שלומי ברכה – סך הקול – תימורה לסינגר https://www.timoralessinger.com מוזיקה, תרבות ויצירה Tue, 26 Oct 2021 06:41:48 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.1 יצחק קלפטר, מופע מחווה, יוני 2019 https://www.timoralessinger.com/%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%a7%d7%9c%d7%a4%d7%98%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-2019/ https://www.timoralessinger.com/%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%a7%d7%9c%d7%a4%d7%98%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-2019/#respond Fri, 14 Jun 2019 10:11:53 +0000 https://www.timoralessinger.com/?p=68508 […]]]> שיא מכוון

בשנות ה-90 התקיים בעיתון "העיר" המנוח טורניר סוער. התחרות התיימרה להכריע אחת ולתמיד מהו "סולו הגיטרה הישראלי הטוב ביותר". לשלב הגמר הגיעו שתיים: הגיטרה החשמלית ב"שיר סתיו" של אריק לביא ("כל הנחלים הולכים לים") והגיטרה האקוסטית ב"העץ הוא גבוה" של להקת אחרית הימים. בשניהם הגיטריסט היה יצחק קלפטר. אחרי התלבטות סוערת של השופטים, שחלקם גיטריסטים וירטואוזים בפני עצמם, הוכרז לבסוף המנצח בדו-קרב: הסולו החשמלי של "שיר סתיו". וכך, קלפטר בעצם ניצח את עצמו.

גם הופעת המחווה לקלפטר, "דמיון חופשי", שהתקיימה בהיכל התרבות בת"א בצהרי שישי טרום שבועות (7.6.19), הייתה הופעת ניצחון. המנצחים היו הנוכחים כולם, על הבמה ולמרגלותיה – קהל מגוון ורב-גילאי. כמו שהיטיב להגדיר דיוויד ברוזה, דקות לפני שזעק בהתלהבות באמצע "שיר אהבה בדואי": "לא זכורות לי הופעות שבהן האמנים נהנים כמו הקהל".

הצלחת המופע התבססה על שילוב הרמוני בין זמרים נודעים כמו ברי סחרוף, דני סנדרסון ("מורי ורבי", כינה אותו קלפטר) וברוזה לפחות מוכרים כמו: שרון קרלן, שפתחה את ההופעה בנעימה "דה בה דה" (אות הפתיחה לתוכנית "4 אחר הצהריים" בגל"צ), ולאורך ההופעה, בכל שיר ששרה, השהתה את המילים בכבוד ובהתכוונות.

די בהתחלה הוגש תפריט טעימות מהמוזיקה של קלפטר, על-ידי גיא מזיג שניהל מוזיקלית ורועי בר נתן. "קפסולה קלפטרית", הם כינו את מחרוזת השירים, שהתאחדו לשיר אחד ארוך שעשוי מרבים משיריו ולחניו, עם חיתוכים והרכבות משעשעים, כמו: "שוברת לבבות קטנה, אני שביר מתפורר בקלות, אבל מחזיק מעמד". וגם: "אני אוהב את גלית בעיקר עם צמות, אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו".

ההופעה הדגישה את גדולתו של קלפטר כגיטריסט, במחוות של גיטריסטים אגדיים כחיים רומנו ושלמה מזרחי – שהופיע לצד ברי סחרוף (שהנציח אותו בשירו "כמה יוסי" – "ולשלמה יש גיטרה בצבע לבן") וגם לצד שלומי נוסף, ברכה, גיטריסט ענק אף הוא. עוד גיטריסטית מצוינת: תמר אייזנמן, שרה את "רק אתמול" וחידדה בנימה מחוספסת את השעבוד מרצון למען האהבה. רצף סולואים מפורסמים של קלפטר (כולל השניים מהפתיח) שבוצע בחגיגיות על הבמה, קיבע באופן סופי את עליונות קלפטר הגיטריסט.

