"אשכולית תלויה עדיין, בין החורף והקיץ, ואני כמותה", כתב יורם טהרלב בשירו "בפרדס ליד השוקת". מבין הנושאים הרבים של פזמוניו (אהבות; טבע ונופים; ציונות ויהדות; ילדות, נעורים, בגרות וזִקנה – ובקיצור: הצטברות השנים עלינו) בחרתי לכתוב, בשבוע שבו נפרדה נשמתו מגופו, על המתח המפרה שבין הבית ובין הדרך אליו. המצב הזה, של בין לבין, כמו האשכולית שתלויה ומתנדנדת בין העונות, הוא אחד מאבות המזון היצירתיים. הוא לא עִרער את טהרלב אלא הִרהר אותו. הדרך אל הבית יכולה להיות מצב זמני, […]

"מסתובב ומדבר מחבר אל חבר, אין מעבר למילים, אבל אני עובר" – שרה להקת פונץ' בשיר "שיטוט ברחובות", שבהמשכו מתוארים הילדים ש"ממציאים עברית שמשתלטת על עצמה כמו טנק על הכביש, ובורחת מעצמה בלי להרגיש". אבל העברית שלנו, לפחות בפוסט הזה, לא תברח מעצמה, אלא דווקא תישאר. אז בואו נדבר עליה ועל הדרך שבה היא מתבטאת במוזיקה הישראלית. התירוץ: יום השפה העברית שחל השבוע. תקציר הפרקים הקודמים: "בעברית יש מילים בשפע, להגיד את הכול – כמעט. יש בה תקע ויש בה […]

לקבל מתנות ולהרגיש ראויה לפעמים זה פשוט "ת-ל-ל-ל-לה". צלילים נשמעים ברקע. אלבום מתחיל להתבהר בחלל, אבל עדיין לא נאחז. האחיות ג'משיד, הלוא הן עדן ושי-לי ג'משיד, הוציאו לאחרונה את אלבומם השני, "אלף שמשות" – ונשיות הרמונית במורכבותה, מוזיקלית מאוד, מסתחררת לי בסלון בתנועות גוף-נפש עם הזמנה לא מפורשת אך ברורה: להצטרף לריקוד שלהן. להפוך אותו לריקוד שלי, איתן או בלעדיהן. זאת בדיוק המהות של יצירה טובה. המילים שלהן מקוריות ומדויקות, תיכף אגע בכמה ניצוצות שלהן. כדי להתרשם מאיכות הנגינה והשירה […]

"לכל שיר יש עת" לקראת מופע עם עמיר בניון, ובמהלך יצירת סרט חדש, שולי רנד חונך תקופה טובה – מקצועית ואישית. בראיון מיוחד לאתר סך הקול הוא מספר על ההבדל בין תיאטרון למוזיקה, נזכר בימים שבהם הבהיל זקנות ברחוב, מגלה מה המשותף בין יצירה ללימוד תורה, וגם נותן עצה ליוצרות וליוצרים בתחילת דרכם   מאילת עד משגב, אלה קווי המִתאר של החנוכייה המרחבית של שולי רנד בחנוכה הזה. כל ערב הוא מדליק נרות במקום אחר על הסקאלה הענקית הזו, בהתאם […]

מה הייתם אומרים לשר התרבות, אילו התברר לכם שהוא יושב לידכם בהופעה? זה מה שקרה לי אמש בהופעה בפסטיבל הפסנתר. המופע הוקדש לשירי נעמי שמר והתייחד בכך שהשתתפה בו ללי שמר, הבת שלה, ביחד עם הזמרת רוחמה רז. על נעמי שמר אני מתה עוד מהילדות, והזווית המשפחתית תמיד מסקרנת אותי, במיוחד כשהיא משתלבת בהופעות (למשל, המופע "דיוקן אמי" של אריאל הורוביץ בנה בפסטיבל הפסנתר 2014 ומופעים של תמר גלעדי אשתו/כלתה לאורך השנים). ללי שמר מחצה אותי כשהודתה לקהל בסוף ההופעה: […]

