לפני עשר שנים שרון מולדאבי ניגן על הפסנתר בביתו, ופתאום התברר לו עניין מהותי. "עד אז הייתי עסוק בשאלה מי אני", הוא נזכר, "ואז הבנתי שבעצם אני צריך להגיד את זה הפוך – אני מי. כי יש צליל בשם מי, ואני רוצה להיות צליל. לצורך העניין יכולתי להיות כל צליל אחר, אבל אם נניח הייתי הצליל מי, אז במקום לשאול מי אני כל הזמן, הייתי יכול להגיד 'אני מי' – לעצמי וגם לאנשים אחרים". ככה בעצם הוא חוֹוה מוזיקה – […]

  1.   מיכאל (מילים: מרים ילן שטקליס, לחן: שמוליק קראוס. ביצוע: ג'וזי כץ). "חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא? מיכאל" – אי אפשר לדייק יותר בצריבת הציפייה והאכזבה. מי אמר שהילדות היא גן עדן? מי אמר שעוצמות הרגש בכלל משתנות כשגדלים? מי אמר שגדלים?       2.   שמתי לי פודרה (מילים: מתוך "אמא אווזה", לחן: אביתר בנאי, ביצוע: אפרת בן צור ואביתר בנאי). "עכשיו רק חסר שיבוא החתן" – עדיין ילדות, אבל הפעם זה בעצם שיר משחק. הציפייה היא יותר […]

אפרת בן צור וקרני פוסטל נדהמו יום אחד לגלות שיש להן כמה שירים עם אותם שמות. "לשתינו יש שירים בשם 'צוללת', 'קח אותי' ו'שמש', ובכלל לא תיאמנו את זה", מספרת בן צור. יש לכן הסבר לתופעה הזאת? "זה פשוט קרה", הן עונות ביחד. השתיים נפגשו בפעם הראשונה כאשר פוסטל והצ'לו שלה התארחו באלבומה הראשון של בן צור, "צוללת". בהמשך בן צור הזמינה את פוסטל להתארח בהופעה שלה ובאלבומה השני, ובמוצאי שבת הקרובה (16.6) הן יתאחדו שוב לכמה שירים במסגרת הופעה […]

חוזרים למקורוק   אוניברסיטת ת"א, ינואר השנה. ערן צור ויובל מסנר שרים ומנגנים עם הפייטנים הירושלמים הרב דוד מנחם ואלעד גבאי. הרפרטואר: שירי רוק של צור ופיוטים עתיקים. על הבמה גיטרות וצ'לו לצד קאנון, דרבוקה ו(חליל) נאי. "למולדת שובי רני צהלי בת יפהפיה", שר צור בטבעיות מוחלטת פיוט יהודי טוניסאי שחיבר אשר מזרחי ללחן ערבי. דוד מנחם מתמוגג: "כל כך יפה איך שערן התל-אביבי הזה שר ככה פיוט צפון-אפריקאי". הקהל נרגש מהחיבורים האלה ומגיב במחיאות כפיים חפלאיות ובצעקות רוקיות. כל […]

כל כך הרבה לא נכנס לביקורת ההופעה ההיא, שפורסמה השבוע ב-ynet. נראה לי קצת מגוחך לתעד את ה-"לאאאא! בבקשה אל תלכו"! שזעקתי בשקט כשלהקת "אחרית הימים" עמדה לעזוב את הבמה. עברו כמה ימים, ועדיין אני מתקשה לשמוע מוזיקה. כל שיר מחוויר כרגע ליד הקולות שנשארו בי מההופעה. מתסכל אותי שעם כל המוזיקה המצוינת שנוצרת כאן (הפסקה לצורך טמינת הראש בגומת חול נטולת גלגל"צ) – ה"מבוגרים" עדיין מנצחים את ה"צעירים", למרות הייתרונות המוכחים של הנעורים. לא כל המבוגרים, אבל יוצרים כמו […]

בבוקר, בדיוק לפני שנה, נזכרתי בשיר "הבת של הדיקן" של "יאפים עם ג'יפים". חשבתי על השורה הפזמונית שתמיד מכווצת אותי – "אבל זה בכלל לא ענייני". כן… בטח… והמשפט הזה הזכיר לי, כמו תמיד, שיר אחר – שכולו הכחשה, כביכול, והתנערות עזה, כביכול – "את הלילה שלך". ומיד שמעתי את השיר בקול של יוסי בנאי. הקשבתי לו בתוך ראשי בשאננות של נגישות מובנת מאליה. הרי כולם נמצאים וכולם חיים ומרגישים טוב ושרים יפה. תמיד כשצריך אותם, הם שם. הוא כבר […]

"אני חושב שאם מוזיקה היתה מפסיקה לרגש אותי, הייתי מתאבד, לא רק פורש מהמקצוע", אומר יואב קוטנר, העורך הראשי של ערוץ המוזיקה הישראלית 24. אחרי חשיפה כל כך אינטנסיבית למוזיקה, הריגוש לא נשחק? "כשהייתי צעיר נשפכתי מכל להקה חדשה, והיום זאת צריכה להיות להקת אלג'יר בשביל שאבכה, ובחו"ל ארקטיק מאנקיז, אבל עדיין הריגוש ישנו ואני מתלהב, וכשיש שיר חדש מדהים, אני רץ הביתה ומשמיע לאשתי". ביום חמישי הקרוב (8.3) יתקיים טקס פרסי עמ"י (ערוץ מוזיקה ישראלי) בגני התערוכה בתל אביב, […]

