נעם רותם – סך הקול – תימורה לסינגר https://www.timoralessinger.com מוזיקה, תרבות ויצירה Sat, 06 Nov 2021 21:00:30 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.2 שאנן סטריט, איה כורם ונעם רותם: אלבומים וראיונות לכבוד פסח 2021 https://www.timoralessinger.com/%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%9f-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%98-%d7%90%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%9d-%d7%95%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d/ https://www.timoralessinger.com/%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%9f-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%98-%d7%90%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%9d-%d7%95%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d/#respond Sat, 27 Mar 2021 14:47:44 +0000 https://www.timoralessinger.com/?p=67695 […]]]>   

שאנן סטריט: "אידיאלים"

"אידיאלים" – אלבום הסולו השלישי של סטריט ( לא כולל האלבומים שיצר עם להקתו, "הדג נחש") הוא יצירה מצוינת בכל האגפים – לחנים, מילים, ביצוע. סטריט הכניס לתוכה לא רק את כישרונו אלא גם את האכפתיות שלו, שמתנוצצת גם בכותרת האלבום, ומתבטאת בהיותו יזם חברתי (מייסד עמותת "פסטיבל בשקל", שפועלת להנגיש את התרבות בפריפריה).

באלבום הוא אומנם מנסח היטב את הייאוש, אבל גם מתעקש על האופטימיות, כמו שהוא שר בשיר "לא נדבק": "מסרב להסכים עם המשוכנעים שהכול אבוד / שמייללים על העליבות / שיר הלל שרים רק לאדישות / בנחלה שכזו אין לי חלק או זכות".

משפט לקחת: "פעם אתה כאילו מטאור, ופעם כאילו מת האור"

"בקורונה קלטתי שאני כותב יותר ארוך ויותר מפורט" | ראיון

שאנן סטריט, הקורונה נכנסה לאלבום החדש שלך?
"את האלבום כתבתי כבר לפני שנתיים, אבל הקלטתי אותו גם בקורונה, וכשצילמתי, למשל, את הקליפ לשיר 'לא נדבק', רואים בו את המסכות. זה היה כשירדתי לאילת וזכיתי לראות אותה בסגר".

מה הקורונה עשתה ליצירה שלך? הצלחת בכלל ליצור?
"אני מברי המזל שיוצרים תמיד. היה לי אפילו רגע שהרגשתי כאילו אני בגיל 22, 25, 26 – כשכותבים בלי שיקולים. בקורונה קלטתי שאני כותב יותר ארוך ויותר מפורט".

מתוכננות לך הופעות בקרוב?
"לא הופעות גדולות, אבל כבר הופעתי במרכז ענב בת"א עם אלרן דקל שמשתתף גם באלבום החדש. אחרי השיר הראשון היו מחיאות כפיים, וחשבתי שאני אפול אחורה מהמשב שלהן מרוב שכבר לא הייתי רגיל! בסוף השבוע גם הייתה לי הופעה בגבעת ברנר, וזה היה מעולה. שילוב של הכי טבעי והכי מוזר בעולם. היינו בעננים וגם הקהל.

מה אתה חושב על המתווה החדש של ההופעות? מפריע לך שבגלל המתווה החדש יש פחות קהל?
"כמה שהתגעגעתי להופעות! אחרי שנה שלא הופעתי, מה זה משנה אם זה 300 אנשים, או 500, או אלף?!".

 

נעם רותם: "מעגל האור"

כמו באלבומו המפורסם ביותר, "עזרה בדרך", גם ב"מעגל האור" – אלבומו החמישי של נעם רותם – הוא מיטיב לשרטט במכחול עדין ומלא ניואנסים את מפת האופל עם לפיתות היגון, אך גם מגיש איתה ארגז תחבושות גדוש. האם השירים התרפויטיים שלו ירפאו את החולי? "לא מחלימים מהפצע" – קובע אחד מהשירים (בלחן של אוהד קוסקי מלהקתו הנושנה "קרח 9"). אבל הפצע הוא גם מצע לשירים, שניזונים ממנו, ויוצאים ממנו אל אפשרויות חדשות.

הטריטוריה של "מעגל האור" היא הזוגיות, והיא מתפרקת, והוא לוקח אחריות ("אני זה שכיבה פה את האור"). כשהרעוע הוא הקבוע במציאות של האלבום הזה, יש בכל זאת שתי ודאויות טובות יציבות וקבועות: האבהות – בשיר האהבה לבתו, "חלק קטן ממני" (לחן: ג'נגו) והמוזיקה – בשיר העידוד "מוזיקה שוחה בחזרה אליך".

