שאנן סטריט: "אידיאלים" "אידיאלים" – אלבום הסולו השלישי של סטריט ( לא כולל האלבומים שיצר עם להקתו, "הדג נחש") הוא יצירה מצוינת בכל האגפים – לחנים, מילים, ביצוע. סטריט הכניס לתוכה לא רק את כישרונו אלא גם את האכפתיות שלו, שמתנוצצת גם בכותרת האלבום, ומתבטאת בהיותו יזם חברתי (מייסד עמותת "פסטיבל בשקל", שפועלת להנגיש את התרבות בפריפריה). באלבום הוא אומנם מנסח היטב את הייאוש, אבל גם מתעקש על האופטימיות, כמו שהוא שר בשיר "לא נדבק": "מסרב להסכים עם המשוכנעים […]

"המון חיים אצורים בדפים המתים"   אלפי מכתבים של אנשי רוח ופוליטיקאים, שהיו נגישים רק לחוקרים, נמנמו בארכיון "גנזים" במרתפי ספריית בית אריאלה. עד שבא פרויקט "גנוזים" והפיח בהם חיים. ועוד איזה חיים     "פטפוט חסר שחר, אפס מנופח ויומרני… בקיצור, חרא של סרט". המילים הנ"ל – שמאור כהן מקריא ברהיטות מחויכת – אינן מתוך ביקורת סרט עדכני אלא נכתבו כבר בשנת 1970. הכותב: דן בן אמוץ, הנמען: אורי זוהר, יוצר הסרט הנקטל הנ"ל, "התרוממות". המילים הצבעוניות האלה, ביחד […]

"למוזיקה ולשירים יש את החיצים ללב שאין באף שפה אחרת"   תעודת זהות – גיל: 33, מגורים: תל אביב, מצב משפחתי: נשוי ואב לשתיים, השכלה: תואר ראשון בקומפוזיציה באוניברסיטת ת"א. עוד משהו: "אין לי פייסבוק".   לא רק הכישרון, המקצוענות, שמחת היצירה והמערכונים המדויקים הפכו את "זהו זה 2020" לתוכנית כה משמעותית ונצפית בתקופת הקרונה. השירים שמושרים במהלכה הם אחת מהסיבות המרכזיות לכך, מרגשים ביופיים ובהבעתם, ומשקפים את הלך הרוח הישראלי בתקופה הזו, עם תמהיל שמיטיב לשלב בין תקווה למחאה. […]

משחקים באש, מילולית ברי סחרוף ודודו טסה משחקים באש. לא במובן ההסתכנותי, אלא במובן המילולי. באלבומם החדש "בדל של אור" הם מתענגים מאש המוזיקה, השירה והיצירה, וחוגגים אותה. צריך לחדד על מנת להבהיר ולאפיין את חוסר ההסתכנות שלהם ואת ההתענגות, כי האלבום שלהם דווקא שזור באמירות כמו "אני בר סיכון לנפילה", ו"קרוב לאש", והם גם תוהים "לאן הולכים מכאן?", וזועקים "כמה עצב עכשיו מונח", ומשכנעים בכאבם, בעיקר כשהוא מופיע בשיר מחאה חברתית כמו "הכי קרוב שיש", ומחצינים מילים חרדתיות ברוב […]

"אנחנו בתקופת האפשרויות הבלתי מוגבלות"   "אני מאמין ששנות העשרים של המאה העשרים ואחת יהיו סוערות וחדשניות הרבה יותר משנות השישים של המאה העשרים, ואני רוצה לרקוד במסיבה הזאת", כך מצהיר שרון מולדאבי בספר הביכורים שלו "להלל את החול". היצירה, שיצאה לאור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וזכתה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים 2020, היא אוטוביוגרפיה מרשימה בכנותה ובחושפנותה. הוא ממפה בה את מצב התרבות בכישרון הניתוח החד שאפיין אותו עוד כשהיה עיתונאי ברדיו (גלי צה"ל, רדיו ת"א, "מהות החיים") ובפרינט […]

מירב שחם, מעצבת הפתיח הוויזואלי של "שעת נעילה", מספרת איך הסדרה התערבבה לה עם החיים   "החומרים נכנסו לי מתחת לעור" "אני מרגישה שאני חיה בשדה קרב כבר כמה חודשים", כתבה מירב שחם בפוסט בפייסבוק בסוף אוקטובר האחרון, עם עלייתה של הסדרה "שעת נעילה" ב"כאן". שחם – מעצבת, מאיירת ומתמחה בעיצוב פתיחים לטלוויזיה – כבר יצרה פתיחים ויזואליים לשלל סדרות ("פאודה", "האחיות המוצלחות שלי", "שב"ס", "המנצח" – הן רק חלק מעבודותיה). אבל דבר לא הכין אותה ליצירת הפתיח והאריזה הגרפית […]

