מלאה גולדברג למדתי שלא מוכרחים להבין שירים. מספיק להרגיש אותם. בימים ההם הסתובבתי עם התנ"ך שלי – ספר כיס ירקרק ובו מבחר משיריה, ומדי פעם הראיתי לאנשים את השיר "פריחת תמוז". על מה השיר הזה? תבעתי לדעת, ולא קיבלתי תשובות מספקות, ולא היה אכפת לי בכלל. אהבתי אותו. הרגשתי שהוא מבטא משהו חשוב לי. עד היום אני מרגישה, גם עכשיו, כשאני כותבת אותו מהזיכרון:

אכן דרדר השיר – יבש וגא

עירום, מופקר לשמש הבוערת

עכשיו הוא מתחרז עם כל סוגי

הדעת שוויתרה על התפארת

הזאת היא בגרותנו השדופה?

הנוף הזה יוקד ולא ינוע

יודע סוד אחר של היפעה

יותר אכזר, אך גם יותר צנוע

בפרוח אביבינו ססגוני

בחן טללים, ברוך ירקות שופעת

מי לב ניבא לו גאוות עני

שתעמוד בפני סופה ולהט

וראה, היה עניו-עריץ אונו

פריחת תמוז, צמיחה של צהריים

אך לדורות יישא את פריונו

פרפר עליז וקל, יפה כנפיים

לאה גולדברג, כשם משפחתה – חיפשה את הזהב, את הזוהר, את האור. "והוא האור", נקרא הרומן שלה. "ירחב בך השקט כאור בשולי הענן", היא מתארת בשיר "את תלכי בשדה", ובשיר "על גבול האור" היא משרטטת את מהות הזמן הזהוב – "שעת תמורה". "ולא היה בינינו אלא זוהר" – היא סיפרה בשיר נודע, וחתמה: "ולא היה בינינו אלא אור".

גוני האור הם דרכה של היוצרת המגדלורית הזו לתאר את שינויי הזמן. "לא זה היום, לא זה הזוהר, אחר מאוד האור התם" היא משרטטת את קווי המתאר של הזיקנה – "שעת האור המסתלקת", ומסיימת את השיר בחיוך – "ואין דבר שכבר בגרנו, ולא חכמנו ביותר".

*

שעות אפשר לשיר אותה. כיום – בת מאה שנים ויום אחד – היא ממשיכה לגרות יוצרים להשמיע אותה. בזכותם, היא עדיין מתחדשת. הנה שתי דוגמאות שמרתקות אותי במיוחד.

"את תלכי בשדה" – שלומי סרנגה מבצע לפי הלחן הידוע של חיים ברקני. העיבוד מלא ההשראה שייך ליוני בלוך

"משירי ארץ אהבתי" – רות דולורס וייס שרה את הלחן המוכר של דפנה אילת. היא מנערת את השיר ומחלצת ממנו אמת מכאיבה שבעיניי נאמנה לרוחו, הרבה יותר מהביצוע הקלאסי (והאהוב עלי) של חוה אלברשטיין

]]> https://www.timoralessinger.com/%d7%9c%d7%90%d7%94-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%99%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%95%d7%94%d7%96%d7%95%d7%94%d7%a8-%d7%91%d7%aa-%d7%9e%d7%90%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%95/feed/ 21 https://www.timoralessinger.com/%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%93%d7%a8-%d7%a2%d7%93-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%94%d7%91%d7%90-%d7%95%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%92%d7%93%d7%92-%d7%91%d7%a4%d7%a1%d7%98%d7%99/ https://www.timoralessinger.com/%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%93%d7%a8-%d7%a2%d7%93-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%94%d7%91%d7%90-%d7%95%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%92%d7%93%d7%92-%d7%91%d7%a4%d7%a1%d7%98%d7%99/#respond Wed, 13 Jan 2010 08:40:37 +0000 http://www.notes.co.il/timora/64182.asp […]]]>  

"בואו נִפתח את זה", אמר צביקה הדר. "כמה מכם חשבו 'לא עבר' או 'זה היה ליד"? יש להדר אומץ. אתמול (חמישי, 12.11.09), בפסטיבל "הפסנתר מארח" בסוזן דלל, הוא הגיח מפס הייצור של "כוכב נולד", מהצד של "הייצרן", היישר אל זירת הביקורת ומקלדותיה השלופות, מהצד של "המוצר"; הצהיר שגם הוא שר – בעצמו, שירים שכתב; והשמיע אותם, מלווה עצמו בפסנתר, בפני קהל במופע-טרום-אלבום.