ואכן המוזיקה פה היא משמעותית ומכרעת, ורותם ממשיך להבעיר אותה לכדי מדורה מאירה ומחממת, בהפקת עובד אפרת שמנווט יפה חבורת מוזיקאים וירטואוזים, כולל גבע אלון, ג'נגו, עודד פרח, טל הפתר, קרני פוסטל ואחרים. ובשיא הקרבה אל המדורה, במקום שבו החום הופך לשריפה, רותם יוצא ממעגל האור, אבל משאיר שם אותנו איתו, עדיין.

משפט לקחת: " פעם האוויר היה כחול כל-כך, יכולנו להחזיק אותו ביד"

"אתה מכניס איתך לתוך האולפן אוויר מבחוץ" | ראיון

השירים של "מעגל האור", אלבומו החמישי של נעם רותם, אומנם נכתבו לפני הקורונה, אבל ההקלטות היו בעיצומו של הסגר הראשון.

נעם רותם, הקורנה נכנסה לתוך האלבום שלך?
"עבדנו עליו תקופה ארוכה, אז ברור שאתה מכניס איתך לתוך האולפן אוויר מבחוץ".

המגפה בכלל השפיע על היצירה שלך באופן כללי?
"קשה לדעת. היא לא שינתה המון באורח חיי".

הופעת בזמן הקורונה?
"מעט הופעות חצר, אבל זה משהו שהייתי עושה פה ושם גם לפני כן".

מתוכננות לך הופעות בקרוב?
"ממש עכשיו הכריזו על ההופעה הקרובה, במרכז ענב ב-17 באפריל!".

ומה דעתך על מתווה ההופעות החדש?
"בשבילי זו אותה הופעה מול 5 אנשים ומול 500, ובעצם, רוב המקומות שאני מופיע בהם גם ככה, הם מקומות קטנים שעומדים בכל מתווה".

איה כורם: "הכוכבת של נצרת עילית"

"אוי אהבה", קורצת איה כורם בשובבות ובכנות בדואט "רק אהבה" הפותח את אלבומה החדש, "הכוכבת של נצרת עילית". השותף שלה לדואט הוא גם שותפה לחיים, ומי שהפיק ועיבד את האלבום, וגם הלחין את שיריו: אדם בן אמיתי. השיר הזה הוא הצהרת כוונות שמסמנת את ההמשך: רוצים יופי מלוטש, אינטליגנציה רגשית וצלילית, מודעות עצמית צולפת ולא פחות ממנה – הומור, נחישות נשית ונשיות נחושה? אז בואו, תישארו.

מי שנשאר מקבל את ההגדרה המקסימה של כורם לאימהות ("תכירי, זה הלב שלך, יצא ממך, התחיל ללכת"), שיר פלאי בשם "חורף" ואת "סינדרום ירושלים" – שבו מתקוטטות ומתחבקות זהות יהודית, ישראלית, ציונית ומשיחית. וזה לא משנה בכלל על איזה שיר אתם עכשיו. התחושה בכולם זהה וכורם קלעה בניסוח: "שלוש שניות לתוך השיר אני כבר עפה באוויר". לא במקרה כורם מחדשת בקצה האלבום את "שיר ההד" הידוע (יעקב שבתאי/יוחנן זראי). השירים שלה מהדהדים.

משפט לקחת: "זה קצת קשה לפרוש כנפיים, כשאת נחבטת בתקרה / את שוב נופלת, ועדיין, מתרוממת חזרה"

"פגשתי אנשים עם צמא, שמחה והכרת תודה" | ראיון

איה כורם, איך הייתה העבודה על האלבום החדש שלך, "הכוכבת של נצרת עילית"?
"היה לי מזל גדול שאת המסה של הכתיבה שלו עשיתי לפני הקורונה. אם הייתי צריכה לכתוב בזמן המגפה – לא הייתי מסוגלת לכתוב מילה. כשהגעתי לשלב ההקלטות, דווקא היה מבחינתי יתרון לקורונה, כי מי שהפיק ועיבד מוזיקלית את השירים הוא אדם בן אמיתי, בן זוגי. בדרך כלל הוא מאוד עסוק עם מוזיקאים אחרים, ובשגרה אני צריכה לחכות כמו כל אומן אחר לסשן איתו. אז הפעם היה לי אותו וככה העבודה הייתה יותר נוחה ורגועה".

איך עברה עלייך הקורונה?
"בחודשים הראשונים הייתי בחרדה גדולה מאוד – אנחנו שני מוזיקאים, מה עושים? לקח לי המון זמן להתאושש מהאבל על מה שהיה אמור להיות לנו בתקופה הזו, עם האלבום החדש וההופעות שבעקבותיו. כשסוף-סוף הפנמתי, חיכיתי כמו כולם שזה ייגמר".