אז תיכף תתרחש הלידה שלה. אמא-זמן כבר בצירים. והם לא ארוכים. עם שקיעת החמה היא תפרוץ מרחם הזמן, עם שם משונה, תשפ"ב, ועם המבטים שלנו, ששמחים בה מראש, כמו התפעמות מתינוקת בת יומה, ועם ציפייה עצומה וקיצונית ממנה: תעשי רק טוב, אה?   ואחר כך היא תצטרף לאחיותיה – משפחה מרובת בנות. צאצאיה של אמא – ולדנית מטורפת ואינסופית. כעבור שנה בלבד, היא תיאסף אל אחיותיה, וביחד איתן תמשיך לממש את ייעודן הכרוני: לסמן אותנו.   לפני כמה ימים, למשל, […]

   שאנן סטריט: "אידיאלים" "אידיאלים" – אלבום הסולו השלישי של סטריט ( לא כולל האלבומים שיצר עם להקתו, "הדג נחש") הוא יצירה מצוינת בכל האגפים – לחנים, מילים, ביצוע. סטריט הכניס לתוכה לא רק את כישרונו אלא גם את האכפתיות שלו, שמתנוצצת גם בכותרת האלבום, ומתבטאת בהיותו יזם חברתי (מייסד עמותת "פסטיבל בשקל", שפועלת להנגיש את התרבות בפריפריה). באלבום הוא אומנם מנסח היטב את הייאוש, אבל גם מתעקש על האופטימיות, כמו שהוא שר בשיר "לא נדבק": "מסרב להסכים עם המשוכנעים […]

"המון חיים אצורים בדפים המתים"   אלפי מכתבים של אנשי רוח ופוליטיקאים, שהיו נגישים רק לחוקרים, נמנמו בארכיון "גנזים" במרתפי ספריית בית אריאלה. עד שבא פרויקט "גנוזים" והפיח בהם חיים. ועוד איזה חיים     "פטפוט חסר שחר, אפס מנופח ויומרני… בקיצור, חרא של סרט". המילים הנ"ל – שמאור כהן מקריא ברהיטות מחויכת – אינן מתוך ביקורת סרט עדכני אלא נכתבו כבר בשנת 1970. הכותב: דן בן אמוץ, הנמען: אורי זוהר, יוצר הסרט הנקטל הנ"ל, "התרוממות". המילים הצבעוניות האלה, ביחד […]

יהודה פוליקר בן 70. איך מתמצתים הוכרת תודה ליוצר שבזכות השראתו התחלתי לכתוב על מוזיקה? (מזמן. עוד לפני שזה גם הפך למקצוע ולדרך חיים שלי). התחלתי לנסח רשימת שבעה שירים, אחד לכל עשור. אבל אז הבנתי שכל המוסיף גורע. אז תמצתתי לשלוש. אלה שהכי משמעותיים לי. אבל בסוף החלטתי להתמקד בשיר אחד מכל הרשימה הזו. שיר יסוד, תמצית, גרעין, מהות. השיר הראשון שהוא גם כתב לו את המילים. שיר שמתאר באופן מזהיר את פני השטח ואת התת-מודע, שיר מסתורי ובהיר, […]

"למוזיקה ולשירים יש את החיצים ללב שאין באף שפה אחרת"   תעודת זהות – גיל: 33, מגורים: תל אביב, מצב משפחתי: נשוי ואב לשתיים, השכלה: תואר ראשון בקומפוזיציה באוניברסיטת ת"א. עוד משהו: "אין לי פייסבוק".   לא רק הכישרון, המקצוענות, שמחת היצירה והמערכונים המדויקים הפכו את "זהו זה 2020" לתוכנית כה משמעותית ונצפית בתקופת הקרונה. השירים שמושרים במהלכה הם אחת מהסיבות המרכזיות לכך, מרגשים ביופיים ובהבעתם, ומשקפים את הלך הרוח הישראלי בתקופה הזו, עם תמהיל שמיטיב לשלב בין תקווה למחאה. […]

