הנה אלבום ראשון "קלאסי". אורי קליאן, שהחל את דרכו המוזיקלית כחבר בלהקות ("השפן הנכון", "רוך" ו"חופש"), עבר לצעד המתבקש הבא, קריירת סולו, שכוללת אלבום בכורה. "מחשבות למחיקה" הוא נקודת מוצא טובה. חוסר שלמותו ההתחלתית מובן, הגיוני ומאפשר את ההתפתחות שעשויה למקמו במקום גבוה יותר על סקאלת ההתקדמות האומנותית.    המוזיקה של קליאן קומוניקטיבית וקליטה מבלי שיצטרך להנמיך אותה. שיריו ידידותיים, והחברות שהם מציעים למי שמקשיב היא כמו עם אנשים נחמדים, שנעים לפטפט איתם. אומנם לא חברי נפש שכל רובד בנפשם […]

שדות גולדברג   על הבמה גיטרות ופסנתר שמישהו מנגן עליו "ארץ קטנה עם שפם" ואחר כך נכנס בשירה לטריטוריה שסימנו האצבעות שלו. קוראים לו אורי מיילס, והוא הפסנתרן של הערב. קורין אלאל מצטרפת אליו, מאירה את הבמה בחיוכה ואחר כך שרה איתו ועם דנה ברגר "הטבעת נפלה". פסטיבל הפסנתר אירח אמש מסיבת יום הולדת חמישים למאיר גולדברג – האיש שנתן מילים לשירים האלה, ולעוד יותר ממאה שירים, חלק קטן מהם הושמע הערב. בזה אחר זה התווספו אליהם דודי לוי, דן […]

  "פנים מוזמנים ואותות סכנה. מסכות מחייכות, חתונה לבנה" – כך נפתח שיר הנושא של האלבום "חתונה לבנה", ששלום חנוך הוציא בשנת 81'. 26 שנים אחר כך, אביתר בנאי מבצע אותו מחדש. היוזם למהלך המוזיקאי המרתק הוא משה לוי, שותפו של חנוך לדרך המוזיקלית, שהפיק אלבום מחווה לאלבום ההוא. כל שיריו מבוצעים בו מחדש בעיבודים עדכניים, מפי אביתר בנאי, מוש בן ארי, ארקדי דוכין, הדג נחש, מוקי, דניאל סלומון, אסף אמדורסקי, ירמי קפלן, חמי רודנר, דבק, קרולינה ומיקי שביב, שגם […]

  "אם את ילדותך תניח בפינה זנוחה, אז ציפור החידלון תשב על מיטתך", שר אלון אולארציק באלבום הסולו הראשון שלו. שני עשורים מאוחר יותר, באלבומו הנוכחי, "רוק & רוך", אולארצ'יק ממשיך לתחזק את חומרי ילדותו בטבעיות משכנעת. וכך, בשיר "ערב יום שישי", הוא תוהה במבט מסוקרן וטרי: "מה אומר פשוש לנחליאלי? לי לפעמים נדמה שהם מדברים. מה אומר אבינו בשמיים? הכרתי פעם ילד שהוא אותו הכיר". "רוק & רוך", בהפקת מרקו גורקן, הוא אלבום כפול שמבטא באופן מבריק את המוזיקליות המוכרת […]

  אז מה הם רוצים, הגרובטרון האלה? מה הסיפור שלהם? האם הם להקת דאחקות גימיקית? קבוצת מחאה מתוחכמת שמגייסת את נשק הפארודיה? מגישי שירה בציבור אופנתיים? והאם עליזותם העקרונית שייכת למשפחת ה"שמח" או ה"שמייח"? נתחיל בעובדה הבסיסית. אלבומם, הנושא את שמם, הוא מצבור עשוי היטב של גרסאות כיסוי לשירים מהז'אנר המכונה "שירי ארץ ישראל". את השירים האלה הם מלבישים בבגדי פאנק, רגאיי, קאנטרי, ג'אז, מעט ראפ והרבה גרוב, ממש כמו בשמם. מדובר בחבורה המונה תשעה נגנים, שגם מלווים בקולותיהם, וזמר […]

 האלגנטיות מתפרעת על הבמה והמכובד קורץ. בבית האופרה הישראלית בתל אביב משעשעים ומשתעשעים כוכבי "גאלה אופרטה", תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט – זמרים, שהם גם רקדנים ואקרובטים, ותזמורת. הטקסטים מושרים בשפות המקור – גרמנית והונגרית. הקהל של אמש היה גדוש בתפוצותיהן, אבל גם הצופים שלא הבינו מילה הצטרפו למחיאות הכפיים הנלהבות, לא רק בסופי הקטעים, אלא גם בשיאם. כי הנתחים שנפרסו אתמול הם מתוך אופרטות ידועות, למשל "העטלף", "דם וינאי" והוואלס "קולות אביב" של יוהן שטראוס הבן, "נסיכת הצ'רדש" של המלחין […]

