מחווה ליצחק קלפטר – סך הקול – תימורה לסינגר https://www.timoralessinger.com מוזיקה, תרבות ויצירה Fri, 28 Apr 2023 14:41:59 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.1 אלבום מחווה בלעדי ליצחק קלפטר https://www.timoralessinger.com/%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%9c%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%a7%d7%9c%d7%a4%d7%98%d7%a8/ https://www.timoralessinger.com/%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%9c%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%a7%d7%9c%d7%a4%d7%98%d7%a8/#comments Fri, 13 Jan 2023 14:20:11 +0000 https://www.timoralessinger.com/?p=71974 […]]]>

השבוע מלאו 30 למותו של יצחק קלפטר – מוזיקאי, מלחין, זמר, נגן גיטרה וירטואוז וכותב שירים. קבלו אלבום מחווה שדויד פרץ ואני יזמנו לכבודו, עם ביצועים חדשים למיטב מהשירים שקלפטר יצר. היה לנו חשוב לחשוף בשירים המוכרים צדדים חדשים, וזה בדיוק מה שעשו כאן היוצרים שלפניכם. האזנה מהנה.

 

בואי נישאר / מילים: יעקב גלעד, לחן: יצחק קלפטר, ביצוע: שלום גד

שלום גד

שלום גד, צילום: ריקי אלקיים

איזה שיר ממזרי וחמוד. גבר מפציר באישה להישאר – ויש לו נימוקים! לכאורה, למה להתפרץ לגרסה המקורית החיננית של גידי גוב? כי שלום גד מוסיף עוד נופך שובבי ואנדרסטייטמני, ועוד איזה טוויסט עדכני.

שלום גד: "יום לפני שדויד דיבר איתי, בדיוק שרתי לאשתי את השורה: "הקפה רותח כבר שעה, אם תלכי תהיי צמאה". אז כשההצעה הגיעה, הבחירה הייתה טבעית ואינסטינקטיבית.

זה גם שיר שחקוק לי חזק בנעורים, והוא מראה כמה הסגנון של קלפטר מגוון ובאותו זמן גם מובחן מאוד.

החלטתי להישאר קרוב לעיבוד המקורי כי קלפטר הרי אחראי גם עליו, ואני רואה בזה מחווה יותר מאשר קאבר.

בהאזנה חדשה הופתעתי מרמת הדיוק שהייתה שם, מתשומת הלב לפרטים,
וכמה רגש וכישרון היה באולפן בסשן ההוא".

 

האהבה שלי היא לא האהבה שלו / מילים: יהונתן גפן, ביצוע: ניר מהלמן

 

ניר מהלמן

ניר מהלמן, צילום: גילה אזולאי

השירה של ניר מהלמן נעה במשעול שקלפטר הִתווה. עקבותיו של קלפטר חקוקים שם, אבל מהלמן נע בחופשיות, בדרך אישית שלו, שמכבדת את המקור, ולעיתים אפילו מרצינה את הקלילות בכובד ראש שלא מונע ממנה לנצור את החיוך.

ניר מהלמן: "שיר שנשמע פשוט וקליל, אבל כאשר ניגשתי לנגן אותו ראיתי כמה מהלך האקורדים מעניין, איזו תנועה יפה יש במהלך הזה, וגם שאין בעצם פזמון, השיר מתנקז למשפט 'אבל האהבה שלי, היא לא האהבה שלו', ואני אוהב שירים כאלה".

 

עד עולם אחכה / מילים: יהונתן גפן, לחן: יצחק קלפטר, ביצוע: נובלס היל ושני דלאל

 

נובלס היל

נובלס היל

שני דלאל

שני דלאל, צילום: איל טל

איזו אוריינטליות מרהיבה הוסיפו רונן סופר (נובלס היל) ושני דלאל לשיר הזה, שפתאום נשמע תנ"כי במובן של זמן ומקום. והעוּד של סופר משמיע את האפשרויות האינסופיות שיש במוזיקה על-זמנית. כמו של יצחק קלפטר.

רונן סופר: "כשדויד פרץ שאל 'איזה שיר של קלפטר היית עושה עם נובלס היל?', חשבתי מיד על 'עד עולם אחכה'. אבל רק כשניסיתי את התווים הראשונים על העוּד הבנתי, דרך האצבעות והאוזן, עד כמה הלחן הזה 'מכאן'. עד כמה קלפטר הצליח להביא את השיבולים הגבוהות של יהונתן גפן אל צפון הנגב, ואת שמלת היסמין הלבן למורדות הר מירון. משם יצאה לדרך איזו פרשנות לשיר היפה הזה, אבל היא לא הייתה שלמה עד ששני דלאל הוסיפה את קולה – שגם בו שלובים הגליל והמדבר. מקווים שתאהבו.

שני דלאל: "השיר בעיניי רומנטי מאוד ובו זמנית מאוד פשוט, והלחן מתאים בפשטותו היפה למילים".