כמי ששותף לשיפוטיות הניתכת על כל שיר וזַמר ב"כוכב", אפשר היה לצפות שהדר יגיש שירים מושלמים ויבצע אותם ללא רבב, ולא כך היה. השירים – אישיים וכנים ככל שהיו – שפעו קלישאות אמצע הדרך ("את איתי בלב, רק עלייך אני חושב") שהסתירו הבלחות של מקוריות. העיבודים, שהתבססו על שני פסנתרים, של הדר ושל טל פורר, וגם צ'לו של מאיה בלזיצמן – הטביעו את הקול של הדר בצלילים עשירים מדי ודרמטיים, ככל הנראה כדי לטשטש את חולשתו. ואכן, קולו רחוק מהסטנדרטים של "כוכב נולד", אבל זה לא הרתיע אותו. "אני לא זמר, אני אומן, אומן שמבצע את שיריו", כך הוא הגדיר את עצמו במהלך הערב. חלק מהקהל צחק, אבל הדר היה רציני: "כששיחקתי את ז'וז'ו (חלסטרה, מ"הקומדי סטור" – ת. ל) הייתי עם פאה. אפילו ב'כוכב נולד' אני סוג של דמות. ופה אני מרגיש חשוף ובלי הגנה".

האמפתיה לנוכח שבריריותו התחלפה בתמיהה. הדר, שהמופע שלו כלל גם דיבורים אישיים וקטעי סטנד אפ, עבר לדבר על מוזה – הימצאותה והעדרה, ולפני שביצע שיר מסוים, דיווח שכתב אותו בחמש דקות. בתור מי שרק כעת חושף את אישיותו הזמרתית, הגדרתו את עצמו במהלך המופע כאומן וכמי שהמוזה נוגעת בו, גבלה ביומרנות ובחוסר צניעות. מה גם שהוא לא כיבד את מעמדו הנוכחי, ושיבץ בהופעה את "ז'וז'ו הפטיש" ואת "שיר הטרטע", ירוד ההומור.

"אני – אגשים – את חלומי", הדגיש הדר את מאוויו כששר את "בגלל הרוח" עם אורחיו – שלומי שבת ומרגלית צנעני. חבל שהוא לא נשאר ל"חדר ללילה" – ההופעה של אביב גדג' שהתקיימה באחת בלילה. המילים "אומן", "יוצר" ו"מוזה" לא הוזכרו בה, ובכל זאת נכחו. שירי אלבומו החדש, "תפילה ליחיד" שלרוב מבוצעים בנוסח רוקיסטי, קיבלו שדרוג פסנתרי עדין, שהדגיש את המלודיה שלהם. "ככה בעצם הם נכתבו, על פסנתר", סיפר גדג', אבל לא ויתר על הגיטרה ונע בטבעיות בין שני הכלים. היה פער חינני בין הרצינות שבה ביצע את שיריו ובין הדרך שבה הציג אותם, למשל: "שאנסון קטן מהגיהנום" ("יוון") ו"בוסה נובה אובדנית" ("חדר ללילה").

אחד משיאי ההופעה היה כשגדג' הביע רצון "להצטרף לעגלה השמחה של הפיוטים והחזרה למקורות", ושר לבד עם הפסנתר את "בסוף המדבר" של אחיו, שלום גד. בנימה עצובה יותר מאחיו, עם השמטה של הבית האמצעי ורגע מכמיר של השתהות מהססת, הוא ריגש את הקהל. כמו באלבומו ובהופעותיו, חלק ניכר מהיופי שביצירה התהווה בזכות הכישרון של נגניה הקבועים – רון בונקר בפסנתר ובגיטרות, יהוא ירון בקונטרבס, בוריס מרצינובסקי באקורדיאון, והתוספת: רונן שפירא בפסנתר. עוד תגבור משמעותי נתנה האורחת שהלמה את ההופעה – רות דולורס וייס, שגדג' טען שהם הופרדו בלידתם "ועכשיו אנחנו מחפשים את ההורים שלנו". כשהיא שרה את "בלוז ראש חודש" בעוצמתה המיוסרת, האוויר רטט מהתעלות, במיוחד כשגדג' הצטרף אליה.

בין שתי ההופעות, נפגשו מאיה בלזיצמן מההופעה של צביקה הדר ויהוא ירון מההופעה של אביב גדג' בהופעה נוספת בה נכחו כנגנים – "עד העונג הבא". 15 השנים שמלאו לצאת האלבום של להקת "המכשפות", הצדיקו את מופע המחווה הזה, שנפתח ב"שיר המכשפות". דפנה קינן ביצעה אותו בתיאטרליות מפחידה עם קולות ליווי של שילה פרבר, מפיקת המופע. היה טוב להיווכח במאסה המוזיקלית הנשית שהצטברה באופן מרשים ב-12 השנים שעברו מאז מותה של ענבל פרלמוטר, מנהיגת הלהקה. וכך התייצבו קינן ופרבר יחד עם אסי לוי, אביגיל רוז, אליוט, דנה עדיני, לי טריפון, מאיה בלזיצמן שמלבד הצ'לו שלה גם תרמה את קולה, ונינט טייב, לצד ערן צור, רם אוריון, יהוא ירון, אדם בן אמיתי והנגנים איתמר גרוס ויניב דדון. התכנים הקודרים של פרלמוטר הושרו באהבה רבה, שבמובן מסוים ריככה ורידדה אותם, אבל הגעגועים אל שיריה והמפגש המחודש איתם שימחו את המשתתפים והקהל. מוזר שבתוך הנשיות הצבעונית הזאת, המסעיר האמיתי היה גבר – ערן צור, שסחף עם השיר "יום שחור". ההופעה הסתיימה בביצוע משותף ואנרגטי ל"הלילות הקסומים", קאוור שמזוהה עם "המכשפות". "אך ראו, תעלומה: הפיה כבר נעלמה", הם שרו, והצליחו להחזיר אותה, ולו לרגע.

