שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר   לְכָל אֵלֶּה שֶׁמִּתַּתָּם לֹא הָיְתָה בְּעִתָּהּ לְכָל אֵלֶּה שֶׁמִּטָּתָם הָיְתָה אֲלֻנְקַת בְּעָתָה   לְכָל אֵלֶּה שֶׁתְּפִלָּתָם לֹא נֶעֶנְתָה, וְכָלְתָה לְכָל אֵלֶּה שֶׁתִּקְוָתָם נִשְׁמְטָה בְּסִבְכֵי מַלְכּוֹדְתָם   לְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁמָתָם זוֹהֶרֶת בְּאוֹר תִּפְאַרְתָּם לְכָל אֵלֶּה, מֵעַתָּה: אֲנַחְנוּ עוֹרוֹת צְרִיבָתָם.

רות זה שיר הישארות את היית אבלה הם חשבו שנשארת בשבילה אך נשארת בשבילו הוא חי בעיניה, גדולות   רות הדמעות הנובעות הן שקופות ושתיכן עייפות העיניים מראָה כל שנה, כל שעה.   רות זה שיר הישארות בשדה חיטה עָפָר היה מיטה והוא הופתע.   רות תמיד תהיה זרוּת לכל זרוּת יש צבע שעורה בכל פרידה יש מי שנשארה   ואז בועז.

זה השיר שכתבתי עם עדי דויטש (שהלחינה ועיבדה, ושרה סולו מהמם והכניסה לשיר רוח שטות וצחוק שאין כמותה) ליומולדת עגול במיוחד של חברתנו סמדר (גפן! ההקשר בגוף השיר, ובנשמה שלו). אני שמה נפשי בכפי ומצרפת קובץ (איכות פרימיטיבית. הוקלט בסמרטפון שלא נועד לעסקי המוזיקה) שבו ממש שומעים אותי שרה עם עדי. וזה מביך – הפעם האחרונה ששרתי בפומבי הייתה בשורה הלפני אחרונה במקהלה של בית הספר היסודי מוריה, ותסמכו על המורה תלמי שבצדק לא נתן לי מעולם סולו (גילוי נאות: […]

נתנו לה טבעות מחמאות הפצירו בה – ענדי נא. אבל היא סירבה אותן לענוד כי היא לא האמינה. אמרו: את מנגינה של נסיקה חצבו שערים לכבודה והיא עברה, ואז התרחקה עד שאבדה וכשחזרה למציאות גמאה אותה כמו רעל מספל השם שלה מתחרז עם גאות אבל היא הייתה בשפל ושוב פרחי תהילתה הם ג'ונגל של סבכים שמפקיעים תודעתה בּצִיווּיַם: חייכי! וכך בחללית קמוטה מעֵבר להדים היא שוב ניסתה, במנוסתה לשמוט סלים כבדים השאירה בחלל את לבה השדוד וחזרה אל כוח הכבידה […]

בטרם נולדה, היה לי ברור שתוקף בקלאסיקות שירי הילדים שעליהם גדלתי, ובאלה שאני גודלת עליהם עכשיו. בפועל, אחרי כמה שבועות מרוכזים של "30 להיטים לפעוטות" (עם רפרטואר באמת חמוד – "שעון בן חיל", "לשפן יש בית", וכאלה) השתעממתי. אחר כך שמענו הרבה אריק-איינשטיינים, יונים-רכטרים ושלושרים, וגם שני-שליש של שלום גד החדש, ואז עברנו עיר ובפועל הרדיו פתוח כיום כל הזמן ואנחנו שומעות רק רשת גימל. אני מאזינה רק בחצי אוזן. באוזן וחצי הנוספות אני מקשיבה בעיקר למוזיקה שהיא מפיקה מפיה. […]

  תכלת מנשלת מסקלת תכלת מתגלגלת מנטרלת תכלת מפטרלת מבטלת תכלת מערטלת מדבללת תכלת ממסטלת מפצלת     * ויש עוד, כמובן. אבל כל המוסיף מייגע, וגם ככה זה  

אמריקה (החוגגת היום) הזכירה לי משהו ישן. הייתי בת 18, ודי השארתי את זה (עכשיו) ככה, עם כל החסרונות, אבל עם מבט וחוש קצב שאני מתגעגעת אליהם.    האור בשדרת הדקלים הגבוהיםזוהֵר בכל סוג של שפהלידי סו וג'ורג', ובברלי הילסכל כך אמיתית, ויפַה ראיתי אותו! הרגשתי אותו!כה טבעי. הוא דימע את עינִי.אך הזוהַר העז בצמרות העציםהוא היטני, הלז, המִשני באוטו עוברים בשדרת הדקליםשמיים כמו כתב חידה נעלםיש לדעת הכל, בעיקר בצליליםכי הכל יתכסה יום אחד. גם קולם? ראיתי אותו! הרגשתי אותו!בעיניה, קולה, במִתקהבמבטא, […]

