מה המשותף לעורכי דין ולמוזיקאים כותבי שירים? שניהם מֵתקשרים עם אנשים וחותרים לשכנע אותם תוך שימוש מגמתי במילים. ובמה הם נבדלים? העו"ד נצמד אל החוקים היבשים, המוזיקאי מרטיב אותם עד שהם הופכים לשירים מרווי צמאונות. הניגודים האלה חיים בהרמוניה בעורך הדין יעקב לשצ'ינסקי, המכונה גם קוב – מוזיקאי פעיל עם אלבום שני בשם "סיום מפואר בלחיצת כפתור". לא מדובר בפיצול אישיות, אם כבר – אז בפיצוי אישיות. הנפש הכמהה ליותר מרחיבה לעצמה את טווח ההתבוננות והתחושות עד שנוצרת משמעות מושֶרת.

הרבגוניות הזהותית מתבטאת גם בקולו של קוב, שנשמע שונה משיר לשיר. הוא קשוח (בשירים "המוזות שותקות", "כאב", "זמן עובר", "במלאת שנה למותו של…"), רך באופן מופרז, כמעט נשי ("אנשים חדשים", "סימנים של אהבה", "להירגע"), ילדותי דבילי עם אפקטים של שיגעון ("עולם מכור") ומלא הבעה גם בשירים הכביכול אדישים. לעיתים הוא מגזים את קולו, כמעט מגחיך אותו, וכשהדבר נעשה על רקע מילים קודרות (כמו "אין שום דרך להצליח, רק ליפול"), נוצר רטט של זעזוע.

המילים שלו יפות בציוריותן ("יש טיסות סדירות לעמק הבכא"), אם כי לא חפות מקלישאות, אבל קוב אינו ממהר לפרוק אותן. האלבום נפתח בדקה וחצי אינסטרומנטלית של השיר "המוזות שותקות", עם צליל חשמלי מנוכר, אך צועק מזעם כבד, למעלה משש דקות שאריכותן לא נחבטת במלכודת השיעמום. כמוהו, גם רוב השירים האחרים יפים וחזקים – בטמפרטורות המנגינה, הנגינה והשירה הגבוהות שלהם, וגם בעוצמת הרגש שבתוכם ובמחשבה שהם מעוררים. הניגוד לא קיים רק בין המילים למנגינה, אלא גם בין המילים לבין עצמן. זה מתבטא למשל בשיר "במלאת שנה למותו של.." המתאר מציאות מתמשכת של כאב חסר אונים ("רעש הדמעות לא ישבור את השתיקה") ומסתיים בדיווח לאקוני מהנעשה באוסטרליה ("באוסטרליה החיים נמשכים").

בכלל, רוב השירים של קוב הם פסימיים, ומסתיימים בשורות כמו: "אין לאן לברוח", "תמיד הכל נגמר בכמה אפסים", "חי לא נושם" ו"לפעמים נדמה לי שהגשר כבר נשבר". אבל הייצריות שנשמעת היטב בקולו, העזות שבה הוא שר, שיתוף הפעולה בין קור הכלים החשמליים לחום כלי המיתר וההקשה וההומור היצירתי שמנטרל מראש את הרצינות, למשל בהכנסת קולות אנושיים משוק הכרמל בשיר "להירגע" מעמידים מול החידלון אלטרנטיבה ראויה – תשוקה לחיים.

את אלבומו הראשון חתם קוב בקאוור לשיר "אבניבי" של אהוד מנור ונורית הירש. באלבום הזה הוא מבצע את "שינויי מזג האוויר" של שלמה ארצי. בשני המקרים הוא מתעלה מעל הגימיק והופך את השירים האלה לשלו. השינויים הנוכחיים שבמזג האוויר הופכים את השיר לפראי באמצעות מקצבים ספרדיים, מטלטלים אותו בין איטיות למהירות וחותמים בשקט שאחרי הסערה – סיום מפואר בלחיצת כפתור על מנגנון הרגשות של הנחשף ושל הנסחפים להיכסף אליו.

קוב, "סיום מפואר בלחיצת כפתור", "הד ארצי"

פורסם ב-ynet ב-25.5.08