המילים עדיין לא סדורות, אבל להסדיר אותן במציאות הנוכחית זו פריווילגיה. אם היה יוצא האלבום החדש של אביב גדג' "עולם מופלא איפה אתה" לפני השבת השחורה, הייתי מקשיבה לו פעם ועוד פעם ועוד ועוד – לפני שהייתי מרהיבה עוז לכתוב עליו ברבים. ויש לכתוב עליו ברבים. אבל השבת השחורה התרחשה, וההכרזה על האלבום הזה דחופה יותר. ואין את הזמן הדרוש כדי לדייק כל הברה בהתרשמות מהיצירה הזו ומחשיפת רובד אחר רובד. אז המשימה הזו מוטלת עליכם. הנה כמה מילים מהשיר […]

פתאום יש דריכות על הבמה. משהו מתרחש. יוסי בבליקי בישורת האחרונה של "סוויטת יום העצמאות" ונוצרת תנועה תזזיתית. דמות חדשה מצטרפת. התאורה מתעתעת במתכוון ומכהה את עצמה. מבין הצללים מגיח אביב גדג', מצטרף לבבליקי ואוסף אליו את השיר הבא, "הקומוניסט" – שמתמסר אליו ומקבל ממנו גוונים נוספים של משמעויות. כמעט מגרגר בהנאה, השיר, אלמלא ברוקנרול עסקינן, לא בבידור. אבל פונץ' הלוא ידעה מאז ומעולם לחשוף את הדקירות – את הדוקרים ואת הנדקרים – ובו זמנית, כמו אחות רחמנייה מסורה, היטיבה […]

סוף שנות ה-80 ושנות ה-90. ברחובות תל אביב בוער אדם צעיר באש אשר להבותיה הן מערבולת של יצירה ותהילה. לאיש הזה קוראים שולי רנד, והוא בשיאו המקצועי כשחקן תיאטרון וקולנוע נערץ. עוברות השנים, מחליפות צעירוּת בבגרות, אך האש לא כלתה, רק החליפה צורות. הראש כבר לא גלוי, זקן מאסיבי גדל, ומלבין, אבל התשוקה והמשחק ממשיכים לרתוח, גם כשהמיקומים על רצף האמונה משתנים, ואליהם נוספת המוזיקה. מוזיאון ת"א, יום שני השבוע (3.2.20). ההופעה "תשליך" של רנד היא שילוב של משחק תיאטרלי […]

המנועים עוד בוערים   האדמה רוטטת, הלבה קרובה להתפרצות. החיים לא תמיד מאפשרים לחוש בכך, ורק לפעמים, באופן נדיר, מזדמנת לנו הזכות לשהות בקרבת חיישנים רגישים במיוחד, שיפעילו עבורנו את צופרי האזהרה. ומה אז? האם נינצל? זאת כבר האחריות שלנו. חיישני גאולה שכאלה היו חברי להקת אלג'יר, שפעלה כאן, בהפסקות, מתחילת שנות ה-90 ועד 2006. לכבוד 15 שנה לאלבומם המכונן "מנועים קדימה", הוא יצא מחדש בימים אלה: כתקליט כפול (לראשונה על גבי ויניל), כדיסק ובו האלבום המקורי + דיסק עם […]

"כל האנשים דומים כשהם זקוקים לאהבה", הולם אביב גדג' בשיר הפותח את "שרף אורנים", אלבומו השלישי. אבל גדג', גם כשהוא זקוק ככולנו לאהבה, אינו דומה לאף אחד. הוא לא יוצר חדש במוזיקה הישראלית. כבר כנער בשנות ה-90 הקים עם חבריו למושב תלמי אליהו שבנגב – גבריאל בלחסן ז"ל ודביר לביא – את להקת אלג'יר המוערכת, שגם זכתה בסופה להצלחה מסחרית. אחריה, הוציא שני אלבומי סולו מצוינים – "תפילת יחיד" ו"ילדים של מהגרים". השנה שבר שיאים בהדסטארט – מרגע שביקש את […]

היה זה תור הזהב של פורום המוזיקה הישראלית בוויינט, בהנהגת אסף לבנון. השנה: 2005. הרשתות החברתיות עוד לא הומצאו, אבל הפורומים התחילו לנסח את העיקרון. בפורום הספציפי הזה התקיימה חגיגה תמידית של כתיבה על מוזיקה. מוזיקאים, אוהבי מוזיקה, מתווכי מוזיקה ומפיצי מוזיקה ניהלו שם דיאלוגים. ובתוך כל זה, נוצר גם הפרויקט הפרטי שלי – שלא יכול היה להשתלב בשום במה אחרת, כי ראיינתי מוזיקאים באריכות רבה על מוזיקה, ועל מוזיקה בלבד, ובלי להיות כפופה להכתבות יחצניות. הראיון עם גבריאל בלחסן […]

  "בואו נִפתח את זה", אמר צביקה הדר. "כמה מכם חשבו 'לא עבר' או 'זה היה ליד"? יש להדר אומץ. אתמול (חמישי, 12.11.09), בפסטיבל "הפסנתר מארח" בסוזן דלל, הוא הגיח מפס הייצור של "כוכב נולד", מהצד של "הייצרן", היישר אל זירת הביקורת ומקלדותיה השלופות, מהצד של "המוצר"; הצהיר שגם הוא שר – בעצמו, שירים שכתב; והשמיע אותם, מלווה עצמו בפסנתר, בפני קהל במופע-טרום-אלבום. כמי ששותף לשיפוטיות הניתכת על כל שיר וזַמר ב"כוכב", אפשר היה לצפות שהדר יגיש שירים מושלמים ויבצע […]

אמש, בפעם הראשונה השבוע, לא חיפשתי רכב הפקה שנוסע ממתחם נמל אילת בחזרה למלון. שלום מיטה פרטית שלי, חזרתי. בואי אספר לך מה עשיתי בחופש הגדול, כלומר בחופש הקטנטן, המתוק. הנסיעות האלה – מהנמל למלון (ישרוטל ים סוף), היו בשבילי מסעירות לא פחות מאשר ההופעות ב"פסטיבל הג'אז בים האדום". בתוך רכבים קטנים הצטופפו, שניות אחרי ההופעה שלהם, המוזיקאים הבינלאומיים שהופיעו בפסטיבל. מותשים, אך קופצניים מרוב אדרנלין, שמחים ופטפטניים, בדרכם ל… ובכן, לג'אם שהתקיים כל לילה, עד הבוקר, על הדשא במלון. […]