כמו הנחל, גם השירים באלבום הזה זורמים וקליטים (קשה שלא להצטרף, למשל, כבר מהאזנה השנייה, לפזמון המקהלתי של "אמרו לי"). סנדרסון הפיק אותם מוזיקלית בעצמו ועיבד ביחד עם להקת ההופעות שלו – שיש לה חלק מכריע בחן של האלבום. חברים בה המוזיקאים-היוצרים תמר אייזנמן בגיטרות, בקולות ובשירה של השיר "רולטה" – כיף לשמוע אותה שרה בעברית, לשם שינוי; יותם בן חורין – מנהיג להקת הפאנק Useless Id"" בבס ובשירה של "אם בחיים לא נאהב"; כפיר בן ליש, שאלבומו הראשון עומד לצאת, בגיטרה אקוסטית, במפוחית ובשירה; שי וצר ("גרוב כנעני") בתופים; שאול עשת – לשעבר קלידן "שוטי הנבואה" בפסנתר ובקלידים; קרן מלכה בשירה ובכלי הקשה; וסנדרסון עצמו, אוטוריטת גיטרה נודעת, בגיטרות. ריבוי הגיטרות יוצר "אלבום גיטרות" במיטבו, עם תוספות מבורכות של כלי מיתר (בעיבוד מאיה בלזיצמן) וכלי נשיפה, שיוצרות עובי תזמורתי מרשים וגם נעים.

ההרמוניה שביניהם, שהושחזה בהופעות במהלך השנים האחרונות, יוצרת במשותף צליל יפה ומדויק – תערובת שמושפעת ממוזיקה אמריקאית סיקסטיזית נינוחה, כמו בשיר הפותח "אתה לבד", המזכיר בנגינה את "הצלליות". אחד מהשיאים שבהם מתבטא החיבור השלם בין הנגנים-זמרים הוא בגרסת הכיסוי שלהם ל"זאת שמעל המצופה", שסנדרסון כתב לשלישיית "הגשש החיוור".

באלבום (שמופץ כרגע במהדורה מיוחדת, הכוללת בונוס – דיוידי המתעד את ההקלטות) מתקיים התמהיל שסנדרסון חשף באלבומיו הקודמים: שירים רומנטיים, כולל אהבה נכזבת, כמו ב"כמה" ששרה קרן מלכה, עם פתיחת כלי הנשיפה ה"גזוזית"; ושירי  דאחקות כמו "לא בפוקוס" – עם ההומור הסנדרסוני של דמות הלוזר, "בכל זאת גבר" ובעיקר השיר הכי רוקי באלבום מבחינת העיבוד והכי מצחיק במילים – "לא אוהב את נעלייך".

לאורך הקריירה של סנדרסון, שהחלה בלהקת הנח"ל בשנות ה-60, הוא הציב רפים גבוהים של שירים איכותיים – שילובים מוצלחים של לחנים ומילים, שקלילותם האופיינית תמיד הטמינה עומק. וכך, במהלך השנים, צבר שירים שחלקם מוצלחים יותר מאלה שב"לא יפריד דבר" בלהקותיו השונות ("כוורת", "גזוז", "דודה") וגם באלבומי הסולו שלו ("חוזרים אל הלא נודע" ו"זה הכל בשבילך" הם רק דוגמאות בודדות לשירים כאלה). אבל אצל סנדרסון, גם "סתם שיר" הוא מופת צנוע להקפדה ולעושר שמתבטא בפשטות, בלי "רעש וצלצולים". לכן, "לא יפריד דבר" הוא אלבום רענן, מדויק וסימפתי, עם לחנים שובי לב ביופיים השקט, בעיקר בשירים השקטים והעצובים, אבל גם באופטימיים. אחד מהם הוא שיר הנושא המרגש, שמחבר – לא רק בין הגיבור לאהובתו, אלא גם בין היוצר לקהל הנוכחי והעתידי שלו.

"לא יפריד דבר", דני סנדרסון, "אן. אמ. סי"
 
פורסם ב-ynet ב-13.12.09