נוסטלגיה, בניגוד להווה, היא מוקצנת. הגעגוע מגביר את הכאב, אבל גם מחדד את הצחוק. מופע מחווה נוסטלגי ליוצר אהוב שאיננו, מציף עוד יותר את הרגשות הטעונים, והמפתח להצלחתו הוא יכולתו להתאים את טיב הנוסטלגיה לאישיות שלכבודה מתכנסים. יגאל בשן היה יוצר מורכב ומגוון, והגיוון באישיותו ובקריירה שלו היה המנוע של מופע המחווה "אלף מנגינות קטנות" במלאת שנה למותו (היכל התרבות ת"א 3.12).

את הציפור הקטנה מהלב הזניק משה פרץ, ראשון הזמרים בהופעה, שהעמיק את הצדדים העולצים בשיר הכי מזוהה איתו, שקצביותו נוטה לטשטש את הכאב והאכזבות שמופיעים בו במפורש. זה היה מסר שבשן הצפין לאורך השנים ביצירתו כמעט במחתרתיות, כולל בשירי ילדים שטותניקים כמו "ציגלה ביגלה בום" (שלא הושר בהופעה) עם המילים "אני כל כך קטן, והצרות כל-כך גדולות". הכאב הנסתר הזה התממש בגלוי בהמשך ההופעה בביצועים מפתיעים ויפים כמו של אביב גפן, שניגן על פסנתר ושר את "סיוון" המוחצן בנימה מופנמת של בלדה; וגם "ילד פלא" – בביצוע דניאל סולומון, דנה עדיני ובן ארצי, שגם הם שינו את המקור למלנכולי.

זה היה צד אחד של ההופעה, ששיאו בשלומי שבת ששר בקולו החם את "איתך", שיר האהבה שבשן כתב למיקה, אשתו-אלמנתו עם המילים הדוקרות בדיעבד: "כמה שנים לפנינו ביחד. רק שזה לא ייגמר. אני לא רוצה שתחיי לי בפחד. לפעמים זה שובר. תני לי לחלום, לדמיין שביחד, נחיה שם עד סוף החיים". אדי השיר עדיין ריחפו כששלישיית "מה קשור" עלו לבמה ואמרו למיקה: "מבט אחד שלך עלינו בחזרות גרם לנו להרגיש שיגאל כאן".

הנוכחות של "מה קשור", כמו הנחייתו של גורי אלפי, שיקפו את הצד המצחיק והעליז באישיותו של בשן בשירים כמו "מכאן" ו"מכת שמש". הקלילות הקצבית התבטאה גם בהופעה של אהרון פררה ואבי דור, שותפיו של בשן להרכב הופה היי, שסחפו בשיר הנושא עם שלומי שבן ומה קשור, והמשיכו עם מיקה קרני על תקן הכנרת במחרוזת שירי "כמו צועני".

את הזווית המשפחתית הדומיננטית של בשן קשר פיטר רוט, שאחרי ששר עם  אסי ישראלוף את "בואי נעשה לנו חג", סגר כמה מעגלים כשסיפר שאביו, פול, ניגן עם בשן בלהקת פיקוד צפון וסבו, לסלו, עיבד את השיר "אם הייתי שר לך". שמוליק בודגוב, הגיטריסט המקורי של השיר, ביצע אותו כעת עם פיטר רוט. מאחוריהם הוקרן על המסך בשן כאבא צעיר שמחבק את ילדתו אלינור. בראיון טלוויזיוני שגם הוא הוקרן בהמשך, בשן סיפר על הצלחתו הבינלאומית: "בסבנטיז חלמתי על חו"ל והגשמתי. הקלטתי באולפן שבו שרו החיפושיות. אבל החלום התנפץ כי כבר היה לי ילד והבנתי שיש לזה מחיר. כאבה לי הלסת מהאנגלית והמילה הביתה הייתה משמעותית". אורי בשן – כבר לא ילד – שר בהמשך בקול פגיע את "בלוז להלוויה" של המשורר הבריטי W.H אודן, שהוא תרגם והלחין, ואביו אהב.

