הָלוֹךְ הָלְכָה אַסְתָּר מֵהַגָּלוּי אֶל הַנִּסְתָּר וּבְלֶכְתָּהּ אוֹצַר יְצִירָתָהּ נוֹתַר.

לא אכחיש שזו לא הייתה הבחירה הטבעית שלי לסקר את ההופעה של ישי לוי. בלי להתפתל – בבית, הקשבתי למוזיקה אחרת. אבל הייתי "בתפקיד" וזה היה חלק מעבודתי כמבקרת מוזיקה. הגעתי למועדון זאפה דרוכה למשימה, אבל סקפטית מהאפשרות ליהנות ממנה. המוזיקה תדבר, הבהרתי לעצמי – ובאופן מוחץ בפתאומיותו ומשמח – נכבשתי. המוזיקה באמת דיברה, ומי שחולל אותה היה ישי לוי. "הוא בית ספר להגשת שיר", נשפכתי כבר שנתיים אחר כך, כשכתבתי ביקורת על אלבומו "שועל קרבות" – הפעם זו כבר […]

כתל אביבית מלידה, ירושלים הייתה בשבילי בילדותי המוקדמת הוויה אגדתית, כמעט בלתי מושגת. עד שהגעתי אליה לראשונה (כנראה בגיל של תחילת בית ספר יסודי) היא בעיקר הייתה מהות מתנגנת. בעצם מושֶרת. ובראש ובראשונה "ירושלים של זהב". זהב! אני זוכרת אותי, ילדת גן, מוקסמת מהמהלכים המוזיקליים בשיר הזה של נעמי שמר. כולי דרוכה לאורך השיר לקראת השיא – השינוי הדרמתי במנגינה בפעם השנייה שבה מושר הפזמון: "הלוא לכל שירייך א-א-ני-אי כינור, כי-אי-נור". התרגשתי ממש, בכל פעם, גם מהתהייה אם קולי יצליח […]

את השיר "אדבר איתך" – יצירה שהיא מלאכת מחשבת בין המילים החכמות והרגישות של רחל שפירא ללחן היפהפה של אלונה טוראל אהבתי מאז ומתמיד. כילדה, ועוד יותר כנערה, חוויתי אותו כשיר אהבה עז, מכשף ממש, של האישה המזכירה לאהובה המיוסר שבכוח אהבתה אליו היא יודעת לרפאו אם רק יתמסר אליה. [פעם הייתי משוכנעת שאם רק אשיר אותו לאהובי שכבר היה לשעבר, אוכל להחזיר אותו ואת אהבתנו, אבל כשלתי אפילו בלזמן אותו אלי כדי להיווכח בצדקתי]. לא הייתי מודעת כלל למה […]

במקום הקדמה: "אבל נוח", מזדעקים בי קולות פנימיים עזים, סוערים לפחות כמו המבול, ואני מהסה אותם. "אבל נוח, אבל נוח". ידוע להם שהיום, ביום שבו מתי כספי נקבר, אני כותבת משהו קצר על כמה משיריו שנשזרו בחיי. וברור להם שאני אכזרית כי בחרתי רק שלושה. והם יודעים ש"נוח" לא יהיה הפעם – ומבחינתם זוהי בגידה במורשת הנפש שלי, לא פחות. "אבל זה השיר שלו שאת הכי אוהבת". די. שקט. לא בטוח. אל תפדחו אותי. כולם כותבים על שירים מכובדים שלו. […]

בתחילת שנות האלפיים ראיינתי מוזיקאים ישראליים מעולים במסגרת פרויקט שיזמתי בפורום מוזיקה ישראלית בווינט (שניהל אסף לבנון). מאחר שלא הייתי כפופה לשיקולים יחצניים או למכסת מילים, אך כן לסטנדרטים עיתונאיים – חגגתי בכתב את המוזיקה המילולית שפרצה מהמפגשים האלה. במשך השנים גיליתי שאנשים רבים שנוספו לחיי לא נחשפו כלל לראיונות האלה – אז החלטתי לרענן אותם ולהעלות אותם שוב, בגרסה חדשה. תוך כדי העריכה, כשצללתי לתוכם, שמחתי לגלות שהם עדיין מעניינים ורלוונטיים – כי יוצרים מרתקים מעולים לא מתיישנים, ובמיוחד […]

בתחילת שנות האלפיים ראיינתי מוזיקאים ישראליים מעולים במסגרת פרויקט שיזמתי בפורום מוזיקה ישראלית בווינט (שניהל אסף לבנון). מאחר שלא הייתי כפופה לשיקולים יחצניים או למכסת מילים, אך כן לסטנדרטים עיתונאיים – חגגתי בכתב את המוזיקה המילולית שפרצה מהמפגשים האלה. במשך השנים גיליתי שאנשים רבים שנוספו לחיי לא נחשפו כלל לראיונות האלה – אז החלטתי לרענן אותם ולהעלות אותם שוב, בגרסה חדשה. תוך כדי העריכה, כשצללתי לתוכם, שמחתי לגלות שהם עדיין מעניינים ורלוונטיים – כי יוצרים מרתקים מעולים לא מתיישנים, ובמיוחד […]

"הלאל בערבית זה ירח", אומרת קורין אלאל בפרק האחרון של הסדרה "קורין אלאל: סיבוב פרידה" (שיצרו אתי אנטה-שגב ורון עומר). הכוונה היא בעצם לסהר, כלומר לצורתו החתוכה של הירח. ירח-חלקי, דמוי בננה וקלשון, שמהותו היא של חסר. ה"הלאל" הזה, במיוחד באינטונציה המתנגנת של קורין, נשמע קרוב, כמעט זהה, לאלאל – שם משפחתה. נקודת המוצא הזו מביאה אותנו לשיר "קשר הירח", שאותו כתב אהוד מנור למופע של אלאל "שפת אימי" שעלה בשנת 1990 ואחריו יצא האלבום שהתבסס עליו. בימים אלה, שבהם […]

