בתחילת שנות האלפיים ראיינתי מוזיקאים ישראליים מעולים במסגרת פרויקט שיזמתי בפורום מוזיקה ישראלית בווינט (שניהל אסף לבנון). מאחר שלא הייתי כפופה לשיקולים יחצניים או למכסת מילים, אך כן לסטנדרטים עיתונאיים – חגגתי בכתב את המוזיקה המילולית שפרצה מהמפגשים האלה. במשך השנים גיליתי שאנשים רבים שנוספו לחיי לא נחשפו כלל לראיונות האלה – אז החלטתי לרענן אותם ולהעלות אותם שוב, בגרסה חדשה. תוך כדי העריכה, כשצללתי לתוכם, שמחתי לגלות שהם עדיין מעניינים ורלוונטיים – כי יוצרים מרתקים מעולים לא מתיישנים, ובמיוחד […]

בתחילת שנות האלפיים ראיינתי מוזיקאים ישראליים מעולים במסגרת פרויקט שיזמתי בפורום מוזיקה ישראלית בווינט (שניהל אסף לבנון). מאחר שלא הייתי כפופה לשיקולים יחצניים או למכסת מילים, אך כן לסטנדרטים עיתונאיים – חגגתי בכתב את המוזיקה המילולית שפרצה מהמפגשים האלה. במשך השנים גיליתי שאנשים רבים שנוספו לחיי לא נחשפו כלל לראיונות האלה – אז החלטתי לרענן אותם ולהעלות אותם שוב, בגרסה חדשה. תוך כדי העריכה, כשצללתי לתוכם, שמחתי לגלות שהם עדיין מעניינים ורלוונטיים – כי יוצרים מרתקים מעולים לא מתיישנים, ובמיוחד […]

כשאיה כורם ואדם בן אמיתי כותבים שיר חדש ומראים אחד לשני, לאיזו תגובה הם מצפים? לביקורת כנה ממוזיקאי/ת או לתמיכה מעצימה של בן זוג? ילדים זה טוב או רע ליצירה? ואיך ייראה עולם בלי מוזיקה? שיחה ביתית עם איה כורם ואדם בן אמיתי, שתפסו טרמפ על הראיון הזה גם כדי לדבר (ולצחוק) עם עצמם    דמיינתי ראיון ביתי. שיחה עם איה כורם ואדם בן אמיתי היישר מתוך הבית שלהם. קיוויתי לראות מקרוב את המקום שממנו בוקעים אצלם השירים, מתערבבים עם […]

"לכל שיר יש עת" לקראת מופע עם עמיר בניון, ובמהלך יצירת סרט חדש, שולי רנד חונך תקופה טובה – מקצועית ואישית. בראיון מיוחד לאתר סך הקול הוא מספר על ההבדל בין תיאטרון למוזיקה, נזכר בימים שבהם הבהיל זקנות ברחוב, מגלה מה המשותף בין יצירה ללימוד תורה, וגם נותן עצה ליוצרות וליוצרים בתחילת דרכם   מאילת עד משגב, אלה קווי המִתאר של החנוכייה המרחבית של שולי רנד בחנוכה הזה. כל ערב הוא מדליק נרות במקום אחר על הסקאלה הענקית הזו, בהתאם […]

"המון חיים אצורים בדפים המתים"   אלפי מכתבים של אנשי רוח ופוליטיקאים, שהיו נגישים רק לחוקרים, נמנמו בארכיון "גנזים" במרתפי ספריית בית אריאלה. עד שבא פרויקט "גנוזים" והפיח בהם חיים. ועוד איזה חיים     "פטפוט חסר שחר, אפס מנופח ויומרני… בקיצור, חרא של סרט". המילים הנ"ל – שמאור כהן מקריא ברהיטות מחויכת – אינן מתוך ביקורת סרט עדכני אלא נכתבו כבר בשנת 1970. הכותב: דן בן אמוץ, הנמען: אורי זוהר, יוצר הסרט הנקטל הנ"ל, "התרוממות". המילים הצבעוניות האלה, ביחד […]

"למוזיקה ולשירים יש את החיצים ללב שאין באף שפה אחרת"   תעודת זהות – גיל: 33, מגורים: תל אביב, מצב משפחתי: נשוי ואב לשתיים, השכלה: תואר ראשון בקומפוזיציה באוניברסיטת ת"א. עוד משהו: "אין לי פייסבוק".   לא רק הכישרון, המקצוענות, שמחת היצירה והמערכונים המדויקים הפכו את "זהו זה 2020" לתוכנית כה משמעותית ונצפית בתקופת הקרונה. השירים שמושרים במהלכה הם אחת מהסיבות המרכזיות לכך, מרגשים ביופיים ובהבעתם, ומשקפים את הלך הרוח הישראלי בתקופה הזו, עם תמהיל שמיטיב לשלב בין תקווה למחאה. […]

