כבר עברו עשר שנים מאז שיצא "לילה כיום יאיר" – אלבומו הרביעי של אביתר בנאי, והפלטפורמה הוותיקה של "פסטיבל גולדסטאר סאונדסיסטם – מנגנים אלבומים" הייתה הזדמנות הולמת לחגוג את המאורע. ייאמר כבר בהתחלה: ציוני הדרך העגולים האלה הם לעיתים תירוץ קלוש ומאולץ לבסס עליו הופעה, מה עוד שלפחות בהופעה הספציפית הזו – שירי האלבום התערבבו (אבל השתלבו, לא נבלעו) בשירים משאר אלבומיו של בנאי. ובכל זאת, אין צורך לדקדק בקטנות כשמדובר בשמחות ובהזדמנות להופעות מיוחדות (במהות, לא בכותרת), וההופעה הזו הייתה – כשם אלבום אחר של בנאי – "שיר טיול".

הטיול שוטט בין תקופות ומצבי נפש, ומורה הדרך ניווט על הבמה, מדלג בין פסנתר לגיטרה ומצויד בכליו היצירתיים – מודעות עצמית והומור. "פעם זקָנים היו דוסיים. היום הם טרנדים", הוא הצביע על עצמו בחיוך בשיר שפתח את ההופעה, "תתחנני אליי" מאלבום הבכורה שלו.

להקתו (ז'אן פול זימבריס בתופים וסמפלר, עמית יצחק בגיטרות, רועי חרמון בחצוצרה, קלידים וסמפלר, ואברי בורוכוב בבס, קונטראבס וכלי הקשה), בתוספת דניאל זמיר הסקסופוניסט העילוי שהובא בהפתעה ואיתמר דוארי אמן כלי ההקשה, החצינה להפליא את הלכי נפשו הסבוכים. וכך, את השיר "חלון", דוארי הוביל בביצוע אקסטטי, כשכלי הנשיפה ליבו את הדרמה, שהתחדדה דווקא על רקע קולו הענוג של בנאי. "תן לשינוי לצמוח, אל תצמח מהפחד", והקשותיו של דוארי נשמעו כמו הלמות לב שהרעידו פיזית את השטחים הפנימיים והחיצוניים.

בדימוי הקולקטיבי שלו, אביתר בנאי נחשב עדיין לפרפורמר מופנם וסולידי, קפוא למדי על הבמה, אבל הפעם הוא הגיע לשיאים שהוכיחו את ההיפך. למשל, בשיר "מחיאות כפיים" (מהאלבום "לילה כיום יאיר") הוא הִנדס את הקהל למחוא כפיים כפתיחה, והבמה הפכה לג'ונגל של צלילים וצללים כאשר גם התאורה נעה בין המואר לחשוך, כמו השיר – ולמעשה כמו האלבום כולו שעוסק בניגודי הקצוות הללו. כך גם נפשו של בנאי, ששר "יש פרצה בגדר", ונכסף גם אל הגדר וגם אל הפרצה. את "לשונות של אש" מאלבומו האחרון הוא שר עירום מכלי נגינה. רק ידיו ניגנו מנגינות באוויר וציירו: "פרפר מרחף, עמוד תאורה… תיכוניסטית כותבת שירי אהבה. שירה קדושה". "כשאהיה גדול, אהיה הכי גדול מכולם", הוא המשיך אל השיר "גנב": "אני אראה לך, להם, לכם, לכולם". גופו השתחרר יותר ויותר, ציציותיו התנפנפו מתנופה כשהוא רקד את האנטיתזה הפושעת שלהן: "אכנס בכל החלונות. אכנס דרך הקירות. עד שאהיה קיים, אהיה קיים, הכי קיים בעולם".

וגם הקהל היה קיים בעוצמת נוכחותו. שפע צעירים קשובים, חילוניים ודתיים, ששרו איתו חרישית ואינטימית, מחייכים לעיתים זה אל זה או אל עצמם בשירים כמו "יפה כלבנה" – משירי האהבה הישראלים  היפים ביותר שנכתבו והושרו פה. "תודה רבה שאתם מלווים אותי בדרך הזו", הוא הודה להם, "ותודה למי ששלח לי את השירים – מליבי לאצבעותיי".

בהדרן, הוא שר רצף של "שירי אבא" שצבר במהלך השנים – ערבוביה טעונה ומפויסת בין האבא שהוא, אביו הביולוגי וגם אביו שבשמיים. "קל לדבר על אמונה, קשה יותר לטפטף את זה לתוך הלב והעיניים, לחיות את זה ולהרפות. להרפות, הוא אמר ובעזרת השם והגיטרה ביקש בשיר "אב הרחמן": "אני צריך עזרה שמיימית", עבר לשיר "אבא", וחתם בפיוט "אודה לאל" ("שימו לב על הנשמה"), שבו נשזרים קולות אביו, יצחק בנאי.