לנתן זך, במלאת שבעה למותו   הציפור הכי מפורסמת של נתן זך ז"ל היא "ציפור שנייה" ("ראיתי ציפור רבת יופי"). היא עפה אל הלבבות בזכות המילים הפיוטיות-ערטילאיות שיצרו אותה, וגם הודות ללחן היפהפה של מישה סגל שהכנפיים שהעניק לשיר התמגנטו לביצועים רבי-קסם. אבל היו לזך ציפורים נוספות: ה"ציפור שבחושך פרחה לה" מהשיר "ואז בא לנו"; הציפור ש"מצפצף מרה" מהשיר "עם חשיכה", ועוד. וישנה הציפור מספר שיריו של זך "כיוון שאני בסביבה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) שיצא בשנת 1996. השיר נקרא בפשטות […]

אחרי החגים כבר כאן, במציאות מוזרה וחולנית – תרתי משמע השנה. השירה לא משנה את המציאות, וגם לא מייפה אותה. נהפוך-הוא, היא מסירה ממנה את הפילטרים הנואשים שאנחנו מנסים לעטות עליה, כהגנה מפני הרסנותה. ובכל זאת, כשהיא במיטבה, השירה דוחסת עבורנו את המצב לתדרים חדשים. בזכותה, אנחנו חווים פליאה והיקסמות, שאינם מפחיתים מכאב המציאות, אבל מזככים אותו להלך רוח שמניע אותנו להקשבה, לפעולה או לתפילה. היה פה פעם משורר-רקדן-עיתונאי, חזי לסקלי, שמותו, בשנת 1994, לא עִרער מעולם את נוכחותו היצירתית. […]

גוונים של אפור להקת "אפור גשום" חוזרת באלבום "עם רעש נסתר", שמגרה לפענח את הרפרנסים התרבותיים  שלו   האלבומים החדשים שיוצאים בימים קודרים אלה משתייכים לשני סוגים. חלקם מתעלמים מהמצב. מכילים את השירים שנוצרו עוד לפני שהתחולל, בלי לחשוב איך בכל זאת ניתן להתייחס אליו. לפעמים מדובר בעצימת עיניים, ולעיתים הם באופן מודע מחצינים אסקיפיזם – להנעים, לברוח, להשכיח. ויש אלבומים אחרים, שדווקא מנגנים את התקופה ומשקפים אותה בשיריהם. אומנם גם הם, ברובם, נוצרו לפניה, אבל – כדרכם של יצירות […]

עיתון עם מנגינה השירים היפים האלה לא יתנגנו כנראה לעולם ברדיו שלכם (במקרה שאתם מקשיבים בכלל לרדיו). תיאלצו להתאמץ כדי לדעת על קיומם. או פשוט לרכוש את "מנגינות לשעת חירום" – אלבום קצרצר (פחות מחצי שעה אורכו), מעורר מחשבה, וגם חכם מבחינה יזמית. שמונה מוזיקאיות – ועוד מוזיקאי – ישראליות, צעירות ומוכשרות, לא ממש ידועות (בלשון המעטה), שגם ככה מוגבלות בלהופיע על במות בימים אלה, חברו יחד. כל אחד תרם לקולקטיב – כלומר לאלבום הזה – שיר משלו (שהוא כתב, […]

ולא אחרת: כך הפכו חמישה גברים בני 70 לדבר הכי חם על המסך   סיום העונה הראשונה של "זהו זה 2020" (כאן 11) הוא הזמנה לפענח את סוד ההצלחה של החלק הכי מקסים בתוכנית – השירים   "אולפן בימי קורונה, חמישה אנשים מבוגרים בקבוצת סיכון. כל הזמן מחטאים עמדות ועמודי מיקרופון. מדי פעם, מישהו מהם שוכח להסיר את המסכה ומתחיל לשיר איתה. אני מזכיר לו להוריד אותה כדי שהמיקרופון יקלוט אותו". הדובר הוא אמיר לקנר, מוזיקאי צעיר (32), מלחין, מעבד […]