פורסם ב-ynet ב-13.11.09

הכל בגלל שהתעקשתי להילחם במערכת הטכנית של אתר "רשימות", שמשום מה סירבה לקלוט את העדכון הבא: יום האישה נחגג ברשת ג' בשידורים מיוחדים. לאורך כל היום השדרנים הקבועים של התחנה מצרפים אליהם מגישות אורחות. השדרנית מיכל דוקרסקי הזמינה אותי לתוכנית הלילה שלה. הדובדבן שבסוכריית הקצפת: אני בוחרת את השירים. ההגבלה המאתגרת: הם צריכים להיות קשורים ליום האישה.

את המגבלה הנוספת, שגם היא עיכבה אותי אנושות, גיליתי אחרי שכבר גיבשתי רשימת שירים שהשביעה את רצוני. פתאום הבנתי שחלק ניכר מהם פשוט לא מתאימים לזמן השידור – שעה לפני חצות ושעה אחרי חצות. התבקשה יותר עדינות. פחות "רעש", יותר אינטימיות. הרכבתי רשימה חדשה, אבל זה לקח זמן – לא כל כך בגלל בחירת השירים כמו קביעת סדר ההשמעה.

בסוף אפילו הקדמתי להגיע, למרות שהספקתי לטעות קצת בגשם בסימטאות שמובילות אל רשת גימל המיתולוגית, ברחוב הלני המלכה, בטירה עתיקה שהיתה שייכת לנסיכה אתיופית – כך סיפרה לי מיכל, נסיכה בעצמה, שדרנית שהיא גם ארכיטקטית.

והנה הפלייליסט.

1. שלומי סרנגה: "את תלכי בשדה" ("האומנם")

 יום האישה, וגבר פותח את התוכנית? חסרות נשים זמרות ראויות?!
עיזבו. סרנגה פשוט מטלטל את השיר הידוע הזה, ולא רק בגלל נקודת מבטו הגברית המחדשת. בביצוע הידוע של חוה אלברשטיין יש נימת השלמה – גם מבחינת התוכן, ואפילו בציון השגרתי, הכמעט פקידותי, של חלקי הגוף הנשי המוזכרים בשיר – "כתפייך, חזך, צווארך וראשך רענן". סרנגה מונה אותם בתשומת לב מכבדת. אבל זו סתם התעכבות על פרט קטן, כשהעיקר הוא לדעתי החוזק המשמח והאופטימי שהוא מעתיר על השיר.

2. נורית גלרון יהודית רביץ: "כשאת בוכה את לא יפה"

ואם כבר חוזק ואופטימיות – משלל הגרסאות ל"כשאת בוכה את לא יפה", אני הכי אוהבת את זו של גלרון ורביץ. כמה זה שונה כשגבר מפציר באישה להפסיק לבכות לעומת האופן שבו אישה מבקשת מאישה. והשתיים הספציפיות האלה – איזו אש!
מאחר שכאמור השעה הכתיבה לי את השירים, שיבצתי אותן ישר בהתחלה, ובעצם בכך חתמתי פחות או יותר את פרק הרוק בתוכנית הזאת.

3. יהודית רביץ ועופרה חזה: "החליל"

השידור ארך פחות משעתיים, כולל פרסומות ושתי מהדורות חדשות, כך שדואטים התאימו לי – לא רק בגלל שהז'אנר הזה אהוב עלי, אלא גם בגלל הפרקטיות של לתפוס שתי ציפורים במכה אחת בזמן הקצר. אז הנה עוד כמה דואטים בלי שום הנמקה – רק בגלל שהם יפים.

4. טל גורדון ורונה קינן: "כמו שיורד גשם"

5. קורין אלאל וענבל פרלמוטר: "כשזה עמוק"

6. טריקסרין (נעמה מס): "black circles"

טוב, הגיע הזמן לחדש קצת. "טריקסרין" שייכת לסצינה המוזיקלית של באר שבע. בהחלט הייתי מנצלת את ההזדמנות כדי להשמיע עוד (ועוד) מהמיטב שבה, אלמלא רובם המכריע גבריים למדי, כך שזה לא התאים לרוח התוכנית. נדב אזולאי, שעומד להוציא אלבום בכורה מסקרן, הפיק לטריקסרין אלבום מרשים, שעדיין ממתין להוצאתו. בדרך כלל היא סוערת, אבל כאן יש בה איפוק מרגש.

