28 בינואר 2010
הרוח היתה תוקפנית אתמול בים של תל אביב על גבול יפו. הבטתי מהסלעים בתצוגת הצבעים של הכחול שדגמנו הגלים ופתאום הבנתי שאני לא מסוגלת לשאת יופי במציאות של כאב, וזה כולל מוזיקה. אבל הפעם היא היתה רק פיסה צרה – כמו עיניה הדועכות של מכשפה, שמאחוריה ולפניה הריקוד המכריע של הפיות הטובות. צבעים כהים – להבליט את החיוך המתמשך ברצף מפליא. דווקא הרוח האכזרית הזאת, הזכרתי לעצמי מאוחר יותר, תעיף אותי הלילה לתיאטרון תמונע. עוד לא נכנסתי, וכבר חיוך […]