השמירה על העיבודים הישנים והמפורסמים של השירים יצרה הופעה כייפית בעליל. לכאורה, מה הטעם במופע גרסאות כיסוי הדומות למקור? הרי העניין הוא לחדש. אבל הקסם בהופעה התחולל במפגש בין העיבודים המוכרים לקולות אחרים ושונים בתכלית. לעיתים נדירות, היו בכל זאת עיבודים מעט שונים, למשל, ב"בלילה" היפה, שקלפטר ביצע עם יעל לוי בפסטיבל הזמר 1980, ודודו טסה שר בגוון אפלולי וסילסל בקולו במקום החצוצרות שבמקור; ובעיקר: "תעשי רק מה שאת אוהבת", כשגל דה פז בקולה השחור, כזמרת נשמה כנסייתית, הוסיפה לו אנרגיות אסרטיביות, מתודלקות בגיטרה של שמוליק בודגוב – עוד גיטריסט-על.

קלפטר עצמו הצטרף לשירים ספורים. בקולו הנוכחי – צרוד ומרוסק – הוא העניק לשיריו ממד חדש, פגיע וכמעט מיתי, במיוחד כשאצבעותיו הטביעו עצמן על הגיטרה. הוא לא רק ריגש, אלא גם הצחיק, כשסיפר למשל שאריק איינשטיין ביקש ממנו – משוחרר טרי מהצבא – לכתוב לו שירים ולנגן איתו. "אני לא יודע לכתוב ולא יודע לנגן", הגיב, ואיינשטיין ענה: 'אז תנגן רע!'. "אז זה הרע שאני מנגן", הוא חתם. "אני רוצה אותך, אתה יקר לי", שרה איתו קרלן בדואט "עד עולם אחכה", והקהל הסכים איתה.

וגם הסכים שהביצוע של סחרוף, ביחד עם טסה, ל"שביר" של איינשטיין, היה מופתי. סחרוף לא נשמע שביר, אלא דווקא עוצמתי, וכששלמה מזרחי הצטרף אליו בעוד שיר איינשטייני בלחן קלפטרי – "יושב על הגדר", הגיטרות של שתיהן התנפצו בצליליהן על הבמה ומעבר לה. אחר כך הצטרף לסחרוף שלומי ברכה ל"דמיון חופשי", ושני אלופי הגיטרה הללו רכבו על הגיטרות כמו קאובואים על סוסיהם, "גולשים עם הרוח מעבר להרים".

קלפטר, שהגיח גם לשיר את "צליל מכוון", התרגש מאהבת הקהל. "נשיקות לכולם", הכריז, "מה אתם עושים היום בערב?". אחר כך שר את "נפגשנו", שהוא חתום בו גם על המילים, ותוך כדי ש"הלחן מסתלסל עם המילים, השורות הופכות לשירים" – ההופעה המשיכה בדרכה לפנתיאון ההופעות הטובות ביותר, ואכן, בסיומה הוא מלמל שוב ושוב: "זה השיא, זה השיא".

 

התפרסם בגלובס ב-14.6.2019

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%a7%d7%9c%d7%a4%d7%98%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-2019/feed/ 0
משינה, אלבום מתים שרים הולכים, מרץ 2018 https://www.timoralessinger.com/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a8%d7%a5-2018/ https://www.timoralessinger.com/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a8%d7%a5-2018/#respond Sat, 24 Mar 2018 13:12:14 +0000 https://www.timoralessinger.com/?p=68557 […]]]> ערים

משינה לא נרדמת. אומנם עברו כבר שמונה שנים מאז אלבומה האחרון ("יהלומים בשמיים", יצירה נחמדה, אבל לא משפיעה), אבל בזמן הזה פִעפעה הלהקה אנרגיות יצירתיות, שהתוצאה שלהן היא "מתים שרים הולכים" – אלבום האולפן העשירי שלהם. מתוך השירים הנוכחיים הם בוקעים, תוססים מאנרגיות שמונעות מהם להירדם. "ער מתהפך מצד אחד מצד לצד", שר יובל בנאי בשיר "רצה אחרי הזמן", ולא נגאל מנדודי השינה גם בשיר הבא, "משהו נשבר". "לילה לא נרדם", הוא שר, נשמע מעולה בקולו גם כאשר מתאר בדייקנות מצוקות וחוליים של התקופה.

