כתל אביבית מלידה, ירושלים הייתה בשבילי בילדותי המוקדמת הוויה אגדתית, כמעט בלתי מושגת. עד שהגעתי אליה לראשונה (כנראה בגיל של תחילת בית ספר יסודי) היא בעיקר הייתה מהות מתנגנת. בעצם מושֶרת. ובראש ובראשונה "ירושלים של זהב". זהב! אני זוכרת אותי, ילדת גן, מוקסמת מהמהלכים המוזיקליים בשיר הזה של נעמי שמר. כולי דרוכה לאורך השיר לקראת השיא – השינוי הדרמתי במנגינה בפעם השנייה שבה מושר הפזמון: "הלוא לכל שירייך א-א-ני-אי כינור, כי-אי-נור". התרגשתי ממש, בכל פעם, גם מהתהייה אם קולי יצליח […]

הפרוע: דוד לביא / "דוד לביא" צריך להיות מגלומני כדי להוציא אלבום ראשון ששמו הוא השם שלך, אבל דוד לביא לא מהסס. כבר בעונה התשיעית של כוכב נולד הוא "סומן" כפייבוריט של רבים. קול עשיר, אישיות מסקרנת (דתל"ש), שירים משלו והתייצבות במקום השני – יצרו רף ציפייה, והנה הוא פורע את השטר. פורע גם במובן של מפזר – כי "דוד לביא" האלבום אינו אחיד ברמתו. רוב השירים מזניקים רוק עוצמתי, שנבנה לאט ובחוכמה וטווח קולי מרשים, כולל שימוש בפלצט (למשל […]

עדיין כאן "יו, זה מוזר, אותו סיפור מסופר", כך פותחים מיכאל כהן ומיכאל מושונוב (כהן@מושון) את אלבום המחווה הדיגיטלי לשושנה דמארי, במלאת עשור למותה. אלבום מגלומני בשאפתנותו – לא פחות מ-37 זמרים והרכבים ששרים את שיריה. אז מה ההצדקה להביא שוב את אותו הסיפור, כלומר אלבום קאוורים, כשהמקור נגיש? אלא שכהן@מושון טריקיים. הם דווקא מחדשים, כשבשיר ישן של דמארי, "זמר כל אחד", הוציאו את הנפטלין והכניסו אדרנלין, וסימפלו את הדיווה לתוך הגרוב שלהם. גם הרכב "העבריים" מחדש כשהוא רומס ברוקנרוליות […]