משחקים באש, מילולית ברי סחרוף ודודו טסה משחקים באש. לא במובן ההסתכנותי, אלא במובן המילולי. באלבומם החדש "בדל של אור" הם מתענגים מאש המוזיקה, השירה והיצירה, וחוגגים אותה. צריך לחדד על מנת להבהיר ולאפיין את חוסר ההסתכנות שלהם ואת ההתענגות, כי האלבום שלהם דווקא שזור באמירות כמו "אני בר סיכון לנפילה", ו"קרוב לאש", והם גם תוהים "לאן הולכים מכאן?", וזועקים "כמה עצב עכשיו מונח", ומשכנעים בכאבם, בעיקר כשהוא מופיע בשיר מחאה חברתית כמו "הכי קרוב שיש", ומחצינים מילים חרדתיות ברוב […]

"אנחנו בתקופת האפשרויות הבלתי מוגבלות"   "אני מאמין ששנות העשרים של המאה העשרים ואחת יהיו סוערות וחדשניות הרבה יותר משנות השישים של המאה העשרים, ואני רוצה לרקוד במסיבה הזאת", כך מצהיר שרון מולדאבי בספר הביכורים שלו "להלל את החול". היצירה, שיצאה לאור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וזכתה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים 2020, היא אוטוביוגרפיה מרשימה בכנותה ובחושפנותה. הוא ממפה בה את מצב התרבות בכישרון הניתוח החד שאפיין אותו עוד כשהיה עיתונאי ברדיו (גלי צה"ל, רדיו ת"א, "מהות החיים") ובפרינט […]

מירב שחם, מעצבת הפתיח הוויזואלי של "שעת נעילה", מספרת איך הסדרה התערבבה לה עם החיים   "החומרים נכנסו לי מתחת לעור" "אני מרגישה שאני חיה בשדה קרב כבר כמה חודשים", כתבה מירב שחם בפוסט בפייסבוק בסוף אוקטובר האחרון, עם עלייתה של הסדרה "שעת נעילה" ב"כאן". שחם – מעצבת, מאיירת ומתמחה בעיצוב פתיחים לטלוויזיה – כבר יצרה פתיחים ויזואליים לשלל סדרות ("פאודה", "האחיות המוצלחות שלי", "שב"ס", "המנצח" – הן רק חלק מעבודותיה). אבל דבר לא הכין אותה ליצירת הפתיח והאריזה הגרפית […]

לנתן זך, במלאת שבעה למותו   הציפור הכי מפורסמת של נתן זך ז"ל היא "ציפור שנייה" ("ראיתי ציפור רבת יופי"). היא עפה אל הלבבות בזכות המילים הפיוטיות-ערטילאיות שיצרו אותה, וגם הודות ללחן היפהפה של מישה סגל שהכנפיים שהעניק לשיר התמגנטו לביצועים רבי-קסם. אבל היו לזך ציפורים נוספות: ה"ציפור שבחושך פרחה לה" מהשיר "ואז בא לנו"; הציפור ש"מצפצף מרה" מהשיר "עם חשיכה", ועוד. וישנה הציפור מספר שיריו של זך "כיוון שאני בסביבה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) שיצא בשנת 1996. השיר נקרא בפשטות […]

אחרי החגים כבר כאן, במציאות מוזרה וחולנית – תרתי משמע השנה. השירה לא משנה את המציאות, וגם לא מייפה אותה. נהפוך-הוא, היא מסירה ממנה את הפילטרים הנואשים שאנחנו מנסים לעטות עליה, כהגנה מפני הרסנותה. ובכל זאת, כשהיא במיטבה, השירה דוחסת עבורנו את המצב לתדרים חדשים. בזכותה, אנחנו חווים פליאה והיקסמות, שאינם מפחיתים מכאב המציאות, אבל מזככים אותו להלך רוח שמניע אותנו להקשבה, לפעולה או לתפילה. היה פה פעם משורר-רקדן-עיתונאי, חזי לסקלי, שמותו, בשנת 1994, לא עִרער מעולם את נוכחותו היצירתית. […]