ומשינה, כידוע, לצד שירי השטות המבריקים-מרהיבים שלהם תמיד היטיבו לנסח – הן את רוח הזמן והן אירועים אקטואליים שהבעירו אותו. אם בעבר הם ביטאו את מעורבותם על גבי שירים כמו "אז למה לי פוליטיקה עכשיו" ו"להתראות נעורים שלום אהבה", הרי שבאלבום הנוכחי הם משדרגים את עצמם לכדי שירי מחאה וביקורת חברתית. "אין תקווה אם תפנה את הגב", הם שרים, "כעת הזמן לראות את האמת ולהתעורר". וכך, בשיר "קשה לצאת מתל אביב" הם מבהירים ש"עשן דמשק מגיע עד כאן". ולא מדובר רק במובן של עד אלינו אלא גם במשמעות של זהו, אי אפשר יותר – תחושה שמתעצמת בשיר שאחריו, "השמיעו קול", שצליל הפסנתר היפה של אבנר חודורוב לא מטשטש בו כלל את הדרישה ההימנונית להתעוררות לשם פעולה.

ומה שמצית את התביעה לפעולה הוא המוזיקה הספציפית של משינה. "לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת", הם שרו פעם. ובאלבום הזה, עשרות שנים אחר כך, המוזיקה שלהם ממשיכה להתקיים ולהתחדש – "שומע איך המנגינה חוזרת לעצמה", הם שרים עם הצליל ה"משינאי", בצלילותו המשודרגת בעושר ספוג אלקטרוניקה ותכנותים. ממשיכים להפגין את עוצמתם כמוזיקאים מצוינים המסונכרנים זה עם זה ועם עצמם ולהתחדש עם שירים שבנאי ושלומי ברכה חתומים עליהם במשותף ומבטאים פגיעות שמשלימה עם עצמה, כולל תודעת מוות שמופגנת, פרדוקסלית, בחיות עזה. "זה רעל או תרופה?", הם שרים, והתשובה מתמצית כנראה במינונים.

ואצל משינה, האיזון נשמר – בין שירים פסיכדליים, לשירי מחאה כאמור ועם השיר המרגש "בכיוון אחר", לזכרו של מאיר בנאי, בן הדוד של יובל, שמתאר גם רבים מאיתנו המנהלים מערכות יחסים מורכבות ועקביות עם יקירים מתים ורלוונטי לכל אובדן. ומה שעוד רלוונטי באלבום הזה הוא המסקנה המעודדת שמתנסחת בשיר האחרון, "הכול חולף": לא יעזור כלום, הכיליון קיים, והוא בדרכו התמידית אלינו – אבל האהבה מנצחת אותו.

 

פורסם בגלובס ב-24.03.2018

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a8%d7%a5-2018/feed/ 0
שלומי ברכה, אלבום מאדים ומחוויר, אוגוסט 2016 https://www.timoralessinger.com/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%92%d7%95%d7%a1%d7%98/ https://www.timoralessinger.com/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%92%d7%95%d7%a1%d7%98/#respond Fri, 26 Aug 2016 06:38:50 +0000 https://www.timoralessinger.com/?p=68691 […]]]> גשמי ברכה

"שום דבר אינו פשוט", מתעוות קולו של שלומי ברכה בצורמנות אלקטרונית וחוזר על עצמו שוב ושוב כמו מנטרה. זה קורה ב"ארץ עיר" – השיר החותם את "מאדים ומחוויר" – אלבום הסולו השני שלו אחרי שתיקה ממושכת. הראשון, "צ'אפלין צ'ארלי", יצא בשנת 2003. אז מה קרה בין שני האלבומים? שום דבר אינו פשוט, זו כנראה חלק מהתשובה. חלק אחר, מובן יותר, שייך ללהקה שלו, משינה, שבדיוק בתקופת אלבומו הראשון חזרה לפעילות. ברכה הוא כידוע אחד מעמודי התווך שלה, וכתב והלחין רבים מלהיטיה ("למה לי פוליטיקה עכשיו", "רני בפריז ו"הכוכבים דולקים על אש קטנה" – הם רק חלק מרשימה מפוארת).

