לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" חלק רביעי: אחכה – מאת זהרה רון   אחכה מילים: עלי מוהר לחן: מיקי גבריאלוב   העיבוד של אריק איינשטיין, עלי מוהר ומיקי גבריאלוב לאחד הסיפורים הכי רומנטיים בתנ"ך, סיפור אהבתם של יעקב ורחל, הוא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של מדרשים, פרשנויות ויצירות אומנות, שעסקו בו כחלק מדיאלוג תרבותי רב-שנים עם המקורות המקראיים. הגרסה שלהם מספרת את הסיפור העתיק בסגנון של בלדה רומנטית עם הרבה כאב, […]

לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" חלק שלישי: השיר על התוכי יוסי – יוצרת וכותבת: ורד שדמי "השיר על התוכי יוסי" מילים: אברהם חלפי לחן: מיקי גבריאלוב   קשה היום לצאת לשיטוט במחשבות בלי למצוא את עצמך בשביל שמוליך ל-7 באוקטובר. הכול מתגמד או מחפש הקשר. אני פותחת קשרים, מפרידה ושוב מחברת. השביל עדיין שם. אני קוראת את המילים של השיר והכול מציף, הדמעות מתחילות לטפס למעלה בגרון עד שמגיעות לארובות העיניים […]

לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" חלק שני: "שכשנבוא" – מאת מיקי לוי מילים ולחן: ארגיריס קונדיס, תרגום לעברית: עלי מוהר   למזלי, שמעתי את "שכשנבוא" בגיל שבו השפה עדיין לא מתקבעת: צלילים והברות לא מתחברים באופן אוטומטי, גם לא תווים ומלודיות, שלא לדבר על אידאות תרבותיות – אותן יַבָּשׁוֹת של הנפש שאדם נאלץ למקם עצמו באחת מהן במהלך חייו, עד שהשנים והניסיון מחזירים אותו אל הפירוק הטקטוני שמאפיין את הילדות, את […]

לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" שיר ראשון "לטפטף טיפה" – יוצרת: שרון רודניק השנה: 1986. מצב הרוח: עגום. תיכף תתחיל האינתיפאדה הראשונה וכבר יש גל טרור שמבשר אותה. מבפנים – שסעים. שנאה, קנאות, גזענות, קיצוניות. שלוש שנים קודם לכן נרצח אמיל גרינצווייג בהפגנת שלום עכשיו וכעת הרב כהנא נהיה חבר כנסת ומפיץ שנאה מתנשאת ויהדות לא יהודית. תחושת אסון מסתמנת. בהתחלה אצל הרגישים, בעלי האנטנות, הלוא הם היוצרים. והכי מזוקק מביניהם […]

הזמן: מלחמת לבנון הראשונה. המקומות: קיבוץ סעד וקיבוץ עלומים – בדרום שעדיין לא נקרא עוטף עזה. הזיכרון: ארוחות בוקר בחדר האוכל בשנה הזכורה לטוב שלמדתי שם בבית הספר. ריחות של יום חדש מהולים באוכל קיבוצי טרי חם, ומהרדיו בוקע תמיד שיר אחד חדש שמתנגן שוב ושוב: בוא בשלום. רחל שפירא כתבה, נורית הירש הלחינה, והביצוע העדין-נחוש התחלף בין להקת הכיס ללהקת האחים והאחיות. "ואנחנו צמאים לאות", הם שרו. כל כך צמאים לאות היינו. עד היום. הזמן: סוף נובמבר השנה. המקום: […]

המילים עדיין לא סדורות, אבל להסדיר אותן במציאות הנוכחית זו פריווילגיה. אם היה יוצא האלבום החדש של אביב גדג' "עולם מופלא איפה אתה" לפני השבת השחורה, הייתי מקשיבה לו פעם ועוד פעם ועוד ועוד – לפני שהייתי מרהיבה עוז לכתוב עליו ברבים. ויש לכתוב עליו ברבים. אבל השבת השחורה התרחשה, וההכרזה על האלבום הזה דחופה יותר. ואין את הזמן הדרוש כדי לדייק כל הברה בהתרשמות מהיצירה הזו ומחשיפת רובד אחר רובד. אז המשימה הזו מוטלת עליכם. הנה כמה מילים מהשיר […]