יצא לך להופיע?
"היו לי כמה הופעות משודרות, וגם הופעות חצר – שהיו תחליף זול להופעות הרגילות, אבל מסתדרים עם מה שיש. פגשתי אנשים עם צמא, שמחה והכרת תודה שנתתי להם ערב אחד שאפשר לשים בו את כל הדאגות בצד. מצד שני, יש גם אתגרים טכניים בהופעות האלה. יש בהן המון קסם, אבל זו עבודה קשה עם הרבה פחות כסף מבהופעות רגילות".

מה דעתך על מתווה ההופעות החדש, שמתחיל בימים אלה?
"אני שמחה לראות את החברים ואת הצוות שלי חוזרים להופיע. הדרמות האלה כרגע רק עוברות לידי, כי אני צריכה ללדת בימים אלה. בהמשך, בעוד שלושה-ארבעה חודשים, נתחיל סיבוב הופעות".

בהצלחה ולידה קלה.
"תודה!".

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%9f-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%98-%d7%90%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%9d-%d7%95%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d/feed/ 0
נעם רותם, אלבום ""ברזל ואבנים", אפריל 2011 https://www.timoralessinger.com/%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%95%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9c-2011/ https://www.timoralessinger.com/%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%95%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9c-2011/#respond Fri, 01 Apr 2011 19:44:07 +0000 https://www.timoralessinger.com/?p=68885 […]]]> אז מה שלום נעם רותם? מאז שהתייצב בפעם האחרונה עם הקפסולה (הנקראת גם אלבום) ובה צלילי חייו המתערערים תחת הכותרת "עזרה בדרך", עברו שלוש שנים. עכשיו הוא מגיש את אלבומו השלישי, "ברזל ואבנים", ומדווח מעומק השיר "סופת בדידות": "אני עדיין פצוע, מלא חרטות, מדבר עם הרוח, ונשבר לחתיכות".

"ברזל ואבנים" אינו "עזרה בדרך", שהיה יצירה מושלמת בהבעתה, טריטוריה מזוקקת של התעלות. הפעם מדובר בהוויה ארצית יותר, ורותם עומד באתגר לחשוף את הצבעים שבאפור הקיומי. במקום להתמודד עם גוונים עזים של החיים הקורסים לנוכח התרסות המוות, הוא ניצב כעת מול היומיום הכביכול פשוט, וצולח אותו. מהצד של המאזין החוויה המוזיקלית הנכספת נמצאת כאן, אך מטבע הדברים, נטולת האופוריה ששררה באלבום הקודם.

לעיבודים ולהפקה המוזיקלית אחראי אביחי טוכמן, שביחד עם רותם יצר תשתית בסיסית ומינימליסטית של כלי נגינה, נעדרי קישוטיות ו"ניפוחים". אין בהם צורך, גם בזכות הצניעות העקרונית שבאלבום, וגם בזכות העובדה שהיצירה נשמעת עשירה הודות לנגנים (בעיקר רותם ואדם שפלן בגיטרות, טוכמן בבס, טמבורין וקלידים, ניר וטשטיין בתופים ואסף תלמודי בפסנתר), שנגינתם מיטיבה לשמור על הטמפרטורות הגבוהות והאנרגטיות של הצלילים, מבלי לשרוף אותם.

רוקנרול במיטבו

זוהי תזכורת לכך שרוקנרול במיטבו אינו בהכרח מצבור מוגבר של רעשים, אלא החצנה כנה של רגש אישי על מרחבי יופי. וכך, רותם מוסיף ללקט מפנימיותו שירי מלאכת-מחשבת מוקפדים ומנומקים, וגם כתיבתו ממשיכה לנבוע בצלילות תוכנית וצורנית. "שקט כמו קבר שמתרוקן מזיכרון", הוא שר בשיר האפלולי, "עמוק הוא הלילה", וב"עיר שלא נרדמת" הוא מתאר: "כל העיר שטופה בשמש ומלאה אנשי צללים / אני יורד אל תוך הסדק שבו המלאכים נופלים".