מי שמחפש את הקשר בין ברכה של משינה לברכה של "עצמו", ימצא אותו קודם כול בטקסטים ובלחנים. בשתי ה"אכסניות" הוא כותב מבריק, המצטיין במשחקי מילים (מבחר מהאלבום הנוכחי: "המלכה מלקה", "הטובה שטווה", "הסופרים כבר לא סופרים" ו"שפת הים" במובן של שפת דיבור), ובמלחין שמתרוצץ חסר מנוח בין הקליט למורכב – ולפעמים שוהה בו זמנית בשתי הטריטוריות. גם איכות הגיטרה שלו ב"מאדים ומחוויר" מתבטאת כאן היטב, אבל הצליל שונה, מתוגבר ב"קין והבל 90210" – להקת פאנק-מטאל ישראלית. עופר מאירי שהפיק מוזיקלית וגם עיבד את השירים יצר ביחד עם ברכה תזמור בסיסי ומינימליסטי (גיטרות-בס-תופים וקלידים), אך מאסיבי בעוצמות הרוקיסטיות. כסולן, יש לברכה קול "קטן", והוא לא מטשטש את העניין אלא דווקא הולך איתו, אפילו מדגיש לפעמים את חוסר הכריזמה שלו בהגשת שיר. כך, למשל, "צב", השיר הפותח, מתחיל איטי, שלו ונינוח, ממש כמו הנושא. שלא כמוהו, באמצע השיר – נוצר מהפך. גיטרות תובעניות מנערות אותו ותיפוף עצבני מטלטל אותו בסיומו.

"מאדים ומחוויר" הוא אלבום של חיפוש, של אי נחת ושל חוסר מנוח עם משיכה אל האפל. הדפוס שבו קבוע: ברכה מתעד את עצמו מנסה לחולל משהו או להגיע לאן-שהוא, אך הדבר לא עולה בידו. מילים נפוצות כאן הן "לא" ו"אין", והאווירה סיוטית, כולל התקדמות לאחור ונפילה אל התהום. עם המטען הזה הוא ניגש אל הנושא המרכזי – זוגיות, עם שלל הווריאציות והניואנסים שלה, בעיקר החסרים – בתקשורת, בוודאות וביציבות.

"שום דבר אינו פשוט" באלבום "מאדים ומחוויר". לא השירים היפים במועקתם, לא החיות הנעות בו בקצב משתנה – צב, עטלפים, דרקון, זאב ועוד, וגם לא שלומי ברכה – שמוכפל על העטיפה בהמוניו, לא ממש פוגש את עצמו, אבל בדרך פוגש אותנו.

 

פורסם בגלובס באוגוסט 2016

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%92%d7%95%d7%a1%d7%98/feed/ 0
משינה, השקת האוסף "עסקי הרוקנ'רול", ינואר 2011 https://www.timoralessinger.com/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a8%d7%95%d7%9c-%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%90%d7%a8/ https://www.timoralessinger.com/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a8%d7%95%d7%9c-%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%90%d7%a8/#respond Sun, 23 Jan 2011 07:24:37 +0000 https://www.timoralessinger.com/?p=68368 […]]]> פתאום יובל בנאי נראה כמו הבן שלו. בשיר "אופטיקאי מדופלם" הוא רקד, בלהט אתלטי, באופן דומה לאלישע בנאי, שמוקדם יותר חרך את הבמה באנרגיות נעורים עם להקתו "ארבעים השודדים". הם היו מופע החימום של משינה אמש (מוצ"ש) בהאנגר 11 בנמל תל אביב.

ההתחלה של מופע ההשקה של האלבום "עסקי הרוק'נרול" לא בישרה טובות. הם נשמעו כמו השם שלהם: משינה, מכונה – מקצוענים ומדויקים, אבל מכאניים. כמו מכונית שנוסעת, לא מטוס שממריא. נדרש להם זמן עד שהברק שלהם האיר גם מבפנים. ובכל זאת, הקהל היה מרוצה לכל אורך המופע, עד כדי כך שלעיתים מרוב שמחה שתלטנית, היה קשה על הבמה לשמור על דיוק בשירה לנוכח זיופיו הקולניים.