הופעה טובה מעולם לא מסתיימת באמת. היא נמשכת בממדים נוספים, ובלי הגבלת זמן. וכך, כמו אביתר בנאי בשיר "תחרות כלבים", גם אני המשכתי לשמוע "חצוצרות בלילה במיטה". גם בלילות הבאים.

עשור ל"לילה כיום יאיר" של אביתר בנאי, פסטיבל גולדסטאר סאונדסיסטם – מנגנים אלבומים, האנגר 11 בנמל ת"א, 17.1 [הפסטיבל מתקיים בחודשים ינואר-פברואר בתל אביב, חיפה, באר שבע וכרמיאל]

פורסם בגלובס ב-26.1.2019

***

בין מגדלי הרעש, חומות הציפייה
יש לי מקום סודי, מקום לבהייה
ובא לי לצעוק שהתמזל מזלי
אני עכשיו פוגשת את המנגינה שלי!

היא חברה הכי טובה
פטפטנית וקשובה
ויש לה קולות עמוקים
ויש לה קולות מתוקים
ושקדים ירוקים
מתחת לריסים
יש לה ריח של ים וצחוק נהדר
והגפן פורחת, פיתח הסמדר

בתוך ההמולה ותובענות המורכבות
אני עכשיו פוגשת היבהוב של שובבות
ואני יודעת בכל המובנים
שהמוזיקה שלי זו אני.

היא חברה הכי טובה
פטפטנית וקשובה
ויש לה קולות עמוקים, ויש לה קולות מתוקים
ושקדים ירוקים מתחת לריסים
יש לה ריח של ים וצחוק נהדר
והגפן פורחת, פיתח הסמדר.

אני מאזינה רק בחצי אוזן. באוזן וחצי הנוספות אני מקשיבה בעיקר למוזיקה שהיא מפיקה מפיה. בזמן האחרון, גיליתי שיש כמה להיטים ברדיו, שדווקא מוצאים חן בעיניי. "דווקא" – כי תמיד הייתי חשדנית לגבי להיטים, שזכו במעמדם אך ורק בגלל היותם קליטים. העניין הוא שבחלק מהמקרים תכיפות השמעתם היא-היא שהפכה אותם קליטים. ואחר כך מאוסים, בדרך כלל, לפחות באוזניי.
לא הפעם. ברשימה הזו שירים חדשים שמצאתי את עצמי מסתקרנת מהם. חלקם יפים להפליא. בפעם האחרונה שהקשבתי למוזיקה חדשה, זו הייתה הקשבה מקצועית, מתוקף עבודתי. וכעת, ההנאה שלי חסרת מחויבות, דבר שלא מדכא בהכרח את יצריי המיסיונריים. הנה ההוכחות:

"אני לא מפסיק להתרגש ממך". דני רובס: מילים, לחן וביצוע

דני רובס תמיד ידע לכתוב שירים יפים. יש לו כישרון לנסח מצבים, לספר סיפורים ולאפיין אנשים וגם חוש קצב והגשה ידידותית שמתעתעת. אין בה דרמות או קולות חרוכים, ודווקא ככה אפשר למצוא במוזיקה שלו פגיעות ואנושיות, שמתקיימות בה בפשטות בלי לצעוק "תסתכלו עלי". עכשיו יש לו שיר אהבה מדויק עם לחן יפה ועיבוד שנזהר באלגנטיות לא להיכנס למלכודות הפאתוס והקיטש.

דגימה מילולית: "בחוץ יום עולה, מתגלה, וגם ביתנו מתמלא קרן של אור בשיפולי צחור שמלתך".

"צל עץ תמר". מילים: שלמה פיינטוך אפרת. לחן: עממי. ביצוע: קרולינה

קרולינה הגרובית מבצעת את השיר הנודע של זוהר ארגוב, ואני מאוהבת בשיר. בשני הביצועים. המילים – של שיר הנטישה הזה – פשוטות מאוד ("מנגינותיך ישכיחו את סבלי") ואף נאיביות ("על מה ולמה אל יודע, על מה עולם אכזר ורע"), אך שוזרות בתוכן פיוטיות שמופיעה כבר בפתיחה: "צל עץ תמר ואור ירח / ומנגינת כינור תקסים את הלב / עולה בצליל רועד, בוקע / ממיתרים נשפך כאב". המנגינה הזו (הלחן באמת "עממי"?) אכן מקסימה את ליבי בימים אלה. איכשהו, החמצתי אותה בעבר, ועכשיו אני מפצה את עצמי בצריכתה המוגברת.

דגימה מילולית: "כינור ישמיע שי זיכרונות כה נעימים".