נעם רותם לא מתלהם ולא צועק, גם במצבים קשים שאחרים מנצלים לצורך זעקה. ראוי ללמוד ממנו שאפשר לבטא כאב ומחאה גם בלי לצרוח אותם. האיפוק נשמע אפילו חזק יותר. הדרך של רותם להתבטא פוליטית וחברתית אינה באמצעות התלהמות בפזמונים סיסמתיים-קלישאתיים, אלא באופן הרגיש שבו הוא מספר, למשל, על דמות אחת בשיר השקט "נטלי". העיניים האמפתיות של רותם נחות בעדינות על דמויות נוספות, כמו בשיר "מדברים על הילד", וגם על החברים לכיתה בנוסח העברי שלו ל"הכיתה שלנו" – שיר מחאה של היוצר הפולני יאצק קצ'מרסקי מתנועת "סולידריות".

אחרי שבאלבום הקודם, הסביבה החיצונית שהוא הכניס לשירים הייתה בעיקר של בית חולים, הפעם רותם יוצא החוצה, אל הנוף הישראלי: "מול יד לבנים בונים מזרקה חדשה לשכונה" (בשיר "סופת בדידות"), "ריח נשק וזיעה. הבתים הלבנים כמו מצבות על הגבעה" ("ברזל ואבנים"), "זאת העיר שלא נרדמת / ואין בה רגע של תשוקה / ברחובות היא מדממת / את פריחת הפיקוס הדביקה" – בשיר "עיר שלא נרדמת" (שבו, למרבה הצער, ההקפדה שלו נעלמת כשהוא משבש את המילה "להקה" והוגה אותה – לֶהקה).

"חום אנושי" – זהו המוטו שרותם הטביע באלבום הסולו הראשון שלו, והוא ממשיך לתבוע ולהפיץ את הנכס הזה. בשיר הסיום היפהפה "אל סוף היום" (שהלחין עם אוהד קוסקי, לשעבר חברו בלהקה "קרח 9") מתוארת התשתית שלו: "חוכמת היוצר – מרפא ופוצע, מאחה ושובר".

ועכשיו, אחרי שרותם הוכיח שהוא מרתק גם כשחומרי חייו פחות "הירואיים", אתגריו היצירתיים לא נעלמו. הוא יכול, למשל, להרחיב ולשכלל את מנעדי ההלחנה, ובעיקר את ההגשה שלו, המוגבלת יחסית. אך בכל מקרה, דרכו המוזיקלית המקורית והמקצוענית, ממשיכה לגרות את האוזן באפשרויות.

 

פורסם ב-ynet ב-1.4.2011

 

 

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%95%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9c-2011/feed/ 0
"סימנים של חולשה" – מופע מחווה ב"הלם כרך", 1.10.09 https://www.timoralessinger.com/%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%94%d7%9c%d7%9d-%d7%9b%d7%a8%d7%9a-1-10-09/ https://www.timoralessinger.com/%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%94%d7%9c%d7%9d-%d7%9b%d7%a8%d7%9a-1-10-09/#respond Mon, 04 Jan 2010 14:28:31 +0000 http://www.notes.co.il/timora/63972.asp […]]]> "אין ספק שזה האלבום הישראלי האהוב עלי", אמרה רונה קינן לפני ששרה בעניגותה הנודעת את "בשבילך" מהאלבום "סימנים של חולשה" של ברי סחרוף. אין ספק שרבים חושבים כמוה, ולכן מופע המחווה לאלבום זכה לכבוד לפתוח אמש (חמישי) את "הלם כרך" – פסטיבל האינדי הישראלי בתיאטרון "צוותא" בתל אביב.

השקט הדרוך שהשתרר באולם כשעינב ג'קסון-כהן התיישבה ליד הפסנתר, לפתוח ב"כמה יוסי", שגם מתחיל את האלבום, העיד על הכבוד והאהבה שאנשים עדיין חשים ל"סימנים", 15 שנה לאחר צאתו. היא שרה בקול יפה ועצוב, כמעט מעונה, שהתחדד במילים "היה יוסי", והעמיקה את הצד הכואב של השיר. לעומתה, להקת "אשכרה מתים" – "ילדים" שחתמו את המופע כמו מסגרת בשיר הזה, שרו בפראות והדגישו את הזעם שבו.

זה בדיוק מה שהיה מרגש במופע. התחושה שכל הביצועים הם שלוחות שונות לאותה נפש. בעוד שסחרוף מאחד את השירים בקולו, הפעם, בגלל הגיוון באומנים, נוצרה הזדמנות לפצל את השירים כדי לחדד את משמעויותיהם. וכך, למשל, ירונה כספי ביטאה היטב את אווירת הכישוף שבשיר "הדמעות של לילי" והעניקה לו קול נשי מתבקש. כך גם שילה פרבר ב"עמוק בקצפת". אסף ארליך, לעומת זאת, הדגיש את העצב שב"רעש לבן".