7. חן קליין: "מה תעשה"

חן קליין היא יוצרת שלפני כשנתיים הוציאה אלבום בכורה טוב ולמרבה הצער, לא מספיק מוכר. זהו אחד משיריו. הנה ציטוט חלקי מהשיר: "מה תעשה עם סוד, סוד בחלון, סוד על המים".

8. ריקי גל: "מערבה מכאן"

הסוד הזה מוביל אל המיסתוריות שבשיר "מערבה מכאן". הלחן והעיבוד של מתי כספי ה"קרקסיים", כפי שהיטיבה להגדיר אותם מיכל, מטשטשים בססגוניות שלהם את הטקסט של תרצה אתר. קשה ככה להקשיב למילים, אז הקראתי אותן בשידור:

מערבה מכאן עומדים צוקים
ומחכים ומחכים
מערבה מכאן יש דברים אחרים:
מגדלים, ציפורי ענק, שעוני קוקייה מוזרים
מערבה מכאן הכל אחר
לא כדאי להרחיק מערבה מכאן
מספיק להגיע עד קצה החול
מקום שם המלח מחליד
את גדרות הזמן

כשהערב יורד, יש לצאת ולטייל
עם ארנק, מטרייה, כפפה, מקל
לעקוף אותיות ואותות בלבן
לחצות שבילי חצץ, לסלסל תמרת עשן זעירה
ולשוב למפתן המוכר והחם
מן השמש אשר שוקעת
לשבת שם רגע, שני בני אדם
ולטפס למעלה, צעד צעד
אחר כך אפשר לכתוב על זה סימפוניה משגעת.

9. סיון שביט: "כרטיס טיסה"

ממשיכה את המסע ומקדמת אותו.

10. שוקולד מנטה מסטיק: "אם תלך עכשיו"

העניין הוא שמי שנוסע, משאיר אחריו מישהו.

11. פונץ' (דנה בקר): "דני חוזר אל הסיפור האמיתי"

עד שהוא חוזר, אל הסיפור האמיתי. הזדמנות מצוינת להשמיע את דנה בקר ולספר (בלי לדעת הרבה יותר מזה) שבקרוב ייצא אלבום הבכורה שלה.

12. לאה שבת: "תמיד יחכו לך"

אני מסכימה עם מיכל שאמרה שלאה שבת היא היחידה שיכולה לשיר את השיר הזה בלי שמץ קיטשיות.

 13. יהודית תמיר: "שומר האש"

התגעגעתי לקול של יהודית תמיר. התלבטתי בין השיר הזה ובין השיר "סירנה". הלוואי והיא תחזור להוציא אלבומים.

14. אורלי זילברשץ: "השקר"

והנה עוד אחת שהלוואי ותוציא אלבום נוסף. "הקברט של מירנדה", שמתוכו השיר הזה, הוא מוזר במובן היפה של המילה.

15. יוסי בנאי: "את הלילה שלך"

"מה עושים פה ארבעה גברים ביום האישה"?, שאלה אותי מיכל בשידור, ומיהרה למנות אותם: נתן אלתרמן הכותב, עודד לרר המלחין, מתי כספי המעבד וכמובן יוסי בנאי, ששר אותו.

עניתי שזה קשור לשיר הקודם, "השקר". גם פה יש שקר, אבל כזה שאדם משקר לעצמו. הכחשה. "אל תבואי עכשיו", הוא אומר לה. "את נשכחת. עיני המראה עצומות".

16. חוה אלברשטיין: "בגלל הלילה"

"עוד תרצה אתר", הכריזה מיכל, אבל במיקרופון סגור. לא היה טעם לדבר בין שני השירים האלה.

17. רות דולורס וייס: I Love (This Blue Life of Mine)

אחרי חוה אלברשטיין רציתי להשמיע את רות דולורס וייס שרה את גרסתה ל"משירי ארץ אהבתי", אבל זה היה מאותם שירים שלא נראו לי הולמים את השעה. דמיינתי מישהו שוקע לאיטו בתוך שינה, תוך כדי שמיעת רשת ג', ומיד מתעורר מזעקת הכאב הזו. אז השמענו שיר עוצמתי לא פחות, אבל לפחות אופטימי.

18. יעל לוי: "אי ירוק בים"

ואם מדברים על עוצמה, אז הנה כזו שקשורה להתמסרות נשית.

19. אפרת גוש: "דיאטה"

וזה מה שקורה כשהולכים עם ההתמסרות הזו לכיוון מוקצן וחולני.
מיכל הסבה את תשומת ליבי לנימה הפולנית שיש בסיום השיר.

20. אפרת בן צור: "אבוא אליך"

עוד התמסרות, עוד אפרת. כמה שוני.

