כלהקת הופעות מיומנת, משופשפת ומקצוענית, "היהודים" פוצצו אתמול את קיסריה – בקהל הצעיר, בעיקר בני נוער ופה ושם "הורים מלווים", באנרגיות הבלתי מתכלות ובצרחות-שאגות תמידיות על הבמה ומולה. שלוש שעות אינטנסיביות של רוק כבד, מחוספס בקפידה ומלהיב. מהשיר הפותח "הימים שלנו" ועד שיר הסיום "עוד ארון אחד" (שניהם מאלבומם הראשון, "מציאות נפרדת"), האנרגיות שלהם, באופן מפליא, לא נחלשו לרגע ויצרו סטנדרט מעורר השתאות של כל שיר – שיא.

אורית שחף בקולה המעושן והעוצמתי, בהבעות גופה הסוערות ובגיטרה שלה, תום פטרובר בעלה, נלהב ומלהיב לא פחות בשירה ובגיטרה, ושאר הנגנים: המתופף יהב ליפינסקי, הגיטריסטים גיא באר ועומרי אגמון, ניר מימון בבס ואדם פרי בקלידים – ריגשו ושימחו את הקהל שרקד ומלמל את כל מילות השירים כמו מתוך תפילה. שחף ופטרובר שרו לסירוגין – שיר היא, שיר הוא, כשלחילופין הם מלווים זה את זה בנגינה ובתנועות גוף. במעט השירים השקטים (יחסית) כמו "Somebody Else" ניתן היה לחוש יותר באיכויותיה הווקאליות של שחף, שהרשימה גם כאשר שרה ללא צרחות כשהיא יושבת על הרצפה. "אנחנו מאוד מתרגשים ומנסים להוריד קצת את האטרף", אמר פטרובר לפני שעבר לשיר הבא, וזה נאמר בצחוק, משום שהתברר שהוא כיוון ל"ליפול", שבו השתולל, כמתבקש, בשירה שלו, וגם חיבק את אשתו תוך כדי.

הנגנים המצוינים האריכו בנדיבות בקטעים האינסטרומנטליים, והקהל היה באקסטזה, אבל מי אם לא הם? – בהמוניהם, בנעוריהם ובהורמוניהם. בשלב מסוים התעניין פטרובר: "כולם בסדר"? ואז הוסיף: "יש לנו את הכבוד" – וכאן נקטעו דבריו על ידי מחיאות כפיים קולניות, לפני שהספיק לומר "להזמין את שלום חנוך". "זה כזה חלום לא הגיוני", הוא התפייט. "זה איש עם נשמה טובה ועיניים טובות. זאת להקה שלמה שהתאהבה. אנחנו מאוהבים"!

שלום חנוך עלה לבמה נרגש. הם התחברו מוזיקלית כשהוא הזמין את שחף ופטרובר להתארח אצלו בסיבוב ההופעות האחרון שלו, "שלום חנוך – 4 תחנות". חנוך, שעם יתרון של למעלה מ-40 שנות במה ממשיך לחרוך את האוויר ברוק'נרול שלו, עמד בפני אתגר – עם כל רעננותו ומרצו, איך ישתלב עם הלהקה האנרגטית במיוחד והצעירה ממנו בשנות דור? "לכבוד הוא לי להתארח על הבמה של היהודים", הוא אמר, והחמיא: "הם נשמעים כל כך טוב". כבר כשהשמיע עם הלהקה את הצלילים המקדימים של  "מחכים למשיח", והקהל זיהה אותם והריע, התברר שהאנרגיות שלו רק מתחזקות בזכות השפעתם. הקהל – וזה היה משמח – הפגין ידע גם במילים השלום-חנוכיות. אחרי שחנוך סיים את הבית הראשון, שחף שרה לבדה את הבית השני: "שתיקה כללית, חמישה אנשים מתוחים" ואת הפזמון שרו שלושתם ביחד. "להקה נהדרת, מדהימה באמת", התלהב חנוך בסיום השיר והקהל גמל לו וצעק: "הוא מלך". שישה שירים שרו היהודים עם חנוך – שלו ("משיח", "הדרכים הידועות" ו"ילדים של החיים") ושלהם ("הזמן שלך", "אם כבר" ו"ג'קי"). "עליתי לבמה לשיר, מחפש קהל" – שר פטרובר את "הדרכים הידועות" של חנוך והקהל צרח. "בפנים הלהקה ניגנה עם מטען כבד" – המשיך חנוך ושחף הוסיפה: "עומד על הבמה חשוף, מוכן להישרף". ואכן השריפה הורגשה. רגע מרגש נוסף באירוח היה בשיר "ילדים של החיים", כשפטרובר הביט על אשתו כששר "אני רואה בך בית חם ומשפחה".

בעוד שהאירוח של חנוך היה ידוע, התחוללה הפתעה כאשר בשלב מסוים, אורות הבמה הבוהקים כבו, וכשנדלקו מחדש, התגלתה מאחורי הלהקה מקהלה שלמה, הלוא היא "מקהלת עמק חפר" בניצוח שמעון לב טוב ובעיבוד ערן מיטלמן. השילוב בין שירתם הצחה, האופראית, ובין החספוס הרוקנרולי של "היהודים" חידש וריענן, כמו הבריזה שהגיעה מהים וציננה את הטמפרטורות החיצוניות, אם כי לא את אלה שבלב. משחקי האורות חידדו את הניגוד בין המחנות המוזיקליים שהתאחדו לכמה רגעים. שחף, ששרה את "What About You"  נצבעה בזהב והמקהלה באור סגול, שהתחלף בכתום.