לא תמיד זה הצליח. להקת "ממבו ממבס ("Mambo Mambas") התעללה ב"נפתלי הדג" האומלל, שבמקור מושר באווריריות שהופכת אותו בצדק לשקוף. הם התחילו בשקט דל ועברו לרעש משעמם שהחריב את דקויותיו. לעומתם, להקת "אנטיביוטיקה" היתה מצוינת כשהפכה את הרעש למנוף שהרים איתו את "רגעים". כך גם "נערות ריינס", שקסמם הבעיר את הבמה ב"אני רוצה מִדבר".

שיאים נוספים היו כשגבע אלון הצטרף ללהקת "TREE", שהכשירה היטב את השטח בפרשנות הסוערת שלה ל"אם הייתי". אלון המשיך איתם את הקו הזה ב"תני לי מקום" והכניס בו את הווירטואוזיות בנגינה ואת הכריזמה בשירה. גם רם אוריון החצין אנרגיות כובשות ב"בריג'יט ברדו זה לא פשוט", ששר בקלילות צועקת, פוצעת אוזניים.

"חבל שאת לא מגלה, לא מראה סימנים של חולשה", שר נעם רותם באמפתיות הידועה שלו. גם ברק גביזון עם להקת "Useless Id", ששרו באהבה את "הזיות" הוכיחו שבניגוד למילים שלו, העוצמה של "סימנים של חולשה" לא "מתפוגגת אל תוך הזיכרון".

 פורסם ב-2.10.09 ב-ynet

 

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%94%d7%9c%d7%9d-%d7%9b%d7%a8%d7%9a-1-10-09/feed/ 0
מופע מחווה לתושבי עוטף עזה, מרץ 2008 https://www.timoralessinger.com/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%99-%d7%a2%d7%95%d7%98%d7%a3-%d7%a2%d7%96%d7%94/ https://www.timoralessinger.com/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%99-%d7%a2%d7%95%d7%98%d7%a3-%d7%a2%d7%96%d7%94/#comments Tue, 11 Mar 2008 22:33:36 +0000 http://www.notes.co.il/timora/42007.asp […]]]> 9.3.08 לפנות ערב, באוטובוס שמדרים מתל אביב – שלומי שבן, נעם רותם, שרון מולדאבי, רונה קינן, ערן צור, דן תורן ולהקת פונץ' מחייכים חיוכים של טיול שנתי. הדינמיות של הנסיעה והשמחה על הזכות "לעשות משהו" מטעינות את החלל בעליצות. האחווה שבין החברים-קולגות מרופדת בעדכונים, שיחות נפש, ושיר חדש שנעם רותם משמיע עם גיטרה. זאת בעצם המוזיקה היחידה שנשמעת באוטובוס, למי שתהה מה הפסקול בהסעה של מוזיקאים ישראליים למופע תמיכה בתושבי עוטף עזה. בחושך שמתעבה בהדרגה, הגבולות מיטשטשים ומתגלה האמת: מדינת תל אביב ומדינת הקאסמים הן בעצם אותה מדינה.

נועה בביוף, זמרת אינדי-פולק מוערכת, הצטרפה ברגע האחרון. דויד פרץ ומתן נויפלד המארגנים (בשיתוף עם אוניברסיטת בן גוריון ומכללת ספיר) הזמינו רק אומנים ששרים בעברית, ובביוף שרה בעיקר באנגלית. "לפני כמה שנים הלחנתי פסוקים מספר קוהלת", היא מספרת תוך כדי הנסיעה. "זה היה בתקופה קשה שנהרגו חיילים בעזה". כמה שעות אחר כך, באולם של קיבוץ דורות, היא תשיר בקולה הזך: "אין כל חדש תחת השמש… כל הדברים יגעים". לפני כמה שנים, מישהו בקיבוץ בארי שבעוטף עזה, גרם לה להבין שהיא בעצם מוזיקאית.

ברבע לשמונה, עם כניסתם של המוזיקאים מתל אביב, האולם הרחב אך הצחיח מתמלא בהדרגה כמעט לגמרי. נסים קלדרון המנחה מזמין את דן תורן. הוא מנגן ושר בהתלהבות, שמלובה בהתלהבות הקהל. לבסוף הוא שר את "פלוגה בקו" של מאיר אריאל, שמספר על ילדה קטנה מהגליל. "גליל, דרום, מה זה משנה"? תוהה תורן. "רק בעינינו יש הבדל. אצל אלה שרוצים להרוג אותנו זה אותו דבר".