אבל מרגע שהמריאה, הלהקה לא רק "נגעה בשמיים", אלא גם נשארה בהם. זה התחיל מרגעים קטנים, מרגשים, שהלכו והצטברו: בשיר "דני", בנאי ושלומי ברכה שרו צמודים, מאותו מיקרופון, פניהם קרובות זו לזו, באינטימיות, ראשיהם נוגעים. זה לא היה הקסם היחיד שבשיר, שבשלב מסוים, הפך לשירו של בוב דילן "Knockin' On Heaven's Door" .

כמו ממתקים הם המשיכו לפזר על הקהל הפתעות קטנות, למשל: בנאי ואבנר חודורוב, המצויד בסקסופון, שיחקו בתופסת תוך כדי השיר "שלח לי מלאך", שבסיומו חודורוב חזר לקלידים שלו, כאילו כלום; רגע ההתרוממות של ה"אז אני שומע צליל מאוד מוכר", שבסיומו נשמעה ה"רכבת לילה לקהיר"; עיבוד הקלידים החדש, טורד המנוחה, של "נגעה בשמיים" ומשחקי האור והחושך המרהיבים של התאורה, שבחלק מההופעה הפכו את הלהקה לצלליות שרק קווי המתאר שלהן ברורים.

פתאום, בחושך, נצצו אורות אדומים מתוך חליפה של אדם בלתי נראה. ואז התגלה אביב גפן ובלי להשתהות שר את "בנות הים" כשהוא נעמד בין בנאי לברכה ומוסיף, באנרגטיות רבה, את הגיטרה החשמלית שלו, ומיד שימח ב"אנחנו שניים" עם סולו הסקסופון הנפלא של חודורוב. בשיר "הכוכבים דולקים על אש קטנה", גפן נראה כמו מעריץ של  משינה שהתמזל מזלו לשיר איתם. במיוחד הוא חייך בהנאה בפואנטה "כי את הכסף היא דרשה במזומן". בשיר "תחזור תחזור" משינה הפכו ללהקת הליווי שלו. "להתראות. שלום. זה לא נגמר. זה לא הסוף", הוא שר, וצדק, כי השיר הבא היה "אור הירח" שלו. גפן פתח, ובנאי החליף אותו בשירה, שהבהירה שמעכשיו – זה שיר של משינה. גפן ירד מהבמה, אבל הלהקה המשיכה במגמת עלייה עם רצף מלהיטיה החזקים כמו "ברחובות שלנו" עם הגיטרה של ברכה שחדרה לנימים עמוקים. מרגע לרגע השירים נשמעו אקטואליים יותר, כאילו נכתבו השבוע. "אידיאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד", שר בנאי ב"להתראות נעורים, שלום אהבה" וב"אז למה לי פוליטיקה עכשיו", שהקהל חתם, בנאי הנהן בהסכמה.

מאלבום האולפן האחרון, "כוכבים בשמיים", הם שרו רק שיר אחד, "מדורה קטנה". בנאי הסביר: "הכי קשה ללהקות שנמצאות ביחד הרבה זמן זה כשלאף אחד אין חשק לשמוע את השירים החדשים שלהם. כולם מעדיפים את השירים הישנים. אבל אנחנו חייבים בשביל עצמנו את השיר הזה מתוך התקליט האחרון שעשינו".

לכבוד ההדרן גפן חזר ושר לבדו את "השיר שלנו". אחר כך הצטרפה אליו משינה ונעמדה לצידו, כולל איגי דיין, שעזב את עמדת התופים וניגן בגיטרה עם כולם את "האם להיות בך מאוהב". בנאי, ששר סולו, נאנח כשגפן עזב את הבמה. "היה לנו מפגש מעניין", הוא סיכם בערגה. אחר כך התנגן הפתיח של "משהו קטן וטוב" ובנאי תהה "איפה אלישע? גם אלישע יכול לבוא"! וכך הם עמדו צמודים, אב ובנו, שני דורות, ראשיהם נוגעים, כמו באינטימיות ההיא עם שלומי ברכה, רק שהפעם נוספה לפניו של בנאי נחת אבהית. בנאי ג'וניור שיתף פעולה בחיוך, אבל מדי פעם זינק בתזזיתיות לחלקים אחרים של הבמה, עד שחמק ונעלם באמצע השיר, כשמבטו של אביו מחפש אותו בתימהון משועשע.

