אבל המרסדסים אינם יהירים. בכנות עולצת הם מצליחים במשימתם, כלומר מתמידים להיות הם – בני עשרים כפול שניים. בראשם גל תורן הסולן והקלידן, שממשיך להפגין נוכחות כריזמטית ופגיעה – מורכבות שמפרנסת אותו כיוצר לצד שאר חברי הלהקה והשותפים לאלבום (אורי גת, אסף גובר, יונתן גלילה, יוגב גלוסמן, יוני כהן ואורן פולק) וכפרפורמר מרהיב ועמוק. כל זאת, על רקע נוכחותו הטלוויזיונית הלוהטת בימים אלה – ב"טיול אחרי צבא" עם פבלו רוזנברג, ועם "האחיות המוצלחות שלי", כשעדיין מהדהד האלבום המצוין "ליילי" משנת 2017 – יצירה משותפת שלו ושל גיא לוי.

"מה זה הדבר הזה" הוא תמצית מוזיקלית של הרהורים-ערעורים במצב צבירה שאמור היה כבר לשקף גיל התגברות ולא גיל התבגרות. החידוש של מרסדס בנד: אם בשנות העשרים-שלושים הבלבול הקיומי והיצירתי הושפע גם מהחיפוש אחר זוגיות, הפעם, בגילאי הארבעים – היא כבר נוכחת. האם הזוגיות מייצבת את היוצרים או מתנודדת בעצמה מסערותיהם? גם על זה האלבום. "ימים חמים, והבלבול חוגג", הם שרים בשיר "צריך אותך", שכולו גבריות נזקקת-כרונית לאישה, והשיר שאחריו, "מה קרה שם", מקצין את התלות הנואשת – "רציתי אותך יותר מדי" וסופו הינטשות. שיר שהוא ועדת חקירה עצמית, פוסט-מורטם יפהפה מבחינה מוזיקלית. לצד הנואשות, זוהר באלבום גם "אור" (מילים זוהר תורן, לחן גל תורן) – שיר אהבה נוטף אופטימיות מחויכת: "ביד אחת אני, ביד שנייה קפה".

ומה הלאה? "בעולם כזה צריך ללמוד להזדקן. על הקצה הזה ממשיך לנגן". והם ממשיכים לנגן. וגם לנהל זוגיות לצד הבלבול. "כמו כל דבר בטבע, סוף העונה. והשגרה שבה הביתה", הם שרים, אבל הלחן והביצוע סוערים, כפי שמצופה מלהקה שכוחה האמיתי בהופעותיה, כך שאל חשש. הניוון שבשגרה לא מתרחש כאן. מרסדס בנד ממשיכים להאיץ, באנרגטיות מעוררת האמפתיה והמתנסחת היטב שלהם, "בשדות האש של החיים".

פורסם בגלובס ב-8.02.2019  

"אתמול היה מגניב, אבל עושה רושם שהיום הולך להיות עוד יותר מגניב", אמר גל תורן, סולן להקת הפאנק "מרסדס בנד" באמצע ההופעה אמש (מוצ"ש – 20.6.09). המעריצים שנכחו בשתי ההופעות יוכלו לאשר או להכחיש, אבל זה לא משנה. מה שמהותי היה החיוך שלו, שעתיים אחר כך, כשזינק מהבמה על השטיח האנושי האוהד, נישא בזרועות הקהל מושכב על גבו והוחזר לבמה כמו פיקדון יקר – והחיוך שלו צרח: איזה כיף!

"תביאו בירות", האלבום החדש של "מרסדס" (גל תורן, גיא שמי, אורי גת ויוני כהן), הושק בשתי הופעות חגיגיות, לילה אחרי לילה, במועדון הבארבי בתל אביב. הם הגיעו אליו כמנצחים אחרי דרמות כמו הפירוק שעל סף הפריצה, ההרכבה מחדש תוך החלפה של חצי מהלהקה וכיכוב בסדרת הטלוויזיה "תעשה לי ילד" – משפט שמשום מה, נעדר מההופעה עצמה.

אבל גם בלי לבטא חיבה באמצעות דרישות עם השלכות דמוגרפיות, המאות הרבות של המעריצים הפגינו את אהבתם בריקוד תמידי מסונכרן להפליא עם שירה רצופה ומותאמת לאינטונציות של תורן. האנרגיות שלהם, שכבר שולהבו בהופעת החימום של להקת "מלכה באיה", בעבעו לאורך כל ההופעה, מתודלקים בכריזמה של תורן. הוא רקד, ענטז, הניף ידיו, קפץ, שאג, דילג ובעיקר השתעשע.

"השיר הבא הוא על המקומות הרגשיים שאתה יכול להגיע אליהם בעקבות זה שאתה חרמן", הוא ניגב את הזיעה ושר את "עד מתי" מהסדרה "תעשה לי ילד". "אוי כמה שהיא יפה במשביר", הוא המשיך לאחד מהשירים הכי מתוקים שלהם, "הבלדה למחלקה להלבשה תחתונה", ותוך כדי השיר הושיט יד לבחורה מאושרת שעמדה למרגלות הבמה. היא אחזה בידו, עלתה על הבמה ורקדה לרגע, כשהקהל צרח: "אולי הכי יפה בעיר".

כמו ברוב הופעות ההשקה, גם המופע הזה התהדר באורחים. ראשון עלה לבמה המוזיקאי משה לוי, שתורן הציג אותו כ"האורח הכי בכיר שלנו". הוא התמקם ליד הקלידים וניגן, כמו בהקלטות של האלבום, את "נגמר הכוח", והקהל הריע לו. בהמשך הוזמנו אסף גובר מ"מלכה באיה", שהוא גם המנהל האישי של "מרסדס", ושר איתם את "כולם אומרים שהשתניתי", ואחר כך "הדג נחש" שרו את "המכונה של הגרוב".

והיתה גם נוסטלגיה בשיר "איתקס", שנכתב בגלגול הראשון של הלהקה – "לפני 13 שנה", ציין תורן, הזמין את אלעד אלחרר, שהיה אז הבסיסט של הלהקה, לשיר איתו עם סולו בס מרשים, והקדיש את "מלך הראפ של ירושלים", גם הוא מהאלבום הראשון, לאביו שהיה בקהל. ב"בואי ונביא לך ת'פאנק" הקהל כבר הבין שההופעה עומדת להסתיים והגביר את השירה שלו תוך שתורן עינטז באיטיות מודגשת, כאילו למשוך זמן. אחר כך היו ההדרנים: "אולי תלכי" עם משה לוי, "בלדת רוק", ששר (וכתב) גיא שמי ו"מצאתי דרך".

לקראת השיר האחרון, "שמועה", תורן אמר שלפני שהולכים הביתה הם רוצים להשמיע מסר פוליטי. וכך הדהדו מילות הסיום של השיר: "ודיבורים על הפיכה, בעוד המון זועם הורס את שערי בית הקונגרס, נתבקעה האדמה". הרצפה של הבארבי אומנם לא התבקעה, אבל זה היה השיר שבו תורן קפץ על הקהל במהלך קטע אינסטרומנטלי עוצמתי וממושך. "זה יום חג בשבילנו", אמר תורן, ולפי הבעות הפנים של הקהל, התברר שההסכמה היתה מוחלטת.

פורסם ב-ynet ב-21.6.09