האהבה שלטה בהופעה, כולל בביצועים הפחות מוצלחים, למשל של מירי מסיקה שרגשנותה הדרמטית האופיינית המחישה עד כמה כל המוסיף גורע בשיר "עכשיו התור לאהבה", שמהיותו מרגש מלכתחילה, מעדיף ביצוע מינימליסטי. עוד אהבה – "אל תגעו באהבה" – שיר שבשן כתב עם עוזי חיטמן (שותפות שהניבה ארבעה אלבומים ויותר מאלף הופעות) בוצעה על-ידי עילי בוטנר וילדי החוץ. והייתה גם "אהבת הדסה", של רבי שלום שבזי בלחן הנודע של אבנר גדסי. שלישיית A-WA – בחירה מתבקשת ומוצלחת, ביצעו אותו במבטא תימני מודגש, מייצגות להפליא את הפופ התימני שבשן התחבר בו לשורשיו הרבה לפני שזה נהיה טרנד, והמשיכו עם "ודוד יפה עיניים", שחידשו לאחרונה – אחד משיאי ההופעה לצד הביצוע של יובל דיין ובן ארצי את "שמיים" (מתבקש לסכם אותו כ"שמיימי"). "יש לך שמיים", כמו ענה להם אבא של בן, שלמה ארצי, מתוך השיר ששר אחריהם, "רוקר חיי" וכיוון לבשן, שההילה שלו – כך סיפר לקהל – זהרה בו כבר כנער. ההופעה הבהירה עד כמה ההילה הזו נצמדה אליו, ולא עזבה אותו גם כשהוא עזב אותה.

פורסם בגלובס ב-13.12.2019

אחרי שנים של הליכה בדרך הנוחה של להקת האם שלה, "הבנות נחמה" עם הפופ-סול הקליט שלהן, וגם השתתפות בהרכב "מטרופולין" שאיכותו קומוניקטיבית, עדיני, שבקיאה בהלכות להיטים, החליטה לסטות מהשביל המרכזי ולפלס לעצמה דרך משלה, לא סלולה ולא בטוחה ובעיקר לא מובנת מאליה. יונתן (ג'וני) גולדשטיין הפיק לה אלבום עשיר ומורכב, שברובו כבד, מנוכר ולא קל לעיכול.

לשירים שכתבה והלחינה (והיא מלווה אותם בגיטרות, פסנתר וטמבורין) יש תכנים קודרים, רוויי הלקאה עצמית – "נשמה עלובה אני", היא מצליפה בעצמה בשיר "טבעו עיניי". האווירה באלבום מורכבת ולעיתים מאיימת ומעבירה תחושות סיוטיות וייאוש מהסוג של "אבדה אמונתי" לצד מתיקות, זוך עדין ומהורהר, פגיעות ומסתוריות.

לפרוץ את החלל

אמש (יום שני), במועדון זאפה בתל אביב, עדיני השיקה את אלבומה בהופעה ואפשרה לו לפרוץ את חלל האולפן הדחוס ולקבל חיים על הבמה, מול הקהל, תוך כדי שביצעה את כל שיריו. בעוד שבאלבום, היא נבלעת לעיתים בתוך המוזיקה הגדושה שלה וקולה היפה לא נשמע מספיק חזק וברור, בהופעה עצמה קולה התגבר, אפילו על רקע הנגנים הדומיננטיים שלה, שכמו המריצו אותה אתמול בתנועות גופם המתלהבות:

גולדשטיין בתכנותים ובתופים, ספי ציזלינג שהקסים בחצוצרה שלו, גלעד אברו שהקונטרבס שלו העמיק את האווירה הסיוטית, ויוסי מזרחי ודניאל שוהם בגיטרות. עדיני עצמה נותרה קפואה ומופנמת בגופה, אם כי לא בשירתה שהתחממה בהדרגה, עד כדי שיאי להט כמו בשירים "כאן" ו"אגו".

כשעלו לבמה קרולינה (קרן אברץ) ויעל דקלבאום, הלוא הן חברותיה לשלישיית "הבנות נחמה", היא כבר השתחררה לחלוטין. האהבה שבה הקיפו אותה ותחושת ההקלה מנטל הסולו התובעני, גרמו לה להישמע אפילו טוב יותר. האווירה הכבדה השתנתה מיידית לקלילה. "תגידי, את משוגעת? איך את כזאת מדהימה"?, פרגנה לה קרולינה, תוך כדי ששלושתן התארגנו על הבמה באופן משעשע, שרק אז התברר כמה היה חסר עד אז.