שלומי שבן והפסנתר משמיעים להיטים משני אלבומיו, ואחריו נעם רותם, שחותם בשיר הנושא המתבקש של אלבומו החדש, "עזרה בדרך". וכך מוזיקאי אחרי מוזיקאי. מעוטי ציוד ומרובים בכל הדרוש להם בתמציתיות – אהבה קשובה. משלבים מקצוענות ואכפתיות מול קהל רעב למוזיקה שלהם.

שרון מולדאבי אומר שזאת "זכות להיות כאן היום". הוא היה אמור להופיע במכללת ספיר הקרובה בשבוע שבו נהרג בה הסטודנט רוני יחיא. אחרי ששר "אנחנו בשיא כשאנחנו נופלים", הוא מזמין את דויד פרץ, שמצטרף אליו בגיטרה ובמפוחית ללהיט מימי להקת "גן חיות", "ירח כחול". במקום "ישמור על כל האנשים – החזקים, החלשים" הוא שר: "היהודים והשכנים". ואז הם מבצעים את "כנפיים" באופן שמדגיש את החיבוק שבשיר. "אני מקווה", הוא אומר אחרי ששר את "בבית", "שכל אחד ירגיש ביטחון בבית שלו".

הראפ של "סגול 59" מרקיד את הקהל למרגלות הבמה עם המילים מהשיר "יום יפה" – "הפלסטינים הכריזו על שלום כולל".

דויד פרץ ולהקתו: נדב אזולאי, כוכב בפני עצמו, שכאן הוא על תקן גיטריסט ואקורדיוניסט, דויד חמד הבסיסט וגיל נמט המתופף, שרים שירים עם שמות כמו "באר שבע", "בדרך לירוחם" ו"ארץ הקסאם". אחר כך רונה קינן, שמתקבלת בחום המנוגד לשם השיר שלה "בתוך אגם קפוא". "איזה כיף להיות כאן", היא אומרת, מזמינה גם היא את פרץ, והגיטרות שלהם מצמררות זו את זו בשיר "מיהו המיילל ברוח". "אני שמחה שיצא לי להצטרף למיזם הצנוע והנעים הזה", היא אומרת. בשיר הבא, "מבול", ערן צור מפתיע ומצטרף, ואיתו נמט המתופף, פרץ ואיתי בלטר – מוזיקאי תל אביבי שהקליט את אלבומו החדש באולפן של פרץ ואזולאי בבאר שבע. בלטר מלווה בפסנתר את החבורה האנרגטית ששרה "הוא והיא". משם ממשיך צור לשיר "על קו העימות" שהלחין למילים של ענבל פרלמוטר: "על קו העימות, לאורכו של התפר, בור ועם הארץ פוגש את פוץ ועם הספר… נלחמים שוב ושוב, אדמה זה חשוב"…  נמט ובלטר מגויסים מחדש כדי ללוות באופן מרעיד את "חייל של שוקולד" של חנוך לוין.  ואחר כך: "קרבות תרנגולים" ו"לילות של ירח מלא" עם השיא האנרגטי: "יש לנו אהבה היית מאמינה".

מוזיקה במיטבה. שיאים מחשמלים כאלה הם ההצדקה לקיומה. על הבמה ולמרגלותיה אנשים נוכחים ברגעים נשגבים. עוד מעט יצאו משם המוזיקאים מתנשפים ומחייכים. מזינים וניזונים. חווים את התודות כמעניקים וכמקבלים.

להקת פונץ' מפעימה עם "אל תפחד" של אהוד בנאי ועוברת ל"הקומוניסט" הרוקנרולי. "לי אין דרך ליסוג עכשיו ולי אין שום פיתרון עכשיו", הם שרים את השיר שמסתיים בשאלה "מה נשאר לך פה"?. אמש, קרוב לחצות, לחבורה שעל הבמה לא היו תשובות, והם התנחמו בספקות שב"נשל הנחש" של מאיר אריאל בביצוע משותף. פינו מקום זה לזה לקטעי סולו והתאחדו עם עצמם ועם הקהל, שקיבל מהם מוזיקה מזוקקת, משודרגת בדאגה לשלומם.

 

פורסם ב"גלובס" ב-10.3.08   

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%99-%d7%a2%d7%95%d7%98%d7%a3-%d7%a2%d7%96%d7%94/feed/ 7
עלי מוהר – שנה למותו. המופע ב"תמונע" https://www.timoralessinger.com/%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%91%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%a2/ https://www.timoralessinger.com/%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%91%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%a2/#comments Mon, 03 Dec 2007 08:13:20 +0000 http://www.notes.co.il/timora/38948.asp […]]]> באמצע השיר "העיקר זה הרומנטיקה", תוך כדי שירה, התקדרו פתאום פניו של גידי גוב. לכמה שניות הוא התכנס בעצמו, נאנח אנחה קטנטונת, אולי היכה בו האובדן של עלי מוהר. זה היה רגע יוצא דופן במופע לזכרו, משום שבתיאטרון תמונע הצליחו לחולל שמחת מפגש מחודש איתו.

