בשנות התשעים הם כיכבו על כל במה אפשרית וברדיו להיטיהם הושמעו ללא הרף. כיום חלקם ממשיכים בקריירת סולו, חלקם מנסים לחזור למעמד שלהם ואחרים, בעיקר אחרות, עזבו לחלוטין את תחום המוזיקה. וכולם חסרים עד מאוד. הזמנה לגעגוע.

להקת השמחות

בשנת 98' אי אפשר היה להתחמק מהשיר "יהודה יהודה". הוא היה בכל מקום. להקת השמחות, בכיכובו של מנהיגה, ישראל ברייט, פרצו בזכותו ובלטו הודות להצלחתם לשלב בין מוזיקה ערבית לאירופאית וליצור אתניות חמה ומרקידה, לעיתים גם מרעידה. בלהקה השתתפו גם צחי הר נבו, אלעד כהן-בונן, ויטלי פודולסקי וסמי בדרה. "יהודה יהודה" לא היה להיטם היחיד. מלבדו הושמעו גם "היו לי פעם חברים" והשיר היפה "בדרך הביתה". כיום, השיר הזה, בשני ביצועים  מחודשים – של רונה קינן ושל הדרה לוין ארדי, הוא שיר הנושא של הסדרה שאימצה את שמו, "בדרך הביתה" המשודרת ב"יס", וברייט גם יצר את שאר הפסקול לסדרה. במשך השנים ברייט הלחין מוזיקה מוערכת לקולנוע ולתיאטרון והוציא אלבום סולו (שלישי במספר). למרות ש"השמחות" הפסיקו את פעילותם המשותפת בשנת  2001, אחרי אלבום נוסף בשם "אנשים מספרים", למעשה הם מעולם לא הודיעו על פירוקם הרשמי. האם יש כאן פתח לקאמבק מתבקש?
 
איגי וקסמן

בשנות ה-90 התברר פתאום שאיגי וקסמן היא לא רק כוכבת מדורי הרכילות בזכות דוגמנותה והתרועעותה עם הרוקיסטים הנכונים, אלא זמרת ויוצרת בזכות עצמה. חמי רודנר, שהיה אז בן זוגה, הפיק לה ב-95' אלבום ראשון בשם "אדום", שהיא כתבה לו את המילים, ועד מהרה שירים מתוכו הפכו ללהיטים מוצדקים: "אין לי מה לומר לך", "תישא אותי לאישה" ו"מאוד פרוע". במשך השנים היא הוציאה שלושה אלבומים נוספים וזכתה למעריצים בזכות הפופ המתוק-מתחכם שלה ושירים מצליחים כמו "בדרך למילווקי" ו"מחכה לדוור". כיום, לתשומת לב המתגעגעים אליה, היא עובדת על אלבום חדש ובין לבין מתפרנסת כ-די. ג'יי.

זקני צפת

בניגוד בוטה לשמם, להקת הנערים והנעורים התל אביבית הזאת הפציצה את שנות ה-90 בטונות של רוח שטות מעובות בכישרון, ביצירתיות וגם בפרובוקציה. מאור כהן, ושאר חברי ההרכב שהתחלפו במשך השנים – יוני בן-טובים, אורן לוטנברג, רע מוכיח, תום מוכיח, יובל קיינר, גיא עמיר, עדיאל פורטוגלי ואביב פאפו – השתוללו על הבמות והעתירו על הרדיו להיטים כמו "ריקי", "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" בגרסת כיסוי פרועה, "שישי שבת", "השכן" ועוד.

הלהקה המרעננת הזאת התפרקה בשנת 96' והתפזרה אחרי ארבעה אלבומים. המוזיקה השובבה והחיננית שלהם אומנם חסרה, אבל מרכיביה לא הלכו לאיבוד. משתתפיה הם יוצרים מוערכים עד היום ועובדים עם מיטב יוצרי המוזיקה בארץ, וגם שיתפו פעולה בינם לבין עצמם בלהקות "צמד ראות", "הבליינים", "ישראלים/פעולה/סקס" ו"הזבובים". מאור כהן, מנהיג הלהקה והרוח החיה בלהקות, ממשיך במקביל בקריירת סולו מעניינת ופורייה, שכוללת עד עכשיו שלושה אלבומים משובחים.