"אנחנו בתקופת האפשרויות הבלתי מוגבלות"   "אני מאמין ששנות העשרים של המאה העשרים ואחת יהיו סוערות וחדשניות הרבה יותר משנות השישים של המאה העשרים, ואני רוצה לרקוד במסיבה הזאת", כך מצהיר שרון מולדאבי בספר הביכורים שלו "להלל את החול". היצירה, שיצאה לאור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וזכתה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים 2020, היא אוטוביוגרפיה מרשימה בכנותה ובחושפנותה. הוא ממפה בה את מצב התרבות בכישרון הניתוח החד שאפיין אותו עוד כשהיה עיתונאי ברדיו (גלי צה"ל, רדיו ת"א, "מהות החיים") ובפרינט […]

מירב שחם, מעצבת הפתיח הוויזואלי של "שעת נעילה", מספרת איך הסדרה התערבבה לה עם החיים   "החומרים נכנסו לי מתחת לעור" "אני מרגישה שאני חיה בשדה קרב כבר כמה חודשים", כתבה מירב שחם בפוסט בפייסבוק בסוף אוקטובר האחרון, עם עלייתה של הסדרה "שעת נעילה" ב"כאן". שחם – מעצבת, מאיירת ומתמחה בעיצוב פתיחים לטלוויזיה – כבר יצרה פתיחים ויזואליים לשלל סדרות ("פאודה", "האחיות המוצלחות שלי", "שב"ס", "המנצח" – הן רק חלק מעבודותיה). אבל דבר לא הכין אותה ליצירת הפתיח והאריזה הגרפית […]

ולא אחרת: כך הפכו חמישה גברים בני 70 לדבר הכי חם על המסך   סיום העונה הראשונה של "זהו זה 2020" (כאן 11) הוא הזמנה לפענח את סוד ההצלחה של החלק הכי מקסים בתוכנית – השירים   "אולפן בימי קורונה, חמישה אנשים מבוגרים בקבוצת סיכון. כל הזמן מחטאים עמדות ועמודי מיקרופון. מדי פעם, מישהו מהם שוכח להסיר את המסכה ומתחיל לשיר איתה. אני מזכיר לו להוריד אותה כדי שהמיקרופון יקלוט אותו". הדובר הוא אמיר לקנר, מוזיקאי צעיר (32), מלחין, מעבד […]

"העברית היא סקס-מנייאקית"   אחת לכמה זמן, שוב צץ העניין הזה. מתכנסת קבוצת אנשים, נניח בפגישת זום, רובה נשים, ובקושי גבר אחד. ואז מתחילה ההתחבטות. איך בעצם תתנהל השיחה? האם הרוב קובע, ולכן מותר לפנות אל הנוכחים בלשון נקבה? בשלב הזה, בדרך כלל, משתררת התחושה הקולקטיבית שהאקדמיה ללשון העברית התירה את העניין. אבל האם נכון הדבר?  – או שמא אגדה? "זה כל-כך שנות ה-90", אומרת לי רונית גדיש, ראשת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית. היא צודקת, כמובן. אבל גם […]

האחת חלוצה ופורצת דרך. השנייה ממשפחה מוזיקלית נודעת, והשלישית רוקיסטית בתחילת דרכה. על רקע סערת ההקצנה כלפי נשים, בציבור הדתי מתחוללת מהפכה. מבט אל הקרביים שלה   "את רואה כמה שריטות יש על הגוף שלי?", צוחקת ליאת יצחקי. המקום: "צוללת" – אולפן הקלטות בתל אביב. בחוץ – סערה: הדרת נשים על רקע הקצנה דתית מתגברת. אבל במקביל, זרמים תת-קרקעיים נשיים-דתיים עולים על פני השטח ויש להם ריח של מהפכה. ודווקא במוזיקה. קול באישה ערווה? תשאלו את נרקיס – זמרת מגוש […]

היה זה תור הזהב של פורום המוזיקה הישראלית בוויינט, בהנהגת אסף לבנון. השנה: 2005. הרשתות החברתיות עוד לא הומצאו, אבל הפורומים התחילו לנסח את העיקרון. בפורום הספציפי הזה התקיימה חגיגה תמידית של כתיבה על מוזיקה. מוזיקאים, אוהבי מוזיקה, מתווכי מוזיקה ומפיצי מוזיקה ניהלו שם דיאלוגים. ובתוך כל זה, נוצר גם הפרויקט הפרטי שלי – שלא יכול היה להשתלב בשום במה אחרת, כי ראיינתי מוזיקאים באריכות רבה על מוזיקה, ועל מוזיקה בלבד, ובלי להיות כפופה להכתבות יחצניות. הראיון עם גבריאל בלחסן […]