"יין חם". מילים ולחן במקור: לי הייזלווד. תרגם לעברית: קובי רכט. ביצוע: קובי רכט, קובי אושרת ותום רהב

במקור זה היה הדואט "Summer Wine" של לי הייזלווד עם ננסי סינטרה. כעת זהו קאוור יפה מתוך אלבום חדש של שני הקוביים ֹ- רכט ואושרת – בשם "דברים השתנו", שכולו ביצועים דו-לשוניים לקלאסיקות רוק באנגלית. לא שמעתי את האלבום, אבל אם השיר הזה משקף אותו, אז הוא נשמע כמו משהו שבלי יומרה אומנותית, פשוט כיף להאזין לו.

דגימה מילולית: "עם דורבני הכסף שוב חולף בעיר. מצלצלים בשיר חוצה את האוויר".

"המכתב של רבקה לנעמי". אריאל הורוביץ: מילים, לחן וביצוע

כשאריאל הורוביץ ואחותו, ללי שמר, פינו את בית הוריהם זכרם לברכה, נעמי שמר ומרדכי הורוביץ, הם מצאו מכתבים ישנים. אחד מהם הפך לשיר באלבומו החדש של הורוביץ, שנקרא "הגיבורים שלי". זהו מכתב של רבקה ספיר – סבתו, לנעמי בתה – אמו. נעמי הצעירה עזבה את קבוצת כנרת כדי ללמוד מוזיקה בתל אביב. הצעד הזה היה לא פחות מסנסציוני באותה תקופה, מיד אחרי מלחמת השחרור, ורבים מהקיבוצניקים, אנשי עמל קולקטיבי, התנגדו להגשמה העצמית המחוצפת הזו של הפרט. כשסוף-סוף הגיעה נעמי לתל אביב, התברר לה שהחיים בעיר הגדולה מזמנים גם בדידות. אמה כתבה לה מכתב מרגש, שבו ציידה אותה במטען עם כלים להתמודדות, מלאים ערכיות ויופי. מומלץ להקשיב למילים. אגב, באלבום הקונספט הזה שירים מרגשים נוספים. חפשו את השיר "פרומן" על הרב פרומן שנפטר לאחרונה.

דגימה מילולית: "כאן פועלים עייפים כבר צמאים לשיר שלך, אבל את עוד צריכה לחתור דרך כל הפוגות של באך".

"איך אפשר". מילים: יהודה פוליקר. לחן: יהודה פוליקר ובלקן ביט בוקס. ביצוע: יהודה פוליקר ובלקן ביט בוקס

קודם כל תפס אותי הפזמון. אווירה המנונית, אבל בניגוד לחגיגיות הטקסית שיש במושג המנון, כאן נשמעת גם קינה. פצע שפורץ החוצה כדי "לקלקל" את החגיגה, אבל הוא רק מעצים אותה מכוח אנושיותו. והחגיגה הזו היא הצבעוניות המשלבת את הרוק היווני של פוליקר והבלקניות הקירקסית של בלקן ביט בוקס. והצבעוניות הזו היא במה שעליה ניצבת מראה. ובמראה משתקפת ישראל 2013, פסח תשע"ג, שאחד משמותיו, חג החירות, הוא לעג לרש הנינגש.

דגימה מילולית: "זה הלב שמתקומם, זה העם שלא חולם / בכיכרות, במפעלים, כל הרחוב כולו זועם".

מלאה גולדברג למדתי שלא מוכרחים להבין שירים. מספיק להרגיש אותם. בימים ההם הסתובבתי עם התנ"ך שלי – ספר כיס ירקרק ובו מבחר משיריה, ומדי פעם הראיתי לאנשים את השיר "פריחת תמוז". על מה השיר הזה? תבעתי לדעת, ולא קיבלתי תשובות מספקות, ולא היה אכפת לי בכלל. אהבתי אותו. הרגשתי שהוא מבטא משהו חשוב לי. עד היום אני מרגישה, גם עכשיו, כשאני כותבת אותו מהזיכרון:

אכן דרדר השיר – יבש וגא

עירום, מופקר לשמש הבוערת

עכשיו הוא מתחרז עם כל סוגי

הדעת שוויתרה על התפארת

הזאת היא בגרותנו השדופה?

הנוף הזה יוקד ולא ינוע

יודע סוד אחר של היפעה

יותר אכזר, אך גם יותר צנוע

בפרוח אביבינו ססגוני

בחן טללים, ברוך ירקות שופעת

מי לב ניבא לו גאוות עני

שתעמוד בפני סופה ולהט

וראה, היה עניו-עריץ אונו

פריחת תמוז, צמיחה של צהריים

אך לדורות יישא את פריונו

פרפר עליז וקל, יפה כנפיים

לאה גולדברג, כשם משפחתה – חיפשה את הזהב, את הזוהר, את האור. "והוא האור", נקרא הרומן שלה. "ירחב בך השקט כאור בשולי הענן", היא מתארת בשיר "את תלכי בשדה", ובשיר "על גבול האור" היא משרטטת את מהות הזמן הזהוב – "שעת תמורה". "ולא היה בינינו אלא זוהר" – היא סיפרה בשיר נודע, וחתמה: "ולא היה בינינו אלא אור".