 הצער מסתער על האוזניים כבר בשיר הראשון, "עולה ויורד". נעם רותם שר במונוטוניות מכוונת על לילה רחוק מהבית, "בבניין הגדול". המטען שלו כבד דיו, כך שאין לו צורך להוסיף דרמה ולציין שמדובר בבית חולים. מי שמקשיב מעבר לקולו, כבר מבין. המילים חזקות, אבל השיר מאופק. וככה לאורך כל אלבומו השני, "עזרה בדרך". רותם מדווח על קריסת המציאות שלו. כבר משמות השירים מתבררתים מימדיה: "בשורות רעות", "חלום שבור", "לפני תהום" ועוד. עם חומרי חיים כאלה יש לגיטימציה להחצין את הכאב באופן הכי […]

  הקול של יובל גורביץ' צרוד ואפילו מבהיל מעט בשמיעה ראשונה. קול דומיננטי, שהזמן עישן ויישן. הזמן הוא מרכיב מהותי בהוויה של גורביץ', שהוציא את אלבום הבכורה שלו "רק" בגיל 52, בשנת 2003. ככל שנחשפים אל קולו, כך חשים את חומו מעורר האמון, מתרגלים אליו ונסחפים ללכת איתו, כי דרכו המתנגנת פשוט יפה. יש דרכים רבות לחוות מוזיקה ולהתייחס אליה – וזה לא משנה אם נמצאים בצד של השומעים או בצד של המשמיעים, המקבלים או המוסרים. ישנם מוזיקאים שיוצרים ואחרים […]

  הזמן מתרחב לפתע ברווח הצר שהוקצה לו, בין סוף שנה שחוקה להתחלה של שנה לא נגועה. והפתח הזה, הנכסף להתחדשות, קולט אליו בשמחה את האלבום הטרי "כל מבט", שרוחו הולמת את סוף אלול בשקט אשר מתקרב אל ההמולה ונאחז בה. "לא לחשוב יותר. לרגע אחד שקט לנשום", מפציר דידי ארז בפזמון של "כל מבט". בדואט הזה עם סיון שביט, שחשף אותו באמצע השנה, כבר נרמזו איכויותיו: יופי מוזיקלי שצניעותו אינה גורעת מקסמו.  אחרי שהחל את דרכו המוזיקלית כמתופף של […]

  בתוך המנגינות המקפיצות באלבום של דנה אינטרנשיונל, "הכל זה לטובה", מרפרפות לעיתים מילים עצובות. "ימים עוברים ולא קורה דבר. בפנים הכל שטוח, בחוץ אפל וקר", היא שרה למשל בשיר "איפה הלב". אבל הטקסטים האלה עם הפוטנציאל לבטא רגשות אמיתיים ולא סינתטיים נבלעים בשירים בלי להזין אותם וממהרים להיטשטש בהמולה הכללית של פופ ריקודים סטנדרטי.  הפופ הזה מנפק ביעילות שירים משוחררים, שבתור מוצר בידורי עונים על הדרישות, כלומר יכולים לשמש בכבוד בכל מסיבה או אירוע שדורשים הנעת אנשים מצד לצד […]

לפגוש את גוש הזמרים המשעממים דומים זה לזה. אם הצליחו בעבר, הם חותרים להמשיך להישמע באותו צליל מוּכר ומוֹכר. אם נכשלו, הם מנסים להיצמד לצליל של מישהו מצליח אחר. התקדמות אומנותית מסוכנת מבחינתם, בגלל חוסר הוודאות שלא יכול להבטיח להם דבר. אפרת גוש היא זמרת מעניינת. באלבומה השני, "הסליחה ואני", היא מתחילה להתגלות כיוצרת, שמעורבת בשירים לא "רק" באמצעות הגשתם, אלא גם בכתיבתם ובהלחנתם, לצד כותבים נוספים (ברק פלדמן ויוני בלוך שכתבו לה את האלבום הקודם, וגם אסף אמדורסקי, אריק […]

