ליאור אקרמן / "קו פרשת המים"

עם כריזמה קוֹלית שהוא מבטא בביטחון משוחרר, ליאור אקרמן כואב ומשלים עם מורכבות החיים באיפי שלו "קו פרשת המים". בין השירים-סיפורים הקליטים שלו, המעידים על יכולת התבוננות רגישה לניואנסים, יש לו שיר שכתב לבתו, על המעבר שלה מילדות לבגרות, ועם קשר או בלי קשר – גם אליס מארץ הפלאות נוכחת באלבום, ב"שיר מבוא" מאת לואיס קרול בתרגום אוריאל אופק. זוהי בעצם ההקדמה של "מבעד למראה", ספר ההמשך של "אליס בארץ הפלאות", שמהללת את הקסם  שבאגדות – עם המלצה מרומזת שמותר וכדאי לקחת את ההיקסמות הזו גם לחיים עצמם.

משפט לקחת: "חיוכים מוגזמים, שיחה איטית ונוסטלגית, עיניים חושפות שהחיוך משקר".  

נועם קליינשטיין / "נועם קליינשטיין"

אומנם נועם קליינשטיין היא "הבת של" (ריטה ורמי קליינשטיין), אבל באלבום הבכורה שלה, הנושא את שמה – היא לגמרי היא. כל השירים הם במילותיה ובלחניה, והיא מנגנת בו (פסנתר וקלידים), וגם עיבדה והפיקה מוזיקלית – ביחד עם עילי סהר.

את המוזיקליות שניגרת ממנה בשצף קומוניקטיבי היא מעתירה על שירים חמודים, שעוסקים ברצף האהבה (התאהבות, פרידות, כמיהות) מנקודת המבט של 21 שנות חייה. הם משקפים אותה, וגם את דורה – דור ה-Z – כולל  הבלבול התמידי ("הפשטות עוד תחזור לבלבול הקבוע / והביטחון אל הלא ידוע") וה"גם וגם" – המתנה שהדור שלה תרם לעולם. בניגוד למציאות ה"או – או" המגבילה, שרווחה עד כה, ה"גם וגם" מעניק את האופציה לחוות בו זמנית יותר מאפשרות אחת. או במילים של קליינשטיין: "הלוואי והיו לי שני לבבות/ לב שאוהב ושני מנוכר / האחד שאליך רעב/ ושני, לא נשבר".

קליינשטיין שנונה ומתבטאת היטב במשחקי מילים עם חן ילדותי, שהפרובוקטיביות ששזורה בו לפעמים דווקא עושה אותו נוגע ללב. דוגמאות: "נה נה נה הבן זונה / נעלם כלא היה, השאיר מילים ומנגינה / ותובנה. הבן זונה".

הכוכב האמיתי של האלבום הוא קולה המרשים של קליינשטיין, שהיא – בביטחון שמתגלם בצניעות, דווקא ממעיטה ממנו, לא חושפת את מלוא עוצמתו, אבל זוהי עוצמה בפני עצמה.

משפט לקחת: "שיהיה לי נעים ושלא אתאכזב".

יהונתן בראון / "שלוש שעות"

צילום: עמליה בראון

שאפתנות בואכה מגלומניה מעתיר יהונתן בראון באלבומו "שלוש שעות", לצד נוכחות אלוהית ותנ"כית (ספר דניאל וקוהלת) עם תפילת הדרך מולחנת בסיום אחד מהשירים ("טיול מוקלט"), וגם ביקורת חברתית והומאניות עקרונית – בעיקר בכל מה שנוגע לשנאה שנובעת מפחד מ"האחר". נושאים נכבדים שמה שמציל אותם מכבדות, שלא לומר טרחנות, הוא הומור יצירתי ולפעמים פרובוקטיבי (כמו בשיר "שישו בנופלי", שבו הוא מצווה בין השאר לרקוד על קברו וחותם ב"מה כבר יש לכם עוד מלבדי").

בראון לא מהסס להשמיע שירים ארוכים, חלקם יותר מ-7 דקות – התרסה על סף מגלומניה כשמדובר באלבום בכורה של יוצר לא מוכר לקהל הרחב, ועומד בכבוד במשימה – לא לשעמם אפילו לרגע. המוזיקה שלו מגוונת עם נציגות לשלל ז'אנרים – נשמה, קאנטרי, פולק ורוק – פסיפס יצירתי וצבעוני עם שירים מקוריים טקסטואלית ומוזיקלית באופן שמבטא היטב את יכולת ההלחנה שלו. דוגמה: הלחן החדש שלו לשיר "בסוף הדרך" של נתן יונתן, בביצוע יפה של עמליה בראון אשתו. בעוד שלהקת האחים והאחיות בשנות ה-70 חגגה בעליצות את הלחן הידוע של גידי קורן לשיר הזה  – בראון מחזיר לו את משמעותו המקורית, שרחוקה מלהיות עליזה.

משפט לקחת: "אל תיסגר / תשמור על סדק / תראה, גם כאן יש אדם / תצא לעיר / תניח אבן / כי בשלומה יהיה לכם שלום".