גוני האור הם דרכה של היוצרת המגדלורית הזו לתאר את שינויי הזמן. "לא זה היום, לא זה הזוהר, אחר מאוד האור התם" היא משרטטת את קווי המתאר של הזיקנה – "שעת האור המסתלקת", ומסיימת את השיר בחיוך – "ואין דבר שכבר בגרנו, ולא חכמנו ביותר".

*

שעות אפשר לשיר אותה. כיום – בת מאה שנים ויום אחד – היא ממשיכה לגרות יוצרים להשמיע אותה. בזכותם, היא עדיין מתחדשת. הנה שתי דוגמאות שמרתקות אותי במיוחד.

"את תלכי בשדה" – שלומי סרנגה מבצע לפי הלחן הידוע של חיים ברקני. העיבוד מלא ההשראה שייך ליוני בלוך

"משירי ארץ אהבתי" – רות דולורס וייס שרה את הלחן המוכר של דפנה אילת. היא מנערת את השיר ומחלצת ממנו אמת מכאיבה שבעיניי נאמנה לרוחו, הרבה יותר מהביצוע הקלאסי (והאהוב עלי) של חוה אלברשטיין

]]> https://www.timoralessinger.com/%d7%9c%d7%90%d7%94-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%99%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%95%d7%94%d7%96%d7%95%d7%94%d7%a8-%d7%91%d7%aa-%d7%9e%d7%90%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%95/feed/ 21 https://www.timoralessinger.com/%d7%9b%d7%9b%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c/ https://www.timoralessinger.com/%d7%9b%d7%9b%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c/#respond Fri, 13 Jun 2008 08:51:46 +0000 http://www.notes.co.il/timora/44985.asp […]]]>  
 
חולצת טריקו ירוקה-אפורה, דהויה ורכה, חלקה משימוש. יש לה ריח של כל הכביסות, אך גם של הנסיעות. מבט שזוכר את אמא תרנגולת ומחבק אותה ואת אבא בתמונה.
 
והאופנועים צורחים בנחשולי ענק את המוזיקה. והוא לא פוחד מכלום. כפות האבנים שלו מתופפות מקצב ענוג.
 
בתמונות ילד ועכשיו איש. לאן נעלמו הכדורים מהחצרות? נמסרו והתגלגלו אבל איפה החלל שמקבל ובולם אותם? ומה עם השיערות הלבנות? קל יותר לתלוש אותן כי הן מתארכות, אבל דווקא בשלב הזה מוחלט שיישארו, כל עוד הן תבלין. הנה הוא התפרסם וכל מה שהיה חזרות עכשיו עבודה. זה אחרת אך רגיל.
 
השקט מחזק והמנגינות משמרות את הריטון. חריקות של מקדחת רופאי שיניים. ומתחת כאב. אנשים רוקדים את החריקה. היא הרמונית. הוא אחראי. מכריח אותם לשבת ולא למחוא כפיים. אך הנה הוא עצמו, מתפרץ ורוקד בשמחה.
 
איך זה ניגש רחוק? כמה ייסורי התלהבות וכמה מכניקה? מי בן בית ומי בן מוות? ובאמת איך הדינמיקה?
 
ככה. יושבים והוא מנגן. שום השראה עכשיו. רק מבט מזנק ואטום. הוא מתעצבן. מישהו לא מאפשר לו לחדד. רגע רגע. אין רגע. או ברגע זה או – הנה. עכשיו. ככה.
 
אף אחד לא מבין אבל הוא מרוכז ועכשיו יפיק לכל מי שרוצה לשמוע והלוואי שכולם ירצו כמו שהוא רוצה להראות עכשיו להשמיע את המנגינה הנכונה ביותר בעולם.
ככה – כמו בחוץ לארץ – כאן עוד לא עשו כאלה דברים. הנה היא מקפיצה אותו אל עולם לא יודע להיקרא. ועכשיו – אם רק תעשה אתה ככה. הנה, כמו שאני אומר לך ואתה תצטרף אלינו כשאני אגיד. ותביא את זה מהעומק. לא ככה. תן לי. תבין – אני מנגן את שלי והוא מנגן כמו שאני אומר ואתה תנגן – תקשיב רגע – תנגן כשזה יוצא. תיראה, כל אחד יגיד שזה ככה. קשה לך לנגן ולהקשיב? נקליט את זה. כבר אני בא. קודם ננגן ואחר כך נקשיב. נכון שזה טוב?