אורלי פרל

"מסתכלים עלי כל הזמן. מה הם רוצים? מה אכפת לי בעצם". הדואט "זה כל הקסם" של נמרוד לב ואורלי פרל, לא הפסיק להישמע ברחבי הארץ בשנת 99' כמעט בכל רגע נתון. בשלב מסוים השניים הפרידו כוחות והתפצלו. נמרוד לב המשיך לעסוק במוזיקה, וגם הפגין מעורבות פוליטית וחברתית, ואורלי פרל התמקדה במשחק – בקולנוע ובטלוויזיה, תחום שעוד לפני כן זכתה בו לשבחים בזכות תפקידיה בסרט "עפולה אקספרס" ובסדרות "מרחב ירקון" ו"זינזנה". במקביל, פרל לא זנחה את המוזיקה. היתה לה להקה בשם "ראלי צ'ופר" ובמסגרתה היא עבדה על אלבום, שבסופו של דבר לא יצא. קולה הייחודי – בזכות שבריריותו הילדותית, שמעוררת רצון לגונן עליה – חסר במציאות שבהם הקולות הנשיים נשמעים מלוטשים מדי, או לחילופין מחוספסים באופן בוטה.

שרון ליפשיץ

בשנת 84' שרון ליפשיץ התגלתה עם הלהיט "גידי", שכתב לה דן תורן והיא הלחינה. אחר כך באו להיטים נוספים: "קשה בלעדיך", "הלו" ו"קולנוע" באלבום הבכורה שלה, "קולנוע", ובעקבותיהם אלבום שני – "שתי בובות על חוט". במהרה ליפשיץ זכתה למעריצים בזכות קולה שהיו בו ריחוק מזמין (או להיפך: קרבה מרחיקה), אלגנטיות ושמץ מיסתוריות. בשנת 93' יצא אלבומה "קו האושר", ובו הלהיטים "האיש מהים", שכתבה צרויה להב, "מעיל הגשם הכחול", שכתב לאונרד כהן וצרויה להב תרגמה, הדואט עם מיכה שטרית "סלואו ירח" (מילים: רוני ערן) ושיר הנושא. ואז זה נפסק. ליפשיץ, שדווקא נראתה כאילו נועדה לבמות, עזבה לחלוטין את תחום המוזיקה וכיום היא עוסקת ברפואה טבעית. או כמו שהיא שרה על "גידי": התפוגגה ברקע, נעלמה בשקע.

יהודית תמיר

"הו רומיאו זו היתה פנטזיה נהדרת" – אבל זאת לא היתה פנטזיה, אלא המציאות של יהודית תמיר בשנת 91', כשאלבומה הראשון זכה להצלחה עם הלהיט הענק "רומיאו" שכתבו צרויה להב ויהודה פוליקר. פוליקר הפיק לה את האלבום והלחין אותו, ובמובן מסוים היא היתה מקבילתו הנשית בקולה מלא ההבעה, עתיר החום והייסורים. שיריה היפים "סירנה", "אנחת האדמה", "שומר האש" ו"אנחת האדמה", הושמעו רבות, והיא הוציאה אלבום נוסף בשם "פרחים אדומים". בניגוד לקודמו, הוא הצליח פחות. לאט לאט תמיר נעלמה, וכבר שנים שאינה פעילה בתחום המוזיקה. וזה כל כך חבל. כל היודע דבר על מקום הימצאה…

 
פורסם ב-ynet ב-25.12.09

לשמות של שירים כמו "תמיד תאמין" ו"צריך לומר תודה" אפשר להתייחס בכמה צורות – בהנהון ניו-אייג'י, בעקמומיות צינית או בנוסח אריאל הורוביץ. הגישה האחרונה מתבססת על שיטה שכמעט ואינה מתקיימת בשירים הישראליים – להיות גם וגם. אם רוב האלבומים הם קלילים או מורכבים, עליזים או נוגים, שטחיים או עמוקים, הרי שהורוביץ יודע לשלב.
 