המופע ייצג בכבוד משועשע את המרכיבים הבולטים שאפיינו את מוהר: התל אביביות שלו, פריז, הפועל תל אביב וכמובן אהבה – על קשת מצבי הצבירה שלה. עידן אלתרמן, שהנחה בחן לא פורמלי, הקריא בין שיר לשיר קטעים שכתב מוהר בטורו הנודע "מהנעשה בעירנו", שנתן לעיתון "העיר" את טעמו בימים שעוד היה לו טעם. ובין המילים הכתובות נכחו המילים המושרות והזמרים ששרו אותם, תמהיל מוצלח ששילב דורות של מוזיקאים איכותיים בשלבים שונים של פרסום. היו שם הברקות יצירתיות בבחירה המגוונת של השירים ובביצועים ההשראתיים רוב הזמן. וכך, יהלי סובול שר את "אמרו לו" – שיר האהבה להפועל תל אביב בכובד ראש מחויך לבוש חולצה אדומה וגאה בניצחונה האחרון. נועם רותם ודויד פרץ ריגשו בשיר "אחכה" והפתיעו עם שיר הפתיחה של "רחוב סומסום", שגם אותו כתב עלי מוהר.

ולעיתים החידוש נבע מההחלפה של הביצועים המזוהים בחדשים. דנה בקר מלהקת פונץ', נתנה זווית נשית עוצמתית ל"שטח ההפקר" הכה גברי בגידיגוביותו. שרון מולדאבי הכאיב עם "יורם" במתינות שקטה. אלון אולארצ'יק הגיש את "עדן" הרומנטי בנונשלנטיות חייכנית. שלומי שבן שר עם רוני אלטר את "שוב ושוב" המפעים, עם המילים שניסו להשיב את בוראן: "והרגע היה כה מוכר, ונצחי וצעיר ואהוב. וכאילו דבר לא חזר על עצמו. שוב ושוב ושוב ושוב".

עידן אלתרמן שר ב"אימהות גברית" את "אם יוולד לי ילד" ביחד עם אוהד בן אבי, ששר גם את "דואט" הטעון עם אלינור אהרון. אוהד חיטמן שר את "שיעור מולדת" ו"שכשנבוא". והיתה מרינה מקסימיליאן בלומין, קטגוריה בפני עצמה – במרחביה השירתיים לגובה ולעומק, ששרה את "שוב היא כאן" ואת "ראה". "הבט וראה אותי", היא שרה, "הנה אני מולך. השיר הזה שלך".

ועלי מוהר כמו הנהן בחוסר גופו אך ברוחב הוויתו שגדשה את המקום. ונכסי המילים שלו שמילאו את האוויר בנגישותם, העצימו את חסרונו.

מופע לזכרו של עלי מוהר, תיאטרון תמונע, יום שישי, 30.11.07, שעה 14.00 

יוזמה ועריכה: איילת מוהר. מנהל אומנותי: בועז כהן. מפיקה בפועל: מיכל שגיב. ייעוץ: יוני רכטר

 

פורסם ב-ynet ב-1.12.07 

 

 

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%91%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%a2/feed/ 4
נעם רותם, "עזרה בדרך" https://www.timoralessinger.com/%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a/ https://www.timoralessinger.com/%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a/#respond Mon, 08 Oct 2007 14:07:41 +0000 http://www.notes.co.il/timora/37216.asp […]]]>  
הצער מסתער על האוזניים כבר בשיר הראשון, "עולה ויורד". נעם רותם שר במונוטוניות מכוונת על לילה רחוק מהבית, "בבניין הגדול". המטען שלו כבד דיו, כך שאין לו צורך להוסיף דרמה ולציין שמדובר בבית חולים. מי שמקשיב מעבר לקולו, כבר מבין. המילים חזקות, אבל השיר מאופק. וככה לאורך כל אלבומו השני, "עזרה בדרך".
 
רותם מדווח על קריסת המציאות שלו. כבר משמות השירים מתבררתים מימדיה: "בשורות רעות", "חלום שבור", "לפני תהום" ועוד. עם חומרי חיים כאלה יש לגיטימציה להחצין את הכאב באופן הכי זועק ששירה ונגינה יכולות לאפשר – צעקות מגובות בכלי נגינה משתוללים, מוחים ומקוננים. אבל רותם שומר על טון מרוסן ומתון. דווקא היובש שבו בונה לעומק את המצע הרטוב של הדמעות, וכך הוא מרגש מבלי לסחוט בכוח את בלוטות האמפתיה.       
 