אחר כך באו ההדרנים: רצף של שירים אקוסטיים "בישיבה" ומהלומות חשמל אחרונות, שהציפו את מפלס האקסטזה ואף גרמו למעריץ לבוש לבן להסתנן לבמה סמוך לפטרובר, ולהיהדף במהירות על ידי המאבטחים מבלי שהשיר ייקטע. "מצידי שכולם יעלו", אמר אחר כך פטרובר.

לא היה צורך בזה, כי גם כך נוצר מפגש מספק לשני הצדדים – להקה נוצצת ממקצוענות, שבמשך שלוש שעות רצופות מנעה כניסתם של רגעים מתים, וקהל מתמסר שגדש את קיסריה, ספוג בנעורים וברוח החופש שבחופש הגדול.

פורסם ב-ynet ב-11.07.10 

 היהודים מפגיזים. יש להם פצצות משוכללות, שיודעות להתכוונן בלב המטרה – נוער וצעירים שמתלהבים מרעש מסוגנן. "פורטה", אלבומם הרביעי (או השישי, אם סופרים את אלבומי ההופעות שלהם) הוא התגלמות של כישרון אנרגטי שמולבש לתוך רוק שגרתי ויעיל.

מדובר ברוק מסחרי נוסחתי, שנשען על הסממנים החיצוניים של התקן: שואו, ליטוש, עוצמה קולית והחצנה של רגשות במובן המכאני שלהם, בעיקר מהצד הקודר – כאב, זעם, ייאוש. הצד השני של המשוואה, במינונים מאזנים, הוא – רכות, עדינות וחולשה, וגם הן מתקיימות באלבום באופן מדוד וטכני.

ליהודים יש שירים משובחים מסוגם (דוגמאות בולטות: "אין לך מקום", ובעיקר "somebody else" הקליט). בני הזוג תום פטרובר ואורית שחף – יוצרי הלהקה וסולניה – מבצעים אותם באריכות נדיבה. קולותיהם יפים ועשירים, והם משתלבים בנגינה מצוינת של כלי הנגינה הבסיסיים. למשל, בשיר "גם כשלא בוכה", הזעקות שבוקעות משחף מתמזגות בזעקות החשמל של הגיטרה באופן מעורר התפעלות. ובכלל, יש לשחף יכולת לשחק עם קולה באופן שעוצמתו נשמעת לעיתים מיסתורית. אבל רוב הזמן המוזיקה של היהודים פשטנית מדי – סטנדרטית, סינתטית וחסרת דקויות ועידונים. נוצצת על פני השטח, וחסרת משמעות מתחתיו.

אפשר להדגים את כל זה בשיר "לא יכול אחרת". הלחן – נעים. המילים כמו בכל השירים – בנאליות ("אני לא יודע איך, ולאן אני הולך, הייתי ככה סתם מאושר"). פטרובר לא מסתתר הפעם מאחורי כלי נגינה רבים, אלא נחשף עם פסנתר בודד, שעליו הוא מפגין יכולות נגינה מרשימות. השיר מתחיל בנימת קול שקטה, מהורהרת ועצובה, אך העצב לא נשמע משכנע. משהו בו מחושב מדי – עיוות הטון, צרידות רגעית, התנשמויות – כל אלה נובעים כביכול מהכאב, אבל מתוזמנים מכדי לעורר אמון. כך גם התנשמויות חטופות ו"טירוף" בהבעת המילים, שכביכול בא מתוך מצוקה. בסופו של דבר, ההתרחשות המעוצבת הזו מובילה אל צרחה, שגם אם נשארים אדישים לתוכנה, אפשר להתפעל מצורתה המפוארת.

בסך הכל, אין לצפות מהיהודים שיפרצו את גבולותיהם, משום שהם לא אמורים לבצע חריגות שכאלה. כוחם וייחודם במוצר האיכותי שהם מגישים עם סטנדרטים גבוהים של הפקה וסאונד, חדשניים ומתקדמים מסוגם בארץ – להנאתם המושלמת של הקהל שלהם, שבהחלט מקבל תמורה להערצתו רבת השנים.

אפשר גם לציין את תודעתם השיווקית המפותחת של היהודים, שהיא אחד מסודות הצלחתם. וכך, כגימיק שקשה לחשוד במקריותו, האלבום יוצא היום – יום שישי, ה-13 לחודש, תאריך פרובוקטיבי מבחינתם של חובבי האמונות הטפלות.

לסיכום, האלבום "פורטה" מספק את הסחורה – משני אברי המשוואה של הקלישאה, גם במובן המסחרי, וגם במובן של הסיפוק שבו יזכה קהל הייעד. היהודים בנו חללים עצומים של רגש, ומי שבוחר לשהות בתוכם יתפעם מהם מן הסתם. כל השאר יישארו שווי נפש מבחינת הזדהותם.

"פורטה", "היהודים", התו השמיני

13.7.07, ynet