באלבומו הרביעי, "זמן אמת", הורוביץ ממשיך להשמיע את צלילו הברור, שמתבסס קודם כל על קולו המזוהה  – חם וידידותי. על הבסיס הזה מתגלגלים שיריו, מתקבלים מיידית במפתן הלב בזכות נעימותם, ומוכנסים פנימה ביחד עם דוקרניהם המוסווים. השירים "תמיד תאמין" ו"צריך לומר תודה", למרות הימנונותם הבלתי נמנעת, אינם כה תמימים. בראשון, הורוביץ כמעט חותר נגד המסר החיובי אך הפשטני של השיר, בכך שהוא מודה במוגבלות של האדם המאמין: "אדם לא יכול להביא את הסתיו, או לומר לאלף חסידות – עכשיו". אז מה כן? לשיר. השיר אומנם לא ישנה את המצב, אבל ישירו אותו אנשים נוספים, כך שלפחות הבדידות מתפוגגת.
 
גם ב"צריך לומר תודה" יש גישה דידקטית מעט ("כל הרגעים הקשים בחיים צריך לומר להם תודה"), אם כי האופן המרגש שבו היא מפותחת בהמשך מחפה על כך ("גם לאבנים על קבר ההורים צריך לומר תודה"). אבל מה שהופך באמת את השיר הזה לאחד מהנפלאים שבאלבום הוא עיבוד הקנון עם התגבורת העדינה-ילדותית של שרון רוטר.
 
זה לא השיר היחיד באלבום שהורוביץ חולק עם אדם נוסף. ב"הפתק" (המתבסס על פתק שכתבה אלמונית) חוברת אליו איגי וקסמן ונשמעת בו מצוין. אבל הדואט המרשים מכל הוא "מלאך", עם ג'קי לוי, שמלבד השתלבות מופתית עם הורוביץ מפגין בקולו נוכחות חזקה משל עצמו, עד כדי חשק מסוקרן לשמוע אותו לבדו, באלבום משלו. מהורוביץ הוא מחלץ עוצמה רוקית, שמרמזת על כיוון מבטיח שגם בו הוא עשוי להתקדם, אם רק ירצה.                 
 
בכל מקרה, גם שמירה על הסגנון הנוכחי הולמת אותו. הורוביץ, החתום על להיטים כמו "יאללה ביי", "סיגל נחמיאס" ו"רנה" – תמיד היטיב לכתוב שירים. באלבומו הנוכחי הוא שוזר בהם ציטוטים ואזכורים, שכוללים למשל את "פינק פלויד", וגם את אריך קסטנר. זה האחרון מוזכר בין השאר ב"גרמניה" – שיר עוקצני, שבו מופגן כשרונו של הורוביץ להצחיק ולהכות ביחד: "במבשלת הבירה מהנדס צעיר עומד ומסביר / על פסי הייצור שהם גאוות העיר / הנה כאן זהו החלק האחראי על הפרדה / בקבוקים טובים קדימה, פגומים להשמדה". ויש גם פרובוקציה במשפט "היה לי טוב בגרמניה, עם כל האור וכל הפנאי" – המצטט את "בהיאחזות הנח"ל בסיני" של נעמי שמר, אימו.
 
לזכרה של נעמי שמר הורוביץ גם כתב את השיר האוהב "כל מי שאת", עם המשפט הכה אופייני לו – "במקום לבכות אנחנו צוחקים".
 
ציטוט משפחתי נוסף מובא בשיר "הכביש המהיר", המתעד משבר בזוגיות שנמשך שנתיים עד לסופו הטוב. הפעם המצוטטת היא אשתו של הורוביץ, תמר גלעדי, שהשיר שלה "האהבה מתה" (שגם את מילותיו הוא כתב), מהווה שיר בתוך שיר.        
 
הורוביץ מנווט את ההפקה המוזיקלית המהודקת (האלבום נמשך מעט יותר מחצי שעה) ביחד עם עובד אפרת ותמיר קליסקי. כוחם של העיבודים שיצרו ביציבות החכמה והשקטה שהם מעניקים למסגרת הלא מתחכמת של השירים. כלי המיתר אינם משתלטים ביופיים הדומיננטי ולא כופים דבר על השירים, כפי שקורה לפעמים בהפקות אחרות.
 
למרות שכל שיריו המגוונים קליטים משמיעה ראשונה, "זמן אמת" (עם דו המשמעות שבמושג), אינו אלבום "אמצע הדרך", אלא דרך האמצע – זאת שמשלבת את התמצית של הקצוות, בפשטות ובתחכום, באושר וביגון, בהתרסה ובהשלמה.
 
"זמן אמת", אריאל הורביץ, "התו השמיני"   

31.7.07, ynet