"איפה המפוחית? איך שמים את זה"? הן שאלו זו את זו, ועדיני בישרה שעוד מעט יוצאים אלבומים חדשים – לבנות נחמה, וגם ליעל דקלבאום, "ומי שעוד לא שמע את התקליט של קרולינה". בשלב ההוא קרולינה קטעה את עדיני: "טוב, בואו נתחיל", והן ביצעו שיר חדש שכתבה דקלבאום, מתוק כמו החיוכים שהעתירו זו על זו כשקולותיהן השתלבו כמו שלישיית פיות. אחר כך ביצעו גם כמה משיריהם הידועים, הבולט שבהם "So Far", ועדיני הרשתה לעצמה כמעט להתפרק מחולשת ההתרגשות.

האנרגיות שהותירה הלהקה, גם כששני שליש שלה כבר עזבו את הבמה, השפיעו על השיר הבא של עדיני, "Like That", שקיבל צליל חזק ורוקנרולי. אחר כך, בשיר "לבד", האווירה התמתנה אל תוך שקט רך שהבליט את יופיו המרגש. ובכלל, היופי שבאלבום אינו מהסוג הקליל והחמוד, אלא מהזן העמוק שיש להעמיק בו כדי לחוות אותו כראוי. גם הלחנים, שחלקם חדגוניים, אינם מקלים על ההאזנה לאלבום.

אך בהופעה חיה כמו אתמול, כשעדיני נחשפה בעדינותה ובעוצמותיה, אפשר היה להתפעל ממנה, למרות שלא חרגה מגבולות הכיסא שלה. בסך הכול, מעבר לאישיותה הסימפתית, עדיני מעוררת הערכה בנכונותה חסרת הפשרות להגיש את אמת היצירה שלה ללא הנחות, פשרות, ריכוכים והקלות.

פורסם ב-ynet ב-12.4.2011

השיר הראשון, "Lovers", מציג אותן כמו כרטיס ביקור. הוא נפתח ומסתיים באה-קפלה מרשימה החושפת את קולותיהן העירומים מלאים כישרון, יופי, עדינות וחוזק משולבים. השירים הבאים מעבים את מה שהסתמן בתצוגת התכלית. הטבעיות שלהן מתבטאת גם באופן הקליל שבו הן עוברות מעברית לאנגלית ולהיפך, לעיתים באותו שיר. בעיקר זה בולט בשיר שגם שמו מורכב משתי השפות, So Far"  להיות". המעברים והתערובות האלה אינם מלאכותיים או מאולצים, אלא מתקיימים באופן משכנע מימין לשמאל ומשמאל לימין. המילים ששלושתן שרות משמשות עבורן גם כצלילים, הברות קוֹליות שבוקעות מכלי הנגינה הנגיש מכל – הגרון, וגם כמוליכות משמעות. בשיר "יה" הן ממש חוקרות את הקשרים האלה בין צורה, תוכן, זהות, אמונה ופרדוקסים. "מתוך ים אני היא יה", הן שרות. "מי היא יה?… "Believing my doubts"…

ולמרות השימוש המעניין ש"הבנות נחמה" עושות במילים, הטקסטים שלהן פשוטים, ולרוב גם פשטניים במסרים החיוביים שהן מעבירות, למשל: "יש בי אהבה בלי די" או "לא נזלזל בכוחה של חמלה", עם השלמה וקבלה שמתבטאות ב"זה מה שיש". מצד שני, לצד העליזות, האופטימיות ושמחת החיים המתוקה פועמים גם נואשות, עצב וכמיהות. המציאות שלהן אמיתית והיא מושרת כמו שהיא, ללא טשטוש. המודעות העצמית מביאה גם הומור עצמי, למשל בשיר "Flowers", שבו הפרחים שוכנים בכל מקום – בראש, בשיער וגם במכנסיים ובתחתונים. השיר הזה מושר, ובעצם משוחק, בהגזמה מכוונת, מצחיקה ושובבה, המבליטה צדדים קומיים שמוסיפים גוונים לשירתן המגוונת במילא.