אילו היה חי, היה נתן יונתן מחר (23.9.23) בן מאה. משורר הזמן ונופי ארץ ישראל, האב השכול מהמלחמה, שבימים אלה גם היא נמנית בתאריך עגול – חמישים שנה. שיריו המולחנים תמיד נוכחים, ובמיוחד בחודש תשרי עם "נאסף תשרי" ו"שוב נתחיל מחדש" – את שניהם הלחין צביקה פיק. יש באוויר ריח של התחלה, שנתן יונתן היטיב להפריד מההמולה, ולמהול גם בריח של כיליון, ואת התמהיל הזה הוא הניח בינינו ככורח חיים קוהלתי שכזה, שסופם טמון בראשיתם, עטור בפשטות ובהוד של הטבע […]

גם השנה זכיתי להימנות עם פורום מכובד שנקרא "88 שיודעים" על שם תחנת הרדיו כאן 88 שיזמה אותו, וביניהם עיתונאי תרבות, אנשי רוח ויוצרים. המשימה שקיבלנו, ממש כמו בשנה שעברה, הייתה להרכיב את עשרים השירים הישראלים היפים ביותר של תשפ"ג. משימה אכזרית ומתסכלת, אבל מסיבות טובות – לאחר ניפויים קפדניים עדיין נותרו בידינו מספיק שירים מצוינים שאפשר היה להפיק מהם כמה וכמה רשימות. הקשבתי השנה למאות שירים עבריים, ומתוכם הזדהר כל הזמן שיר גדול אחד. וכשהשנה התחילה להסתכם, ידעתי שהוא […]

עוד שבוע בת 11. מדמיינת דרקונים, ולפעמים היא בעצמה דרקון, רושפת אש. זאת הייתה הופעת הרוק הראשונה שלה. שלה לגמרי. היא גילתה בעצמה את הלהקה, ורק אחר כך גילתה אותה לי. היא חוותה אותם בעצמה, ורק אז – נידבה לי פירורים מתוקים מעוגת הסקרנות הפריכה, עם הטעם החדש שמתהווה, והוא כולו שלה. אני הלכתי בעקבות הפירורים, מחייכת, משתאה מהישות העצמאית, שכבר מתחוללים בה היבהובי ההתנתקות העדינים, הרגעיים. הם בטח יתארכו יותר ויותר, אבל כעת היא עוד כאן, ואני מנשקת כל […]

פתאום יש דריכות על הבמה. משהו מתרחש. יוסי בבליקי בישורת האחרונה של "סוויטת יום העצמאות" ונוצרת תנועה תזזיתית. דמות חדשה מצטרפת. התאורה מתעתעת במתכוון ומכהה את עצמה. מבין הצללים מגיח אביב גדג', מצטרף לבבליקי ואוסף אליו את השיר הבא, "הקומוניסט" – שמתמסר אליו ומקבל ממנו גוונים נוספים של משמעויות. כמעט מגרגר בהנאה, השיר, אלמלא ברוקנרול עסקינן, לא בבידור. אבל פונץ' הלוא ידעה מאז ומעולם לחשוף את הדקירות – את הדוקרים ואת הנדקרים – ובו זמנית, כמו אחות רחמנייה מסורה, היטיבה […]

"זה לא החיים שנהיו יקרים – זה אנחנו שנהיינו זולים / זה לא השלטון שקיבל תיאבון – זה אני שנהייתי שמנמן ועסיסי / עשיר בטעמים, נוטף, מפתה, מבושם מרטבים / רק לשים צלחת ולנעוץ שיניים / זה לא העולם שנהיה קשה – זה אני שנהייתי רך". הנה התמצית של חיינו הנוכחיים, נחשפת בשיר שכולו מתרחש על פני 53 שניות, פחות מדקה. כתב, הלחין ושר: שלום גד. יש כאן הכול: ניוון ובהמיות שפושים בכול – בצד של השלטון, אבל לא פחות […]