כשמשינה ירדו סופית מהבמה, אחרי השיר "אין מקום אחר", הם לא נראו כמו להקת רוק ותיקה ומשופשפת, אלא כמו חבורת נערים רעננה שעייפותה רק מלבה את שובבותה. וכך הם יצאו משם ביחד, מייקל בנסון רכוב על גבו של שלומי ברכה, משאירים מאחור קהל מחויך.

 

פורסם ב-ynet ב-23.1.11

 

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a8%d7%95%d7%9c-%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%90%d7%a8/feed/ 0
משינה, אלבום עסקי הרוקנ'רול, נובמבר 2010 https://www.timoralessinger.com/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a8%d7%95%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%9e%d7%91%d7%a8-2010/ https://www.timoralessinger.com/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a8%d7%95%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%9e%d7%91%d7%a8-2010/#respond Sun, 14 Nov 2010 07:48:12 +0000 https://www.timoralessinger.com/?p=68375 […]]]> הנה הם צועדים בסך: דני ואנה, רני וגברת שרה השכנה, הסוכן הכפול ובן המלך. הסיבה למפגש המרגש: חגיגות 25 שנה לצאת אלבום הבכורה של להקת משינה, ובמרכזן הוצאת "עסקי הרוקנ'רול" – מארז חגיגי. הוא כולל 40 להיטים, דיוידי וספר – שני האחרונים במהדורה מוגבלת. בדיוידי קטעי הופעות נדירים מהאוסף הפרטי של חברי הלהקה, ובספר הם ומנהליהם – בועז בן ציון ושוקי וייס – מסכמים (בראיונות שהעניקו לדרור נחום) את סיפור היכרותם ופועלם המוזיקלי בתוספת חידושים וגילויים (למשל תרומתו המכרעת של טכנאי ההקלטות ראובן שפירא לצליל הבשל של האלבום הראשון). ויש גם שיר חדש ומוצלח בשם "הנה אנחנו" ששלומי ברכה כתב והלחין – עדכני, אבל ברוח הישנה.

אז הנה הם ארוזים בשיריהם: יובל בנאי, שלומי ברכה, מייקל בנסון, איגי דיין ואבנר חודורוב. בדיוידי הם שרים בתסרוקות מתחלפות לאורך השנים ובהבעות מתלהבות. הופעות חיות הן הרי דלק עשוי זיעה שאת נטיפתה לא חשים כשמקשיבים לתוצרי האולפנים המלוטשים. בהופעה בחולון בשנת 88' הם כה צעירים ובאמת נראה ש"הכל עוד אפשרי" כדברי השיר שלהם שבנסון שר בחיוך. והנה בנאי בפארק הירקון שנת 1990, נטען מהרוק’נרול ומהקהל. "רוצים משהו שקט ודיכאוני"? הוא שואל שנתיים אחר כך, והם מפציצים את צמח ב"הכל התחיל בנאצר". שנה אחר כך, צרוד בחולצת כפתורים לבנה, הוא מחיה את שרה השכנה הרוצחת. ויש גם את "תחזור תחזור" מהשנה הנוכחית בקיסריה. עם כובד השנים המצטברות, העצב נשמע בו עצוב יותר, אבל גם פילוסופי כשבנאי הבן שר "והגורל צבעו אפל עמוק בפנים" ומאוב  המסך עולים דמותו וקולו של יוסי בנאי האב.

הנה "אופטיקאי מדופלם" – השיר הראשון שלהם שיצא לרדיו בשנת 85' עם ה-ר' המתגלגלת המצחיקה ב"לרומא או מרוקו" והלעג העצוב ב"אולי לטוקיו גם"; הברקת ה-"או-או-או" הממכר של "רכבת לילה לקהיר"; הניגון המפורסם של "ריקוד המכונה" עם תמריץ ה"גילה גילה בוצ'ה בודי" והעצב השקט שב"את לא כמו כולם". לפעמים זה כה פשוט: יש למשינה שירים יפים והם שרים ומנגנים אותם יפה. זה הכל. העניין הוא שלשמור על ההישגים האלה לאורך רבע מאה, זה לא פשוט. בשנים האחרונות חסר למשינה משהו בשירים החדשים. אולי זו רוח הנעורים שחלפה מבלי להשאיר תחליף בגרות הולם. אולי מסובך לייצר פשטות מתוך מודעות יתר ולשבץ בה תחכום "אגבי".