והן שרות היטב. דנה עדיני (שהתפרסמה בדואט "רבות הדרכים" עם דניאל סלומון ומשתתפת בפרויקט "מטרופולין), (אם. סי) קרולינה (מההרכב "פאנסט" ומהלהיט "לא ציפיתי") ויעל דקלבאום (שהיתה זמרת ליווי של שלמה ארצי והקליטה איתו את השיר "לא יודע מה עובר לך בראש")  – שותפות שוות ערך באלבום לא רק בקולותיהן אשר משתלבים זה עם זה במרהיבות נעימה, אלא גם בנגינה ובכתיבת המילים והמנגינות. התוצאה היא שירים שכמעט כולם מוצלחים. במקרים המעטים שאופן השירה הצבעוני שלהן מאיים להשתלט מרוב גודש, קולותיהן היפים מצילים את השיר, אבל רוב הזמן הן מאוזנות בשירתן – חרישית או בולטת, בהתאם לרוח השיר.

העיבודים שהן חיברו לשירים ביחד עם יונתן לוי (מלהקת "איזבו") שהפיק אותן מוזיקלית (את עיבודי הקולות הן יצרו בעצמן) הם עדינים ומעניקים את תשומת הלב לקולן, שהוא כלי הנגינה העיקרי באלבום הזה. תשומת לב ניתנת גם לצד הוויזואלי, ובחוברת המילים שלושתן מצוירות (על ידי מרינה מלמוד) במסע צבעוני מרהיב שמשתרע על פני אזורים גיאוגרפים מגוונים, בתנועה, במנוחה, ואף בריחוף, ובחלקים מוארים וחשוכים של היממה.

השיר האחרון באלבום, "אין זה משנה", ידוע גם כ"קריאת שמע שעל המיטה". זוהי תפילה הנאמרת רגע לפני השינה, כשמקיפים את המיטה במלאכים שמעליהם ניצב אלוהים – "מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, מלפני אוריאל ומאחורי רפאל ועל ראשי שכינת אל". אל הפסוקים המרגיעים האלה הוסיפה קרולינה (שהלחינה) תפילה אישית פרטית: "אין זה משנה, כל עוד עצמינו נאהב".

האהבה של הבנות נחמה שופעת ומשפיעה, והן בהחלט מקיימות את ההבטחה הגלומה בשמן – לעודד ולנחם.

"הבנות נחמה", "לייבלה"

8.8.07, ynet

"יש מין הלך רוח על סף חלום
כשהדם כמו חול בתוך שעון
כשהאור חיוור בחלון
היום מתחיל לוותר"

אני אוהבת דואטים. בפרט כשאפשר לנגוס בהם בשני טעמים שמשתלבים: מתוק ומרור, מצמית ומצחיק, בוהה ומבעבע.

יש המון (אפילו) בעברית. הנה כמה מתבקשים: "שוב" ("חזרת פתאום, הנה אתה בבית"), "מה איתי", "צער לך וצער לי", "כשזה עמוק" (בביצוע המקורי! קורין אלאל עם ענבל פרלמוטר), והמתוק מכל: "שנינו יחד תחת מטרייה אחת".

ויש רבים נוספים, ואתם תמיד מוזמנים להוסיף.

הנה עוד כמה אהובים עלי במיוחד, שלושת האחרונים חמים מטריוּת.

1. סלואו ירח / שרון ליפשיץ ומיכה שטרית (מילים: רוני ערן, לחן: שרון ליפשיץ) 

מצד אחד, המון מורכבות של רגש בקול הגברי ובקול הנשי. מצד שני, מיכה שטרית שובר בסוף את הגודש, כשהוא ממלמל בחיבה משעשעת: "את ואני זה מקרה מסובך, אבל… אני אוהב אותך". איזה יופי.

טעימונת מילולית: "למה אנחנו קשים כל כך לאהבה?"

2. חדרים שבלב / חמי רודנר ויהודית רביץ (מילים ולחן: חמי רודנר)

תיעוד התפוררות מתסכלת של אהבה שעדיין קיימת. חמי רודנר ויהודית רביץ שרים בכנות מילים  מכאיבות במנגינה עצובה.