גם את המילים שלו רותם מתאפק לא להטיח בבת אחת במלוא כובדן. במציאות תקשורתית, בידורית ואומנותית כה מתערטלת, החשיפה היא אופן מקובל לזכות באהדת ההמונים. אבל רותם שמדייק בפרטים הקטנים (למשל: "ד"ר נירקין התעורר מוקדם הבוקר. השעון עוד לא צלצל כשהוא יצא. בלי העניבה ובחולצה קצת מקומטת, הוא לא הרגיש כמו אלוהים, והוא גם לא רצה"), מביא את התמונה הגדולה בהדרגה. רק באמצע השיר השישי יוצאות ממנו המילים המפורשות: "סרטן פגע גם באשתי".
 
בכלל, רותם מיטיב לשלוט במילים ומפגין יכולת כתיבה מעניינת, עם מטאפורות שממחישות את התוכן ואת האווירה, למשל "יוצא לשוטט בבניין כמו מקק", ותיאורים מקסימים כמו: "במקום שאין גוף, את תהיי מלכה".     
 
לחניו נעים בין שני סוגים: העליזים יחסית, הנעים במהירות שכמו רוצה לפרוק כבר את המעמסה, הם כמוסה נוחה לבליעה, שממנה משתחררים בקלות החומרים המרים. יש אפילו סוכריות ממתיקות, כמו למשל סולו הגיטרה התזזיתי של גיא שמי בשיר "לפעמים זה קשה".  הלחנים השקטים-איטיים משמשים מעצור, בלם לאותם חומרים שעלולים להיות מסוכנים כשהנפש צורכת אותם בצורה לא זהירה. כמה מהם (למשל "לפני תהום" עם איכות שמוליק- קראוסית ו"קול פנימי") יפים בשבריריותם.  
 
קולו קטן באפשרויותיו, אבל גדול באנושיותו ועמוק. הוא לא מצטיין בווירטואוזיות, אבל נוכח במלואו. הוא נמצא שם באופן ברור, יציב על אף השבריריות ועתיר כנות, האדם האידיאלי להגשת שיריו (שהם כולם שלו, פרט ל"חרב דמוקלס" שתרגם מלו ריד וניכס לעצמו בטבעיות משכנעת). הוא יודע להדגיש בעדינות ניואנסים, למשל במשפט "משהו בתוכך מת" הוא מבטא את ה"מת" בחלחלה ("חלום שבור").   
 
לני בן בשט אחראי לעיבודים ולהפקה המוזיקלית המינימליסטית (בעיקר גיטרות, בס, תופים ופסנתר), המשמרת היטב את הצניעות. וכך מתאפשר לחומרים הטעונים לעבור ללא פילטר שתלטן שיצבע אותם בצבעו.
 
יש משהו נועז, מסתכן, כמעט מתאבד, אך גם בטוח בעצמו בהחלטה להוציא יצירה שכזו. הוא עלול לתפקד כאלבום תראפיה – מרפא את יוצרו, אך לא נגיש לאחרים – או להרתיע את ההמונים, שעלולים לחשוש מהכניסה לטריטוריות האפלות. אבל "עזרה בדרך" מצליח להתעלות מהאישי לאוניברסלי ומעניק את החסד שבאומנות טובה: זיכוך הכאב הפרטי באופן שקוף עד כדי מראה שבה נשקפים כאבי המאזינים על מנת לפרקם, וחוויה של יופי, שמרומם את המאזין למקום שבו שוכנות התקווה והנחמה הנצחיות. רותם מספק אותן – בשם האלבום, ששיר הנושא שלו מתחייב להגיע עם הסיוע, וב"שיר מהקומה התשיעית", השיר האחרון שמשאיר טעם ממכר והימנוני באופטימיות המתנגנת שלו. "צריך לחשוב חיובי", הוא שר שם, ומפרט: "תמיד יש מוזיקה ויש אור ויש חום. ויש לב שצריך אותך".
 
הלב הזה נשקף מעיני רותם, שמביטות בישירות, מתוך פניו הפותחות את החוברת. יש להן מבט גלוי שממחיש באופן ויזואלי את מה שברור מהמוזיקה שלו – שהכל אמיתי.
 
"עזרה בדרך", נעם רותם,  "נענע דיסק"

 

23.7.07, ynet

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a/feed/ 0