21. שרון ליפשיץ: "האיש מהים"

זמרת נוספת שחסרה. יש בשיר הזה אירוטיות מיסתורית מקסימה.

22. ענבל דור: "שוקולד".

מה? זהו??? נשאר רק שיר אחד?
אני לא מקנאה בשדרנים מנוסים שאמורים לבחור במהירות שיר סיום לתוכנית שלהם מתוך כמה (וכמה!) שירים מצוינים. למה ענבל דור? גם כי יש לה אלבום בכורה יפה ומקורי, אבל לא מוכר, בשם "מחכים לדפיקות לב", גם בגלל הפזמון "האלוהים שלך הוא שתי שניות של צחוק, והשטן – שוקולד מתוק", וגם בגלל שזה בעצם סוג של שיר ערש.

נהניתי להפליא אמש. תודה למיכל  דוקרסקי.

חשיבותה של השנה הזו היתה דווקא בשגרה, הנורמלית עד כדי כך שכבר הפכה מובנת מאליה. שפע האלבומים החדשים שהחל כבר אשתקד, נמשך גם השנה. חברות התקליטים – הוותיקות והממוסדות, וגם החדשות והעצמאיות, לא הפסיקו לייצר עבודה (מעניינת) למבקרי המוזיקה. הגיוון המשיך לרתק – מיינסטרים לצד אלטרנטיבה, מוזיקאים מוכרים לצד כוחות חדשים,  אלבומים מצוינים, טובים, בינוניים וגרועים. כולם זכו למקום ולקהל. והכל בטבעיות שיצרה את הרושם שכך היה תמיד.

אבל לא תמיד התקיים שפע כזה. אפשר להדגים זאת על תופעת הזמרות. פעם, כאשר מוזיקאית הוציאה אלבום, היא היתה נשאלת איך זה להיות אישה בתחום הגברי הזה. היום אף אחד לא יראה בכך משהו חריג. רק השנה יצאו אלבומיהן של: חוה אלברשטיין, קורין אלאל, אילנית, עלמה זהר, איה כורם, דנה לפידות, שירי מימון, גלי עטרי, קרן פלס, אמילי קרפל וריטה, וזוהי רק רשימה מצומצמת (הרשימה המקורית גדולה פי שלוש!).

המשך התחזקות המוזיקה היהודית

מאיר בנאי, שולי רנד, שלמה גרוניך, דויד דאור, עובד (שהתפרסם בעבר בזכות הלהיט "ברווזים ברווזים בואו הביתה" ומאז חזר בתשובה והתקמבק באלבום הדתי "הכל באהבה") ויוסי אזולאי. אפילו רוחמה רז שהוציאה השנה אלבום ("פיסת שמיים") כללה בו את הפיוט "בשם השם". וגם אבישי כהן הג'אזיסט שהוציא אלבום ראשון כזמר, הקדיש כמה שירים מתוכו לזמירות שבת – חלקן במנגינות מסורתיות ושיר אחד – "שלום עליכם" – הלחין בעצמו.

בימים אלה יוצא אלבום הזמירות של אהוד בנאי. והמגמה נמשכת ותימשך. אלבומים נוספים בדרך. גם כאן רואים את הגיוון, שנובע מהסגנונות – רוק, נשמה, פולק, ואפילו אופרה, וגם מהפילטרים האישיים של כל אחד מהמוזיקאים האלה כיוצר וכמבצע.

עד כה הקהל (מאמין וכופר) התחבר ואהב, אולי בגלל המגע המעורר בכפתורי הזיכרון האישי והקולקטיבי, ובעיקר בזכות התוצאה – מוזיקה טובה.

מאנגלית לעברית

בצד הפריחה (שנמשכת. כאמור, זוהי שנת ההמשך) של זמרים ישראליים ששרים באנגלית, מוציאים אלבומים משובחים, ואף זוכים להצלחה בחו"ל ("איזבו", "איטליז", עמית ארז, גבע אלון, נועה בביוף, אסף אבידן וסקוויד, הם רק דוגמאות) – הסתמנה השנה מגמה הפוכה: אלבומים ראשונים בעברית למוזיקאים שהוציאו עד עכשיו אלבומים באנגלית. התחילה בכך הדרה לוין ארדי, שעד כה כל אלבומיה היו באנגלית, והשנה הוציאה את האלבום "כאילו אין מחר". גם רות דולורס וייס, שהיה לה אלבום באנגלית, הוציאה באחרונה אלבום ששמו מנציח את התופעה – "בעברית". בדרך אלבום ראשון בעברית למוזיקאי שי נובלמן, שגם הוא צבר עד עכשיו אלבומים באנגלית.

