבלקן בשם של הלהקה מייצג את החלק המסורתי במוזיקה שלנו, אבל לא מדובר רק במסורת בלקנית, אלא מכל העולם, כולל מרוקו ומאלי באפריקה. וכל זה משתלב עם הביט בוקס, שמסמל את המוזיקה האלקטרונית העדכנית". ביום שישי הקרוב […]

הדימוי התקשורתי של אביב גפן עושה לו עוול. במציאות אין זכר למוחצנות היהירה ולפרובוקטיביות. פנים מול פנים נחשף אדם נחמד להפליא, משעשע, רגיש ונטול פוזות. אז איך אפשר להסביר את הפער? אולי בכך שגפן, בחור תקשורתי ביותר, מיטיב "לספק את הסחורה". רוצים כותרת מתלהמת? תקבלו. וכך הוא מקבע את תדמיתו הארוגנטית. אבל אני בכלל לא רציתי ממנו כותרת. באופן ברור ומוצהר התכוונתי לדבר איתו אך ורק על מוזיקה. "איזו מהפכה זאת תהיה בהקשר שלך. ראיון על מוזיקה בלבד", אמרתי לו. ומה יצא? כותרת […]

כשהמזגנים קורסים, ואפילו נקבוביות האוזניים טובעות באוקיינוס זיעה, בואו נשמע קצת גבריאל בלחסן, אולי ככה נתקרר. הנה: "העולם שלנו בוער. גחלים לוחשות לחישות". כשאפילו הריסים מתאבדים בנשירה, הרופא רושם אסקפיזם, ומחכים שהכל יהיה מאחורינו, מה דעתכם על: "ההתחלה היא ריק, הסוף חלול, והכל לא התחיל אף פעם ולא יסתיים לעולם"? המילים המרגיעות האלה לקוחות מהשיר "העוקד, הנעקד והמזבח", שיוצא השבוע כסינגל ראשון מהדיסק המתקרב "בשדות" ("התו השמיני"). בלחסן, מלהקת אלג'יר ז"ל, טוען ש"אם בכלל ישמיעו את השיר הזה ברדיו, יגלו […]

עשר שנים מפרידות בין הדיסק הראשון של סיון שביט לדיסק השני, "וניל", שיוצא (רק) עכשיו. בין שניהם היא הספיקה להפוך לאמא, לאבד אמא, להתנתק, ולהתחזק כדי לחשוף את הפגיעות

"מי אכל את הירח? רק אתמול היה עגול איך אפשר את הירח כמו תפוח לאכול"? מתוך "מי אכל את הירח" (מילים: לאה נאור, לחן: נחום היימן, ביצוע: דליה פרידלנד ומשתתפי "זרעים של מסטיק") מישהו ראה את הירח בלילות האחרונים? אני, בכל אופן, לא. במוזיקה הישראלית לדורותיה, לעומת זאת, הוא נוכח בקביעות. הנה כמה תזכורות, בשליפה.   1. "ריקוד לאור ירח" / מילים ולחן: מיקי שביב, ששר עם "טנגו"     2. "סלואו ירח"  / מילים: רוני ערן, לחן: שרון ליפשיץ, […]

אין מערבין יוצר ביוצר, נשמה בנשמה, ומה בכלל הקשר. אבל בין ההחלטה לפרסם את הפוסט הנוכחי על שיר של מאיר אריאל לבין הפרסום – נפטר עלי מוהר, והפוסט הזה מוקדש לו.   ***   "שוב אני מוצץ גבעול מתחת גשר מט לנפול" – תמיד היה לי ברור שמאיר אריאל כתב שיר פסימי. נקודה. האדם שבשיר – תקוע, והלוקיישן הכפרי, עם ריחות השדה, לא מתיימר להסתיר את ניחוח ההחמצות. בשלב מסוים קראתי בו שוב, והופתעתי לגלות בו משמעות הפוכה, אופטימית לגמרי, שאני […]

 מה עזרה המוזיקהכשכל מה שאתה שומעמתוך מסך גוועזו שתיקה ומה עזרו המיליםכשמעבר לעיניים האור השפיל קרנייםכשנשברו הכלים ומה עזרה התהילה      כשאתהמפותל כמו סימן שאלה      בבעתה ומה עזרה האהבהכשבלבבות הכי קרוביםהתפוצצו הכאביםשלךאתה שמש לילית פריכה המלאך הגואל אותך מכל רעיחבק אותך בעוצמה.כשהשמש בלילה ערההיא מאירה גם לעצמה.