  יש משהו אירוני בלהקה שמהותה מתבססת על בעיטה בקונצנזוס, בעוד שהקונצנזוס – התקשורתי, התרבותי והפוליטי – מחבק אותה במקרה הטוב או מתעלם ממנה במקרה הרע. להקת "הבילויים", כבר שני אלבומים רצופים, מתריסה נגד לאומנות, פשיזם, מיליטריזם ופומפוזיות ממסדית. הם עושים את זה בהמון כישרון מוזיקלי ומילולי, בחן קומוניקטיבי, בתיאטרליות ליצנית ובטכניקה אומנותית/גימיקית של טקסטים סרקסטיים במנגינות קלילות. בעבר חנוך לוין זיעזע את הממסד הפוליטי והתרבותי בארץ במחזות כמו "את, אני והמלחמה הבאה", "קטשופ" ו"מלכת האמבטיה". הכנסת רעשה, מבקרי התרבות […]

"בואי, בשרי לי נשיות מהולה בשמחה וטבעיות" – שרות "הבנות נחמה", והמילים האלה מדייקות היטב את מהות המוזיקה שלהן. אלבום הבכורה הנושא את שמן הוא מסיבת צלילים נשיים במיטבם. כל אחת מהשלישייה היא מעיין מזוכך בפני עצמו, וביחד הן מתלכדות לנהר מפעפע שזורם בקצב רגאיי, פאנק וסול לים מתוק ומלוח. השיר הראשון, "Lovers", מציג אותן כמו כרטיס ביקור. הוא נפתח ומסתיים באה-קפלה מרשימה החושפת את קולותיהן העירומים מלאים כישרון, יופי, עדינות וחוזק משולבים. השירים הבאים מעבים את מה שהסתמן בתצוגת […]

  לשמות של שירים כמו "תמיד תאמין" ו"צריך לומר תודה" אפשר להתייחס בכמה צורות – בהנהון ניו-אייג'י, בעקמומיות צינית או בנוסח אריאל הורוביץ. הגישה האחרונה מתבססת על שיטה שכמעט ואינה מתקיימת בשירים הישראליים – להיות גם וגם. אם רוב האלבומים הם קלילים או מורכבים, עליזים או נוגים, שטחיים או עמוקים, הרי שהורוביץ יודע לשלב.  באלבומו הרביעי, "זמן אמת", הורוביץ ממשיך להשמיע את צלילו הברור, שמתבסס קודם כל על קולו המזוהה  – חם וידידותי. על הבסיס הזה מתגלגלים שיריו, מתקבלים מיידית […]

  אביב גדג' עולה על הבמה. הוא והקהל מביטים זה בזה, דרוכים. אלג'יר, להקתו המופתית, התפרקה לפני שנה וחצי, אבל רסיסיה עדיין ממשיכים לפעול את פעולתם הלופתת. עד כה היה זה גבריאל בלחסן שיצא ממנה אל קריירת סולו מוערכת של אלבומים והופעות. אמש היה הערב של גדג'. באולם "המעבדה" בירושלים התרחשה הופעת הבכורה שלו, שגודש הציפיות ממנה איים להטביע אותה עוד לפני שהחלה, אבל גדג' שחה היטב במים העמוקים שלו. "ערב טוב", הוא פתח בנמרצות שלא הסוותה את ההתרגשות. הקהל […]

ניצחון טכני    היהודים מפגיזים. יש להם פצצות משוכללות, שיודעות להתכוונן בלב המטרה – נוער וצעירים שמתלהבים מרעש מסוגנן. "פורטה", אלבומם הרביעי (או השישי, אם סופרים את אלבומי ההופעות שלהם) הוא התגלמות של כישרון אנרגטי שמולבש לתוך רוק שגרתי ויעיל. מדובר ברוק מסחרי נוסחתי, שנשען על הסממנים החיצוניים של התקן: שואו, ליטוש, עוצמה קולית והחצנה של רגשות במובן המכאני שלהם, בעיקר מהצד הקודר – כאב, זעם, ייאוש. הצד השני של המשוואה, במינונים מאזנים, הוא – רכות, עדינות וחולשה, וגם הן […]

  בסופו של דבר, כאשר מנסחים התרשמות מאלבום, היא מסתכמת בשאלות הבסיסיות האם נאפשר לו להיכנס לחיינו והאם אנחנו רוצים שהוא יהיה חבר שלנו.  לפני שבע שנים הגיע לעיר שלומי שבן, ומיד משך תשומת לב בכישרונו ובחינו. הוא החצין הברקות מילוליות על מגש של מנגינות מזמינות ו-וירטואוזיות פסנתרנית. קבלת הפנים היתה נלהבת, ושבן נשאר והתערה, עד שהלך הצידה כדי לבנות עיר חדשה.  מדי פעם הגיח בהופעות שלו ושל אחרים (למשל עם רמי פורטיס במופע "מקרה פסנתר"), והמפגשים הללו הגבירו את […]