לא תמיד פרשת השבוע מִסתנכרנת עם הלך הרוח הקולקטיבי. ולא תמיד יש בה אפוקליפסה של הרס האנושות, מבול מפחיד וחוסר ודאות – אבל גם יונה, קשת ותקווה. ובשבת הזו פרשת השבוע היא נוח – פרשה שכל אלה, ועוד הפתעות (כל שנה מחדש) נוספות מככבות בה. ולכן היא כה מגרה יוצרים – כמו ציירים, משוררים ומוזיקאים – ליצור בהשפעתה. אז הנה 6 שירים-פזמונים של יוצרים ישראליים בהשראת פרשת נוח. תוספת: זהו פוסט מתעדכן. הוא התחיל ב-6 שירים, אבל עם הזמן, ככל […]

ילד מתעדכן: "נתתי לה חיי" – הסדרה של יואב קוטנר על להקת "כוורת" יואב קוטנר יצר סדרה על להקת "כוורת", שמספרת סיפור אהבה – אוניברסלי, ישראלי ומאוד אישי   כבר בדקות הראשונות של הפרק הראשון בסדרה "נתתי לה חיי" על להקת כוורת מתברר  שהז'אנר שהיא משתייכת אליו איננו רק תיעודי אלא גם "סיפור אהבה". יואב קוטנר יצר סדרה (ב"כאן" תאגיד השידור הישראלי) שעוסקת באהבה – בין איש ללהקה שלו, ובינו לבין המוזיקה. בעצם, היה צריך לקרוא לו יאהב קוטנר. "איך […]

זה היה בלילה של רעמים תיאטרלי בתחילת שנות האלפיים. הטלפון העביר בפעם הראשונה תקשורת  קול בין גבר לאישה צעירים, שעד אז תקשרו ארוכות ועמוקות, בכתב בלבד. סופת הגשם והרעמים הייתה ליווי הולם (תרתי משמע) למה שהתברר בתוך אוזניי, שלא ידעו עדיין שהן מקשיבות לאלבום של להקת "בלובנד". יוצר האלבום שר לי את כולו בטלפון. שיר אחרי שיר, ותוך כדי כך ליווה את עצמו בגיטרה. באופן הזה, אומנם לא נחשפתי לעושר הצלילי היפהפה, העורקים שדרכם הוזרם החמצן של המהות – העדיין […]

למה נחטפו הכרטיסים לכבש השישה עשר? גלי צה"ל בשיחה עם יהודה עדר ואיתי על המוזיקה הישראלית כאמצעי ריפוי   רבע לשבע בבוקר,4.12.24. גלי צה"ל, תוכנית הבוקר של אפי טריגר. על הפרק: ניסיון להבין את התופעה של הביקוש העצום למופע האיחוד של "הכבש השישה-עשר". על קו הטלפון יהודה עדר, אושיית רוקנרול ומנהל בית הספר למוזיקה "רימון", ואני – על תקן עיתונאית תרבות ובעלת האתר "סך הקול". כשמראיין, מרואיין ומרואיינת, שמאוהבים במוזיקה ישראלית טובה, מנסים לנסח עליה תובנות בפחות מרבע שעה, זה […]

"בתוך שכונה קטנה, מוצלת, בית קט עם גג אדום. כל שנבקש לו יהי. זה סוף הקיץ, סוף הדרך, תן להם לשוב הלום. כל שנבקש לו יהי".   המילים שלי נכתבות בתקופה שבה מלאו עשרים שנה למותה של המשוררת-מוזיקאית נעמי שמר. אתם, שקוראים את המילים האלה בשנה הנוראית שבה נכתבו, הרשו לי לפנות לרגע לאלה שקוראים את השורות האלה בעתיד – הקרוב והרחוק, כולל אתם עצמכם בימים שבוא יבואו. שלום, אנשים ונשים מהעתיד שלי. כשאני ושאר המשתייכים לקיץ 2024 נחשפים למילים […]

עשר ומשהו בבוקר. יום שישי. זירת ההתרחשות: הסלון של אפרת לוי, פסנתרנית, רמת אביב, תל אביב. האירוע: חזרות להופעת בכורה לא שגרתית שתתקיים מחרתיים – יום ראשון א' בתמוז, 7.7.24. פרטים בהמשך כי כרגע אני מרותקת מדואט שמתרחש כרגע מול אוזניי. הפסנתר של אפרת עם הקלרינט של טלי הירשפלד, שגם היא פה. הן חברות ילדות, והמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהקשר שלהן, וזה מורגש כי גם כלי הנגינה שלהן מחייכים זה אל זה. גם נעה ביזנסקי כאן, כמובן. היא הזמרת […]

לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" חלק חמישי, אפילוג: המדריך לריפוי אישי ולאומי מאת אריק איינשטיין   היום השיר שלי עצוב, כך נפתח השיר שזהו שמו, וכך נותרת פתוחה התקופה שבה אני כותבת את המילים האלו. אתמול – שבת, מלאו שלושה חודשים – רבע שנה – לשבת השחורה שבה פרץ האסון הנוראי ביותר שחווינו כיהודים על אדמת ארץ ישראל. והוא טרם הסתיים. בחרתי לציין את 85 השנים להולדתו של אריק איינשטיין, ואת העשור […]