  הכתבה הזו, בגרסה מצומצמת, היתה אמורה להתפרסם ב"ליידי גלובס" בגיליון שעוסק במוח. ברגע האחרון, היא הועפה משם כי לא התאימה לקונספציה. לא אפרט את תחושותיי כתוצאה מכך. במקום זה, אני מפרסמת את הכתבה כאן, בגרסה הרבה פחות רשמית והרבה יותר אישית ומורחבת מזו שהיתה אמורה להתפרסם. הכתבה מתפרסמת גם באתר של אבשלום אליצור. http://a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=222 * * * על ההתחלה קלטתי את הדיסקים. טעם טוב שנע בין ישן לחדש ובין עברי ללועזי, עם חיבה ניכרת למוזיקה ישראלית כמו: יעל לוי, […]

זהבי בכלל לא עצבני. הוא יושב בנחת בחדרו שב"רדיו ללא הפסקה", ומסיים לעבור ביסודיות על כל העיתונים היומיים. עשר בבוקר, שעתיים לשידור, והוא מסמן ידיעות מעניינות. "אני מחפש גם את מה שאין", הוא אומר, מזועזע לגלות שהעיתון הגדול במדינה התעלם לחלוטין מההפגנה הסוערת של יהודי אתיופיה שנערכה ביום הקודם. "אין בסיפור הזה שדיים", הוא מסביר בעצב, ומעביר את העיתון לשגיב שטיינברג, מפיק התוכנית, שהוא גם המפיק הראשי של התחנה. שטיינברג מתרוצץ בין החדרים שלו ושל זהבי ומספר על המאזינים ששואלים […]

יום חמישי 7.8.08, שעה 13.20, אולפן ב', גלי צה"ל.  מולי שפירא מוחק חיוך. בישיבת המערכת של יום ראשון נקבע אייטם על יאיר הורביץ לכבוד הוצאת "כל השירים" שלו. אבל הבוקר נפטר רלף קליין והורביץ נדחה. יורם רותם, עורך "בילוי נעים" (וראש מחלקת המוזיקה בגל"צ): "מתי ההלוויה"? ענת עובדיה, המפיקה: "בעשר וחצי". שפירא: "נוציא ניידת". לאולפן נכנס נסים דיין, הבמאי ומבקר הקולנוע, להקליט את פינתו הקבועה. כל בעלי המדורים ב"בילוי נעים" עובדים בהתנדבות, ואהבתם לתוכנית גורמת להם לבוא פיזית לאולפן, במקום […]

פרטיטורה קרועה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן. זאת המזכרת שנשארה ליונתן רזאל מתאונת דרכים שעברה עליו בילדותו. "נסעתי לדרום עם כל המשפחה ובדרך התהפכה המכונית שלנו. ברוך ה' יצאנו ללא פגע", מספר רזאל, כיום בן 35. "הקשבתי לבטהובן בנסיעה. באותה תקופה למדתי עליו המון והרגשתי שיש לי איתו חיבור מיסטי". החיבורים בין עולמות שונים ממשיכים להיווצר בחייו של רזאל, שאלבומו הראשון "סך הכל" שיצא באחרונה, מתייחד בשילוב בין טקסטים דתיים למוזיקה שיסודותיה קלאסיים. שיר הנושא והדואט "ציון", עם אביתר בנאי, […]

  בעטיפה האחורית של אלבומו החדש של ארקדי דוכין, "נקודת מבט", מדגמן פסנתר. כיאה לכוכב, הוא תופס את רוב השטח לבדו. עומד על מדרכת רחוב, מפגין את חוסר הזדקקותו הנחרץ לנוכחות אנושית שתאפיל עליו.  הפסנתר הזה, וגם פסנתר נוסף, שהשתתף בהקלטות האלבום, הובאו מ"עולם הפסנתרים" – חנות בתל אביב שהיא בעצם מרכז מוזיקה. בשנים האחרונות נוהרים אליה מוזיקאים, מקצוענים וחובבים, כאלה שמתפרנסים מהמוזיקה וכאלה שמפרנסים אותה. הבעלים והמנהל של החנות הוא חמי בנבנישתי, ובין לקוחותיו הקבועים מוזיקאים קלאסיים, אומני ג'אז […]

לפני עשר שנים שרון מולדאבי ניגן על הפסנתר בביתו, ופתאום התברר לו עניין מהותי. "עד אז הייתי עסוק בשאלה מי אני", הוא נזכר, "ואז הבנתי שבעצם אני צריך להגיד את זה הפוך – אני מי. כי יש צליל בשם מי, ואני רוצה להיות צליל. לצורך העניין יכולתי להיות כל צליל אחר, אבל אם נניח הייתי הצליל מי, אז במקום לשאול מי אני כל הזמן, הייתי יכול להגיד 'אני מי' – לעצמי וגם לאנשים אחרים". ככה בעצם הוא חוֹוה מוזיקה – […]