  בקצה האוזן שמעתי אותו מתוך הרדיו. הייתי עסוקה. ניסיתי להמשיך בעבודתי. להתעלם ממנו. אבל יופיו המתברר דרש את תשומת ליבי. טוב, הבנתי. שיר חדש, והוא נהדר. אוקיי. זיהיתי אותך שיר. קלטתי אותך. אבל במילא מאוחר מדי, כי הפסדתי את ההתחלה שלך. אז בפעם אחרת. אם תהיה פעם אחרת.  כעבור כמה שעות: הי, הנה הוא. השיר! אוף, מצטערת, גם עכשיו אין לי זמן בשבילו. לא נורא. וואו. הוא באמת יפה. רגע, אני עסוקה. כן, אני צריכה לשמוע אותו פעם מההתחלה. למחרת: השיר […]

"אני לא מציע איזה לוק פצצה או אישיות מדהימה", צוחק אהוד בנאי. "בסופו של דבר, זה השירים. עוד תקליט ועוד תקליט, והופעות - תמיד הרגשתי שהופעות הן הקשר האמיתי עם הקהל. אני אוכל לוותר על הקלטות, אבל לא על הופעות".

לפני מיליון שנה, כשעוד התקיים מועדון הלוגוס בתל אביב, ראיינתי שם להקה שכבר לא קיימת לעיתון שכבר לא קיים. קראו להם "אין ספק", וזו היתה להקת רוק דתית (! ) לפני הראיון, או אולי אחריו, הם הופיעו, ואז ראיתי אותה לראשונה. היא רקדה מולם בטוטאליות עולצת ומתמסרת. אז יש להם מעריצה, ועוד חילונית, השתאיתי. גרופית שיודעת את כל המילים של השירים. רק בהמשך התברר לי שהיא בעצם המנהלת שלהם. זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי את הדרה. הפעם השנייה היתה מיליון […]

באמצע כל האנרגיות – של רמי פורטיס, נגניו וקהלו, שהלהיבו והזינו אלה את אלה, וגם את החלל הדחוס – פורטיס אמר: "אני רוצה להשמיע לכם משהו חדש". הקהל – ישות שעד אז חגגה בקול באותה הופעה (מועדון הפיוז'ן, תל אביב, 6.8.04) את הבטוח והמוכר – קיבל בדממה דרוכה, מצפה וסקרנית, את פני השיר החדש, "אצבעות דביקות". בבת אחת הפכה ההמולה הקולקטיבית לקשב צמא. "כשעוצמים עיניים מתחילים לראות דרך הכוונת מטרות נעות. קוקאין (קופאין) ויין בשנים רזות ממתקים ועשב, אצבעות דביקות. […]

פנים עצובות, עיניים שקועות ושתי ידיים חשופות אתה ודאי איבדת את הדרך. אבק בריאות, הנשמה כבר לא צועקת אתה יכול למות בשקט. סיפור פרברים, חלום נעורים אתה יכול לזכור עכשיו איך זה היה: אתה, גיטרה והכוכבים, בלי צומת דרכים רק עיירה בוערת שלוחשת לך: נוע–נוע עבור, כל מה שתרצה – תיקח תפלס לך שביל בקהל אל הבמה כל מה שתיקח – ידעך והמשאלות יפלו עליך חזרה בועט במגבר, זה לא מתחבר שריד של טקס שנשכח, מאה אחרת, זמן אחר אלבום […]