אלתרמן מתלהב בקברו מגש הקסם האלבום וההופעה "מגש הקצב" – שירי נתן אלתרמן לילדים, ולא פחות למבוגרים, ממחישים מהי חדוות יצירה   דמיינו מרחב של אהבה / לשפה, לילדוּת, לצלילים / דמיינו שובבוּת, דמיינו תאווה / לצבעים שבתוך המילים. הייתי רוצה להמשיך את החריזה הזו – מחווה משלי לאלבום "מגש הקצב", שהוא-עצמו מחווה לשירת נתן אלתרמן לילדים. אבל מגבלת הבתים צרי השורות לא מאפשרת להרחיב ולנמק את שבחיו, שמתמצים במין התרוננות פנימית, הנשמעת מהתו הראשון ועד האחרון – המחשה צלולה […]

חי, צומח, בועט אנחנו בעיצומה של הגִזעונה – שילוב של גזענות וקורונה. ישראל מהדהדת את העולם, ולהיפך, בגלים אכזריים שמתנפצים עלינו בכוח. בנואשות או באדישות, אנחנו מנסים לאפיין את עוצמת הגזעונה, כדי להבין את מקומנו ביחס לשיאה/התפוגגותה. אבל זה לא משנה, כי היא הורגת בכל מקרה. והנה הצעה לעורכים מוזיקליים של תוכניות אקטואליה ברדיו: לפני או אחרי אייטם על המהומות בארצות הברית בעקבות רצח ג'ורג' פלויד; ובעיקר כשעוסקים ברצח איאד אל חאלק – שבצו את השיר "האלווין" של להקת רוקפור, […]

השאפתן, המסקרנת והמחייך   אריק פלדמר / "לגרש את הזאב" לאריק פלדמר יש קול יציב, בשל, בטוח בעצמו ומעורר אמון. אלבום הבכורה שלו, "לגרש את הזאב", הוא שאפתן (ולו במספר השירים הלא קצרים – 12). הרוק שהוא מחצין בועט היטב באוזניים ומתחשק לראות אותו ואת נגניו מופיעים על במה. מי שמכור לעוצמות של להקת "אלג'יר" ונגזרותיה (אלבומי הסולו של אביב גדג' וגבריאל בלחסן) ימצא כאן הדהודים והשפעות מוצהרות שלהם – מוזיקלית וטקסטואלית, וניכרות גם השפעות של כנסיית השכל, משינה ואהוד […]

"העברית היא סקס-מנייאקית"   אחת לכמה זמן, שוב צץ העניין הזה. מתכנסת קבוצת אנשים, נניח בפגישת זום, רובה נשים, ובקושי גבר אחד. ואז מתחילה ההתחבטות. איך בעצם תתנהל השיחה? האם הרוב קובע, ולכן מותר לפנות אל הנוכחים בלשון נקבה? בשלב הזה, בדרך כלל, משתררת התחושה הקולקטיבית שהאקדמיה ללשון העברית התירה את העניין. אבל האם נכון הדבר?  – או שמא אגדה? "זה כל-כך שנות ה-90", אומרת לי רונית גדיש, ראשת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית. היא צודקת, כמובן. אבל גם […]

פִטפוט. הצלילים מקדימים את מהות המילה. עוד לפני שצוללים למשמעות שלה. המיצלול ממחיש אותה. פיט-פוט. גם בלי פשר ומובן, המנגינה מרנינה, שובבה, קוסמת לילדים ולמבוגרים. פיט. פוט. אונומטופאה מושלמת (בעברית של האקדמיה: תצליל. מילה שצלילה מביע את הגדרתה. כמו בקבוק ורשרוש). איזה רעש נעים, המולה עדינה, מוזיקה של חיבור בין אנשים. של חיים. המילה שלי היא פִטפוט. אהבה שהיא שילוב של אהבות, בחיבור המביע שבין מילים לצלילים, כתיבה ומוזיקה. שיר שהוא שפה. עתיקה. עוד מהימים של הגמדים אשר ישבו מאחורי […]

פִטפוט. הצלילים מקדימים את מהות המילה. עוד לפני שצוללים למשמעות שלה. המיצלול ממחיש אותה. פיט-פוט. גם בלי פשר ומובן, המנגינה מרנינה, שובבה, קוסמת לילדים ולמבוגרים. פיט. פוט. אונומטופאה מושלמת (בעברית של האקדמיה: תצליל. מילה שצלילה מביע את הגדרתה. כמו בקבוק ורִשרוש). איזה רעש נעים, המולה עדינה, מוזיקה של חיבור בין אנשים. של חיים. המילה שלי היא פִטפוט. אהבה שהיא שילוב של אהבות, בחיבור המביע שבין מילים לצלילים, כתיבה ומוזיקה. שיר שהוא שפה. עתיקה. עוד מהימים של הגמדים אשר ישבו מאחורי […]