האם מדובר בשיקולים מסחריים או אומנותיים? – זה לא משנה בכלל, כי זוהי מגמה מבורכת. המילים הן חומרי הבנייה של המוזיקה לא פחות מהמנגינה. יש ערך מוסף ליצירה בשפת האם, שבה מתקשרים ובאמצעותה חולמים, ושאינה רק מבע טכני, אלא גם מהות. יוצר שיוצר איתה, גם כאשר מדובר בעברית – שפה נוקשה לחיך – מתקרב לאחרים דרך ההתקרבות לעצמו.

הקיץ של קיסריה

קיסריה תמיד היתה פסגת הכיסופים של זמרי ישראל. הריכוז של אלפי אנשים מריעים לאורך כל מושבי האבן באמפי העתיק, הוא פנטזיה מפורסמת של כל זמר שמכבד את עצמו. קיסריה היא סמל סטטוס, מפגן מרשים של שיא מקצועי שמי שהגיע אליו "עשה את זה" – הצליח למשוך אחריו קהל מכובד ובעיקר אוהב, שנהנה להפגין את אהבתו.

בקיץ השנה האמפי של קיסריה עבד שעות נוספות. יהודית רביץ, אייל גולן, מופע המחווה למאיר אריאל ושלמה ארצי (אבל אצלו זה לא חדש) – הם רק דוגמאות בודדות להופעות שהתרחשו שם השנה. רביץ וגולן אף הוציאו באחרונה דיוידי של הופעותיהם במקום העוצמתי הזה.

מי שכבר זכה להופיע שם, חולם לחזור. מי שעדיין לא זכה, מתאמן, בינתיים לעצמו, על הגיית  "ערב טוב קיסריה" ומקווה שיום אחד גם יענו לו משם.

פורסם ב-ynet ב-30.9.08

 יצחק קלפטר / "קצת דיפלומט"

15 שנה מאז אלבום האולפן האחרון שלו ("הרחובות ההם") יצחק קלפטר חוזר באלבום חדש. הכל מעשה ידיו וליבו – הכתיבה הפשוטה אך הציורית (הים מופיע בארבעה שירים), הלחנים המורכבים, ההפקה הנחושה והעדינה, העיבודים הג'אזיסטיים והרוקיסטיים והגיטרה החשמלית – סמלו המסחרי. וגם קולו החם והאנושי, ששר שירים יפים הממחישים גבריות מוצקה ונאיבית. ויש גם ממתק: חידוש שלו ל"אני אוהב" שהלחין ל"הכבש השישה עשר" של יהונתן גפן. ביצוע שמח שהופך את שיר הילדים המתוק הזה לשיר חינני למבוגרים.

"לו יכולתי להתקרב, הייתי אוהב. אבל אני לא יכול, לכן אני כותב" – כך שר קלפטר בשיר "כמו פרפר". והוא דווקא מתקרב באלבום הזה, ומעורר אהבה, אז שימשיך לכתוב.

אברהם טל, "אברהם טל"

אחרי פעילות מפוארת בלהקה "שוטי הנבואה", וגם "אדם צובר זכרונות" – הקאוור המצליח שלו ב"עבודה עברית", אברהם טל מוציא אלבום סולו ראשון. הוא נפתח ב"פסטיבל" – שיר זיכרון מרשים וארוך שמצטט מילים מתוך "מלכות החרמון", ונמשך לאורך כל השירים הססגוניים שכתב והלחין (מלבד "אם בלשונות" שמתוך איגרת פולוס ו"אדם צובר זכרונות" של יונה וולך ושמעון גלבץ, שמובא כבונוס).

השירים המגוונים בסגנונות – מוזיקת עולם, רגאיי, מזרחית והיפ הופ, עובדו באופן יצירתי ומלא המצאות, למשל השינוי בפסוק "מן המיצר קראתי – לה" במקום "יה", וגם: הציטוט מ"משינה" "לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת" בשיר "שדות האש", שבין השאר מתאר באופן כביכול מדעי מה שהמוזיקה המרקידה עושה לגוף ("המולקולות קופצות מצד לצד בשמחה… מתוך ריקוד השתנה מבנה התא"). ויש גם את השיר "קשה", היהודי באנחות ה"אוֹיוֹיוֹ" והישראלי בקיטורים עם האופטימיות שמקפיצה את הכל בעליזות. ההומור מתחלף גם לעצב שקט, למשל בשיר "אח יקר" שמשתרע על פני עשר דקות מרגשות. בהחלט אלבום שיתחבב בקלות על הלב, על הראש ועל הרגליים.

בין השמשות / "שתיקת האדמה"

כש"בין השמשות" הוציאו את אלבומם הראשון, לפני שש שנים, הם הקדימו את זמנם בכך שהיו להקה שבה חברים מוזיקאים דתיים וחילוניים, עם מוזיקת רוק שמתקרבת לטבע לא פחות מאשר למקורות. כיום השילובים האלה כבר שכיחים ואופנתיים, ו"שתיקת האדמה" נשמע מעודכן לתקופה. יש בחברי הלהקה נינוחות נמרצת ונמרצות נינוחה כך שאלבומם אידיאלי ליקיצה ולתנומה.