  הנשים שבחבריי הגיבו בהתעלמות מפלילה, ולגברים פחדתי להראות. היגיון מוזר יש לי, לשגר את זה דווקא לכאן… את הסתיו כבר האשימו ב"מחדלים". אז אני מאשימה את האביב בפוסט הזה. * תיראה, זה אפשרי – חיוך של דלת פותחת וסוגרת ממלכה ואילו הייתי מתפללת הייתי מתפללת בשבילך הפגישה נחגגה בזמן הפרידה ושתיהן נבראו בשוגג הכאב הוא מזכרתי היחידה והוא כבר מתפוגג רוב ההברקות באות מטעויות כל התינוקות נולדו מתוך התכווצויות חשבתי שלחיצת עכבר חזקה תזרז את בוא ההודעה ובינתיים עיר […]

  לא עזרו המדורה ואורות הגחלים לא פתרו העיתונים המקולקלים היצירה – כל הצבעים שבאפורהחיים – שחור זפת ולבן כפור הגוף מתעקל אל דרך עצומההוא לא יודע, הוא לא יודעשהיא חסומה לא כותבים ביקורות על הופעות שלא בוצעו לא מתקשרים למספרים שלא זוהו השיתוק – ודאות רעה שהוקפאההתנועה – הריקוד שאחרי ההכרעה הלב מתרחב אל אמצע הסופההוא לא יודע, הוא לא יודעשהיא כבר חלפה לא מנציחים את מה שלא חשובאם לא היינו שם אף פעם, איך נוכל לשוב המכשיר – רק צריך הוראות הפעלההמוכשר – נפש פרקטית […]

שוב נחתך בשורה החסרהחוזר בחזרה, כי לא היתה ברירהשוב ננשב מפה אחרלא בוחר ולא זוכר אופק ריק זה טוב או רע?מאיפה נלקח הצליל?אני לא מבין ממה הבחירהמוחי – נקבי חליל אפשר להגיע לשםולראות את הנפרשנגלה כמו חלום לא מוגשםזיכרון בטרם נדרס אנשים שעוד לא נולדונרעדים בחיוכםואם אחר כך יבגדוזאת לא היתה ההוכחה.

אלה בערך השעותשפיות מתעוררותקודם כל הן רק בוהותואחר כך מדברות לא להתרחקלא להתקרב מדיזה מתחיל להימחקלפני שזה כדאי הפיות כועסותבצלילים עצוביםובדרך מניסותגם דברים טובים הלילה של פיות נוטפותעוטף אותן כמתנהשנייה לפני שהן עפותאל סוף תקופת ההמתנה. 

(ל-א' בחיוך)   ושבוע שלם נגמרבערב הזה האיטיואני לא הצלחתי לומראת מה שאמרה מחשבתי ואני מדמיין אותךעומדת מולי ומולםואומרת "תיראה, אנחנולא לבד בעולם". ולמרות הקלישאההכוונה כבר ברורהאיך תגיע לתוצאהאם תתמקד בהגדרה אני טרמפיסט מנמנם במכוניתומתקן פנצ'רים בחלום נלעגתתעורר, היא אמרה לי, כולה עצבניתאתה לא רואה שאתה הנהג?  

 מה עזרה המוזיקהכשכל מה שאתה שומעמתוך מסך גוועזו שתיקה ומה עזרו המיליםכשמעבר לעיניים האור השפיל קרנייםכשנשברו הכלים ומה עזרה התהילה      כשאתהמפותל כמו סימן שאלה      בבעתה ומה עזרה האהבהכשבלבבות הכי קרוביםהתפוצצו הכאביםשלךאתה שמש לילית פריכה המלאך הגואל אותך מכל רעיחבק אותך בעוצמה.כשהשמש בלילה ערההיא מאירה גם לעצמה.

בזמן שחולמת על לובן קרחונים עושה אודישנים לאנשי המזגנים ולפני שאצעק הצילו הלכתי לחפש איזה איגלו או בעצם אסתפק אפילו באלסקה, ניו–יורק–בדצמבר, סיביר או חדר עם מזגן סביר קוטב צפוני וקוטב דרומי או חורף סטנדרטי מקומי העיקר שיהיה קר. קיץ 2004