מחווה לדקלון – הרפתקה של הפקה הכול התחיל בכיסלו-דצמבר האחרון, כאשר ביקשתי מדויד פרץ שיעניק את גרסתו האישית לשיר בלדה לנאיבית באתר סך הקול. זה קרה במלאת שבוע למותו של יצחק קלפטר, מלחין השיר, שאובדנו הלם בפתאומיות מכאיבה. דויד נעתר, אך תוך כדי הסכמתו גם הִרהר בקול את התהייה שעדיין לא שיערנו את עוצמתה הגורלית: "למה בעצם שיר אחד? למה לא אלבום שלם?". ולפני שהבנתי מה קורה, כבר מצאתי את עצמי לצדו כשותפה להפקה, כשבעצם – הוא זה שדוהר קדימה, […]

רוב חיי הייתי משוכנעת שהשיר "אתם זוכרים את השירים" שכתב יהונתן גפן והלחין חנן יובל הוא זֶמֶר תמים על הישראליות ועל הנעורים המוארים באור השירים. "אתם זוכרים את השירים ששרנו אז, את שמי הפז. אתם זוכרים בערבים, מתחת גג של כוכבים, עם חברות וחברים היינו לפעמים שרים". כך הוא נפתח, ומתפתח. מהווה, כך חשבתי, נוסטלגיה לתמימות – בצבעים של מילים ומנגינה. תמונות-תמונות של חוויות והתרחשויות חיצוניות ופנימיות משורטטות בו, כמו רישום מהיר אך מדויק של צייר עז-מבע שיצירתו מתחזה לקלילה. […]

ליהונתן גפן היה – ויש עדיין – את הקול הכי יפה בעולם. קולו נוצק מהתמזגות של הבריטון המקסים של אריק איינשטיין, של העניגות של דיוויד ברוזה, של הבלוזיות של דני ליטני, החסד של יהודה פוליקר, הזוך של יעל לוי, הצלילות של יהודית רביץ, המתיקות של הכבש השישה-עשר, ועוד המון קולות נוספים שבקעו מגרונות זמרות וזמרים רגישים, שהתחברו למערכת חלל הפה שלו בדרך המיסתורית והמיוחדת של מילותיו. הוא היה מוזיקאי – גם מבלי לנגן ולשיר, כי המילים שלו ניגנו ושרו, עם […]

  הוא חוגג היום יומולדת 70, כלומר קרוב לוודאי שחוגג דווקא את התאריך העברי – ט"ו בניסן, ממש בפסח. תיכף. ואם תשאלו אותי מהם שלושת שיריו האהובים עלי ביותר, אתקומם בדרמטיות כי "איך אפשר לבחור", אבל בשקט אשלוף בלי היסוס את השלישייה שלי הבלתי משתנה: דוד ושאול, יוצא לאור, רוחות הצפון – אלה יצירותיו-אהובותיי, ושלושתן גם עוסקות ביצירה, בשלביה השונים. וסידרתי אותן לא לפי סדר אהבתי איתן (כי אם כבר, אז דוד ושאול מקום ראשון) אלא לפי השלבים של ההתהוות. […]

השבוע מלאו 23 שנים למותה של עפרה חזה. מה בעצם זוכרים ממנה? לכאורה הרבה. עלילת חייה מצטיירת כמו סרט הוליוודי אך בניגוד אליו, הסוף טרגי: הילדה עם הקול המתוק משכונת התקווה, שהפכה כוכבת – מקומית  ובינלאומית. לאחרונה נכנסה לרשימת 200 הזמרים הכי גדולים של כל הזמנים של המגזין רולינג סטון. יפהפייה שבזמן שהקריירה שלה נסקה, חייה האישיים נזנחו, עד שנישאה בגיל 40, ושלוש שנים אחר כך נפטרה, וכך גם נחשף סודה הגדול – מחלת האיידס שלה, שהבושה שחשה בגללה גרמה […]