מדובר באלבום ישראלי מאוד, כולל הכאב שבישראליות, למשל בשיר "המראות" שנפתח בסימפול חדשות על פיגוע ומסתיים בשורות שמבטאות את תפקיד המוזיקה במציאות המורכבת הזאת – "לוקח גיטרה, מתחיל לנגן. רק השירים עוזרים לך להבין. מתוך השחור משהו מופיע. משהו חדש, משהו שלך" (מילים יוני גנוט, מנהיג הלהקה, שכתב את מרבית השירים).

האלבום נפתח בשיר "באתי אלייך", שכתב מאיר אריאל (וגנוט הלחין) ומסתיים ב"שתיקת האדמה" – שיר הנושא, בהשראת הספר "החיים כמשל" של פנחס שדה, שהשיר אף מצטט אותו בקולו.

יהודית רביץ "באה מאהבה, קיסריה 2008", דיווידי

שעתיים ורבע מרגשות מהמופע של יהודית רביץ בקיסריה, בקיץ הזה. גם מי שלא נכח יכול לראות ולהרגיש. רביץ פותחת ב"סליחות", השיר שאיתו החלה את הקריירה שלה, מלווה את עצמה בגיטרה אקוסטית בלבד. ומייד מפגינה את מה שקרה לה מוזיקלית, מאז אותה התחלה, בליווי נגנים משובחים ששותפים איתה לרצף של שיאים. כל להיט שלה שעולה על דעתכם, מן הסתם נמצא כאן, כולל אהבת הקהל.

הערך המוסף של ההופעה הזו הוא האירוחים. תחילה דני ליטני ששר איתה את "בראש אחד" ומוכיח שלמרות שעברו כמה עשורים, הם עדיין באותו ראש. ואחר כך מצטרף אליה יוני רכטר בפסנתר, בשירה ובהתרגשות עם "הילדה הכי יפה בגן", "מה עושות האיילות", "צער לך", "עטור מצחך" ו"וידוי".

ויש בונוס. פרק מהסדרה "האלבומים הגדולים" של ערוץ 24, המתעד מפגש עכשווי של יוצרי האלבום וההופעה של רביץ "באה מאהבה" משנת 87'.

אייל גולן בהיכל התרבות, דיווידי ואלבום כפול

כמעט שעתיים של הלהיטים של אייל גולן. האלגנטיות המכובדת של היכל התרבות בתל אביב, לא פוגמת בהתלהבות של הקהל ובריקודים שלו בשירים המקפיצים.

גם כאן יש אירוחים: מישה קירקילן, שהתגלה ב"כוכב נולד" וכעת הוא אחד מזמרי הליווי של גולן, מצטרף אליו בשיר "מצטער" שכתב והלחין לגולן. ההתרגשות משותפת לשניהם.  אורח נוסף הוא טריפונס, ששר בהתלהבות – הוא ביוונית וגולן בעברית – את "פיצריקה". וכמובן מחרוזות על גבי מחרוזות של להיטים, לחובבי הז'אנר, ולא רק להם.

אלבומים שלא הספקנו לכתוב עליהם במשך השנה

כידוע, הימים הנוראים הם הזדמנות להכות על חטא, וגם לתקן. אז לפני שהשנה מסתיימת, הנה מבחר אלבומים ששמענו אותם בזמן אמת והתפעלנו מהם – אך לא הספקנו לתת לכך ביטוי.

"מופע החיים של מוטי פנאן" – קבוצת "גוטל בוטל"

ברוכים הבאים לעולם של נתי אורנן שעומד מאחורי אופרת הרוק הזו. היא אומנם מבוססת על מופע אמיתי, אבל ההנאה מהשירים לא פוחתת גם כשמאזינים להם במנותק, מבלי לחוות את עלילתם.

ככה בעצם צריך להישמע כל אלבום – צבעוני, עשיר ומתפוצץ מכישרון, אבל הגודש לא מכביד כאן, כי הקול של אורנן והשירה שלו מנטרלים במתינותם את השפע הקרקסי. היצירתיות מביאה מחאה שמצליחה להיות גלויה וחתרנית בו זמנית, וכך גם השילוב בין צחוק למהלומות בבטן. העומק מחלחל כאן גם בלי שמתמסרים אליו. אפשר להיקשר לאלבום הזה, אבל באותה מידה הוא משחרר.

מי שמתעקש על הגדרות, יכול לדמיין תערובת של "כוורת", "פורטיס", "הבילויים" ו"הפה והטלפיים", אבל אז צץ לו שיר רגיש ומרגש כמו "לוקח" – על היחסים האמביוולנטיים בין אמא לגבר שהוא בנה – ומשאיר בחוץ את כל ההסברים. הדרך היחידה להבין היא פשוט להקשיב.