טעימונת מילולית: "מי תדע מכאוביך, מי אותך תהדהד".

3. רבות הדרכים / דניאל סלומון ודנה עדיני (מילים ולחן: דניאל סלומון)

ההמשך של הסיטואציה מהשיר הקודם, והפעם מנקודת האל חזור. סיום מפוכח עם ההבנה שהאהבה לא  מפסיקה, אבל גם לא מספיקה.

   טעימונת מילולית: "רבות הדרכים לאהוב אותך, ארוכה ביותר הדרך לשכוח. אהבנו עמוק, אהבנו פתוח, אבל הכי בטוח זה מרחוק".

4. נתפייסה / שמוליק קראוס וג'וזי כץ (מילים: מרים ילן-שטקליס, לחן: שמוליק קראוס)

    שיר ילדים – האומנם רק ילדים? –  ששכבותיו החוץ שיריות הכואבות לא הכחידו את מתיקותו.

טעימונת מילולית: "רק טיפשון תמיד כועס. נתפייסה נתפייס".

5. בלילה / יצחק קלפטר ויעל לוי (מילים: יורם טהרלב, לחן: יצחק קלפטר)

    לא קשור לזוגיות, אבל קשה לא להינמס מהשילוב של יעל לוי הזכה ויצחק קלפטר המחוספס מדמיינים את  הלילה כמו באגדות ילדים.

   טעימונת מילולית: "האיילה עומדת על הדשא הרטוב. בלב היערות יש ארמונות של כפור. בצל הפיטריות יש   מטבעות זהב".

6. מכתב קטן / דני רובס ואופירה יוספי (מילים ולחן: דני רובס)

    שיר שזועק פרידה לצמיתות, והכאב מודגש במקום של המפגש החטוף בין השניים, במילה "מלחמה", שאת  סופה יוספי שרה עם רובס והופכת אותה לתחילתה של המילה הבאה, חמה ("ידו היתה כשהוא חיבק אותי").

  טעימונת מילולית: "יש ודאי במקום נסתר תשובה לכל דבר, אז למה דווקא לי נגמר הכל לפני שהתחיל"?

7. כשאת בוכה את לא יפה / יהודית רביץ ונורית גלרון (מילים: יהונתן גפן, לחן:  שמוליק קראוס)

יש כמה וכמה ביצועים לשיר הזה, אבל זו האהובה עלי. הביצוע הנשי המשותף נותן לשיר תוכן
חדש שמשמעותו החוזק הנשי במובן התמיכתי. תחי הסיסטרהוד.

טעימונת מילולית: "לילה, הנה הוא כבר בא. די לך, אין לך שום סיבה".

8. האיש שלא ידע להיפרד / יוסי בבליקי ודנה בקר (מילים ולחן: יוסי בבליקי)

דווקא עם המילים היפות האלה אני לא מזדהה כרגע, אבל השניים האלה שרים נפלא ביחד ולחוד, וגם הייתי  חייבת משהו מ"פינוקיו" של "פונץ'".

טעימונת מילולית: "כל המנועים כבר נשרפו הלילה. הם פתחו בפור גדול, אבל לא יכלו לסבול".

9. כל מבט / דידי ארז וסיון שביט (מילים ולחן:  דידי ארז)

כבר שבועיים זה השיר היפה ביותר בעיניי, ואני שומעת אותו ברצף מתמשך. מאוהבת בחיבור המדויק בין  קולותיהם, המתגבהים יחד בעדינות אנרגטית, שמחזקת אותי.

טעימונת מילולית: "לא לחשוב יותר. לרגע אחד שקט לנשום".

10. הריקוד המוזר של הלב / רונה קינן וגידי גוב (מילים ולחן: רונה קינן)

המוזיקה משווה גילאים ומוחקת פערים, וגידי גוב ורונה קינן משלבים קולות יפים באלגנטיות חיננית.

טעימונת מילולית: "היא מזמינה אותי להיזהר. אני מזמין אותה להישאר".
ועוד אחת, כי זה סיום: "מישהו זרק לי גלגל הצלה ואמר – אהבה זה דבר מדבק".

מזל טוב, ר' יקר!

]]> https://www.timoralessinger.com/%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%90%d7%98/feed/ 8