במכלול של האוסף הכפול מתגלה הנפש של משינה – ניבטת משירי האהבה הליריים-עוקצניים, שירי ההתבוננות על אנשים כמו "אנה" (שכתבה אורלי זילברשץ), שפתאום הלהקה נשמעת אמפתית כלפיה ולא לעגנית; ממתקי הנונסנס ("להתנתק מן הניתוק"), ההברקות המילוליות, כולל משפטי המופת ("לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת. משהו בחיי הולך להשתנות") והאבחונים העצמיים הקולעים ("מרגיש כמו תאונה, אבל ממשיך להתנהג רגיל"). וכל אלה ניצבים על בסיס המוזיקליות הנעימה שלהם, שאינה פשטנית, אבל קליטה ומזינה את מקצוענותם המוקפדת והמתחדשת בהתאם לתקופה (סקא ורגאיי, רוק מטאלי, פופ). כל אלה באים עם "רוח חבר'ה" יצירתית שאיתה "מנגנים הרבה שרים במקהלה".

כשמקשיבים ברצף לשירים של משינה, מגלים גם את כישרונם לתמצת סיפור. הרבה מאמרים מקצועיים נכתבים למשל על פשר ההתמכרות לסמים, והנה התשובה, מוגשת במילים הישירות של שלומי ברכה בשיר "דני": "כשחיפשת את הקיצור, אז נפלת. זה הסיפור". במקרה הזה נוספו לו גם בונוסים של ביטויי חברוּת, החמצה ותיאורי טבע "משינאים" צלולים כמו  "המים עשויים קריסטל".

האשימו אותם בצדק, והם כבר מודים בעצמם, בגניבות ממקורות זרים, אבל המשמיצים התעלמו ברשעות מכך שהמגע הישראלי המובהק שלהם לא נכח במקור המועתק. כך גם הדיוק בהנצחת ההווה הספציפי. כמו בשיר "נגעה בשמיים", הם מערבבים את גופם במדבר של התקופה ושיריהם מבטאים בחדות ובעומק את רוח הזמן: "אז למה לי פוליטיקה עכשיו" – עם האינתיפאדה והקטסטרופה העולמית, "להתראות נעורים שלום אהבה" ו"תחזור תחזור" עם הטבח הגולדשטייני במערת המכפלה ואימת הפיגועים.

ולמרות השמחה שהמארז מעורר, עם כל הידורו הסיכומי והיקפו – הוא לא מושלם. חסרות, למשל, מילות השירים (מלבד של השיר החדש). הן אומנם ידועות ומוכרות, ובכל זאת מתבקשת נוכחותן בפורמט שכזה. כרגיל באלבומי אוסף, כואב גם על השירים שנשארו בחוץ, למשל הקאוורים לשירי הילדים כמו "מדוע לובשת הזברה פיג'מה" ו"שלומית בונה סוכה". חסרים גם חומרים נדירים כמו "נובמבר אחד" ו"ינשוף על ענף גבוה" – שירים שלהקת "שלום הציבור" (אחד מגלגולי משינה בהתהוותה) הוציאה לרדיו.

ובכל זאת, למרות החסרונות היחסיים, הסך הכל שבאוסף הוא אהוב ומחייך. בזכות הנוכחות המשינאית הרציפה ברחובות המוזיקליים שלנו, שלפעמים מלוכלכים או צחיחים, "כשאתה לבד, זקוק לאהבה, אתה פתאום מרגיש – עוד יש לך תקווה".

 

התפרסם ב-ynet ב-14.11.10

]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a8%d7%95%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%9e%d7%91%d7%a8-2010/feed/ 0