"הסוכריות" / "אהיב בעליל"

על העטיפה צילום של ילד צוחק, מחביא בידיו סוכרייה. שם הלהקה, "הסוכריות", לא בהכרח מעיד על השירים, אלא אם כן מדובר בסוכריות מלוחות. שם האלבום דווקא הולם את הלהקה. הם באמת אהיבים בעליל ומקרינים כישרון, אינטליגנציה ונעימות. תומר אלבז הוא כותב המילים והלחנים היפים, הסולן והמנגן בגיטרה אקוסטית, אקורדיון, המונד ופסנתר. על שאר הכלים מנגנים אילן שערי, איתי שקד, טל גובהרי ואלון לדר. השירים שלהם עוסקים בנושאים פרטיים וחברתיים. לעיתים הם מזכירים את "כנסיית השכל" בצליל שלהם ובמזרחיות המרה-חמה.

כמעט כל שיר ראוי לאזכור משל עצמו, אבל נזכיר כאן רק שניים: "איש וכינור" (מילים ולחן חיים אוליאל ומיכה ביטון) שבו חיים אוליאל מתארח בשירה ומעבה את השיר בשכבות לוהטות, ושיר הנושא, שהוא בעצם קטע אינסטרומנטלי הנשמע כמו מנגינת חתונות ים תיכונית ורוקיסטית עם שמץ של פסקול מערבון.

רוי אדרי / "עד הסוף"

זהו אלבום הבכורה של רוי אדרי, מוזיקאי בולט בסצינת ההיפ הופ הישראלית. יש בו אמירה וצליל אישיים באגף של השמחה החופשית ושל העצב הרך. גם אנשים שלא בהכרח מתחברים לסוג המוזיקה (היפ הופ, רגאיי, סול) יהנו מהאלבום, כי  יש בו את כל הנחוץ – שירים טובים וגם קטעי מעבר קצרים ומשעשעים, למשל "סבתא מזל", שבו מדברת הסבתא.

מוסיפים לאלבום גם המוזיקאים שמתארחים בו: קובי אוז ב"גורל חתום", אביתר בנאי ושאנן סטריט ב"אור", איילה אינגדשט ב"השמש יצאה" המשובב, ועוד אומנים פחות מוכרים, אך לא פחות תורמים.

ירון פאר / "אוריין"

כדי להרגיש מדבר, לא מוכרחים להיות שם בפועל. אפשר להאזין לאלבום "אוריין" של ירון פאר, שנוצר במדבר סיני ומביא את האווירה שלו, מועשרת במלודיות הודיות, סודניות, מצריות, יווניות וקווקזיות. הוא רצוף קטעים, חלקם אינסטרומנטליים, המחברים בין מוזיקה אתנית לטקסטים יהודיים, שנשלפים מגלויות מצולמות ומאוירות (וזאת לא מטאפורה).

למרות עושר כלי הנגינה האוריינטליים, האלבום נשמע צנוע, לא מזויף ולא מזייף, גם לאוזניים שמסתייגות מכל השאנטי-אתני.

תזכורת לנבחרת

ולסיום, תזכורת לאלבומים שבמשך השנה כתבנו עליהם טובות. ומאחר שכל אחד מהמובחרים האלה ראוי לשמש כמתנה – לאחרים ולעצמכם, סביר להניח שתתקשו בבחירה. וזה בדיוק מה שאנחנו מאחלים לכם – שזה יהיה הקושי היחיד שתחוו בשנה החדשה.

יובל גורביץ', שם טוב לוי, הגרובטרון, אלון אולארצ'יק , קוואמי, בני בשן, מאיר בנאי, הפה והטלפיים, טובה גרטנר, שרון מולדאבי, הדרה לוין ארדי, ענבל דור, רפי אדר, אילה אשרוב, תמר גלעדי, שולי רנד, ורד קלפטר, קוב, ירונה כספי, אמיר פרי, איזבו, עלמה זהר, אלדוראדו, קורין אלאל, רות דולורס וייס ואסף אמדורסקי.

הנבחרת באנגלית

גם השנה המשיכו להופיע אלבומים מוצלחים ומצליחים – בארץ ובחו"ל – של יוצרים ישראלים ששרים באנגלית.

עמית ארז באלבום הנושא את שמו הרשים בפולק העדין והחם שלו, גבע אלון ב" The Wall Of Sound" כבש ברוק האקוסטי שלו, נועה בביוף ב-From a Window To a Wall ריגשה בעדינותה האוורירית, מידנייט פיקוקס ב"שלוש" הלהיבו ברוק יצירתי בעברית ובערבית ואיטליז ב "Violently Delicate"  הוכיחו שגם דם יכול להיראות מסוגנן.

ויש גם את אסף אבידן, סקוויד ויוצרים נוספים, שהאנגלית שלהם נשמעת טבעית ליצירתם, כך מוכיח הקהל שלהם ההולך וגודל.

פורסם ב-ynet ב-29.9.08, ערב ראש השנה תשס"ט 

פורסם ב-ynet ב-17.9.08