כשרצף ההשמעות הרצופות של "הודעות" של יהלי סובול עם מלני פרס עובר כבר את העשרים, ועדיין לא שבעתי, אני מפסיקה – רק כדי לשמוע את השיר בראשי, ואחר כך בקולי, שאני מנסה לשווא לפצל לשניים. "יש מין הלך רוח על סף חלום כשהדם כמו חול בתוך שעון כשהאור חיוור בחלון היום מתחיל לוותר"   אני אוהבת דואטים. בפרט כשאפשר לנגוס בהם בשני טעמים שמשתלבים: מתוק ומרור, מצמית ומצחיק, בוהה ומבעבע. יש המון (אפילו) בעברית. הנה כמה מתבקשים: "שוב" ("חזרת פתאום, […]

היום מתפרסמת ב"גלובס" הכתבה הזאת. בגלל אילוצים של מקום, הושמטו בעריכה כמה נושאים שהיה חשוב לי לגעת בהם. למשל, "מערכת היחסים" בין ירדן ללאה – הדמות שהיא מגלמת ב"מרחק נגיעה". וחוץ מזה: מאז שראיינתי את תומר יוסף, שגם הוא יוצא "פלטפוס", מסקרן אותי הקשר בין קומיקאיות למוזיקה, שבולט מאוד בקרב החבורה הזאת. שניהם, אגב, לא נתנו לי תשובה מספקת, וזה בסדר גמור. כמו שירים יפים שמוטב לא להסביר אותם. מצד שני, לקורא עידן אלתרמן (ולשאר השותפים לפשע) לא מומלץ להתרשם […]

  שלמה בר שביט בחזית. מספר סיפורים מצחיקים על ימים רחוקים בתיאטרון הבימה. הוא היה ילד בן עשרים מוקף דמויות מיתיות בעיני כולם, כולל בעיניו, והם הפכו למשפחה שלו. הערצה. ריבים. צחוקים. קנאה. אהבה. התרגשות. אילנה רובינא יושבת בצד. "אל תתייחסו לערב הזה בתור הופעה. תיראו בו מפגש משפחתי", ביקשה מהקהל ב"צוותא", במוצ"ש האחרון (13.1.07). עוד מעט תעלה שוב לשיר בפעם הראשונה אחרי יותר מעשרים שנה. אבל בינתיים הסיפורים שלו כמעט גורמים לה לאבד שליטה מרוב צחוק. היא מכסה את […]

(פורסם ב"גלובס", ב-4.1.07, לכבוד הופעתו עם "הבלקן ביט בוקס"במופע של "הייניקן וייבס").   "חושבים שהמוזיקה שלנו צוענית, אבל זה ממש לא ככה", אומר תומר יוסף על להקתו "הבלקן ביט בוקס". בדירתו הנעימה בבניין ישן ביפו, שהים נשקף ממרפסתה, חשוב לו להכחיד את הטעות הזו. "הבלקן בשם של הלהקה מייצג את החלק המסורתי במוזיקה שלנו, אבל לא מדובר רק במסורת בלקנית, אלא מכל העולם, כולל מרוקו ומאלי באפריקה. וכל זה משתלב עם הביט בוקס, שמסמל את המוזיקה האלקטרונית העדכנית". ביום שישי הקרוב […]

הדימוי התקשורתי של אביב גפן עושה לו עוול. במציאות אין זכר למוחצנות היהירה ולפרובוקטיביות. פנים מול פנים נחשף אדם נחמד להפליא, משעשע, רגיש ונטול פוזות. אז איך אפשר להסביר את הפער? אולי בכך שגפן, בחור תקשורתי ביותר, מיטיב "לספק את הסחורה". רוצים כותרת מתלהמת? תקבלו. וכך הוא מקבע את תדמיתו הארוגנטית. אבל אני בכלל לא רציתי ממנו כותרת. באופן ברור ומוצהר התכוונתי לדבר איתו אך ורק על מוזיקה. "איזו מהפכה זאת תהיה בהקשר שלך. ראיון על מוזיקה בלבד", אמרתי לו. ומה יצא? כותרת […]

כשהמזגנים קורסים, ואפילו נקבוביות האוזניים טובעות באוקיינוס זיעה, בואו נשמע קצת גבריאל בלחסן, אולי ככה נתקרר. הנה: "העולם שלנו בוער. גחלים לוחשות לחישות". כשאפילו הריסים מתאבדים בנשירה, הרופא רושם אסקפיזם, ומחכים שהכל יהיה מאחורינו, מה דעתכם על: "ההתחלה היא ריק, הסוף חלול, והכל לא התחיל אף פעם ולא יסתיים לעולם"? המילים המרגיעות האלה לקוחות מהשיר "העוקד, הנעקד והמזבח", שיוצא השבוע כסינגל ראשון מהדיסק המתקרב "בשדות" ("התו השמיני"). בלחסן, מלהקת אלג'יר ז"ל, טוען ש"אם בכלל ישמיעו את השיר הזה ברדיו, יגלו […]

עשר שנים מפרידות בין הדיסק הראשון של סיון שביט לדיסק השני, "וניל", שיוצא (רק) עכשיו. בין שניהם היא הספיקה להפוך לאמא, לאבד אמא, להתנתק, ולהתחזק כדי לחשוף את הפגיעות