 

שיר אהבה בדואי / מילים: איציק ויינגרטן, לחן: יצחק קלפטר, ביצוע: תום הררי ונועה גלבוע

תום הררי, נועה גלבוע

תום הררי, צילום: עידו אסולין. נועה גלבוע, צילום: צביקה יניר

במקור, השיר הזה הוא דואט נעים. כן, נעים זאת המילה שליוותה עד כה את הסיפור הנורא שכתב איציק ויינגרטיין על אנוכיות גברית, החטא ועונשו, רצונות מתנגשים עד כדי הימחצות. תום הררי ונועה גלבוע מוחצים אותנו ברוק חדש עם נוכחות נעדרת והעדר נוכח של אישה שנחווית כמו רוח רפאים.

תום הררי: "למדתי על השיר שהוא אומר 'בחוטים ובצבעים מילים רקמה' (כלומר, בשווא נע בכל אחת מה-ב' ולא בקמץ), אבל למדתי את זה מאוחר מדי, אחרי שכבר היה לי טייק שירה שמאוד אהבתי. למדתי על השיר גם שבחלק מהבתים כשהוא אומר 'חולות' אז האקורד המוזיקלי הוא מז'ורי ולא מינורי כמו שאמור להיות בסולם, ושרק בפזמון הוא מחליף את האקורד הזה למינורי – אבל גם את זה ידעתי רק אחרי שכבר הקלטתי טייק גיטרה שמאוד אהבתי. אז בעצם למדתי שני דברים בדיעבד, אבל ככה זה בחיים – אתה לומד דברים בדיעבד".

נועה גלבוע: "מה גיליתי על השיר שלא ידעתי? שזוגיות זה דבר מאתגר"!

 

מחזיק מעמד / מילים ולחן: יצחק קלפטר, ביצוע: בנימין אסתרליס מארח את אורי דביר

בנימין אסתרליס. צילום: אפרת גרינשפן

בנימין אסתרליס ממחיש את הגבר שעול גבריותו מוטל על כתפיו עם גזירת ההימחצות שבהישרדות. הוא עושה את זה באופן כה לא מתקרבן וכה מעורר אמפתיה עד שמי שמאזין מושיט אליו כמעצמו ידיים לחיבוק.

בנימין אסתרליס: "לקח לי זמן לבחור את 'מחזיק מעמד', בהתחלה בכלל פנטזתי על גרסת דרים-פופ עברית ל'דמיון חופשי' – אבל משהו בטקסט והזעקה של קלפטר ב'מחזיק מעמד' התחברו לזמן ולמקום הנוכחיים בחיי: להיות אבא עם בית ומשכנתא וכל הקלישאה הישראלית שנטחנה כבר עד דק.

רציתי לבצע את השיר בעוצמה שחוויתי בטקסט, משהו שירגיש כמו זעקה, כמו סכנה.

זה שיר של אדם טובע הזקוק לסירת הצלה וכל מה שנותר לו זו העוצמה הדטרמיניסטית להמשיך ולחיות".

 

דויד פרץ / הבלדה לנאיבית / מילים: יהונתן גפן, לחן: יצחק קלפטר

דויד פרץ

דויד פרץ

פתאום גבר שר את השיר הזה, ובבת אחת הוא מקבל נקודת מבט שונה. ההתמסרות הנשית מוארת הפעם במבט אמפתי וחומל – שגם מפנה מראה אל גיבורת השיר, שתיראה כמה שהיא שברירית.

דויד פרץ: "בפעם הראשונה ששמעתי את כוורת – לא התחברתי. זה קרה אי שם בשלהי שנות השבעים ובמקום הכי פחות נכון. חייתי אז בדרום אמריקה, לשם נשלחו הוריי לשליחות חינוכית. מישהו הגיע מישראל עם שירי כוורת ומכל המקומות בעולם, קרה שהשירים נוגנו בבית נופש חלומי אל מול מפרץ ים טרופיקלי. זה לא הסתדר, הכל נשמע לי כמו שירי בדיחות של מילואימניקים. גם כשלא היה לי מושג מה זה בדיחות של מילואימניקים.

אבל קלפטר היה אחרת. קצת אחרת. בעצם, הרבה אחרת. הוא היה צליל מכוון מהצד האחר של הישראליות. רך כמו נעלי קיפי משומשות, מין נינוחות רומנטית של שישי ישראלי חצי חורפי שכזה, מוזיקת בין השמשות, גם בשרב וגם כשהירח מאיר מעל.

פגשתי את קלפטר פעם אחת, בסיטואציה הזויה מדי. לא הכל צריך לספר, אבל מה שחשוב היה שלא יכולתי לספר לו כמה אהבה עשיתי עם צליל מכוון, וכמה לילות העברתי אי שם מעבר להרים ובמדבר כשברדיו שירים שסוגרים את הלילה. קלפטר עבד עם הרבה כותבים, אבל המנגינות שלו מצאו את הצבע הנאיבי והבלוזי של כל שעות היום. זה היה חלק מהקסם שלו, מוזיקה כה נגישה מצד אחד, ומצד שני מורכבת מבלי לעשות עניין ממורכבותה.

כשתימורה שאלה אותי איזה שיר של קלפטר הייתי רוצה לבצע, עלתה לי בראש תמונה. אי שם לקראת עלות השחר באיזה חור והבלדה לנאיבית מתנגן ברקע. בחרתי בשיר הזה, אבל רק כשאתה מבצע שיר בעצמך, נדמה שאתה באמת מבין אותו לעומקו ולמהותו. וזו הייתה דוגמה מובהקת. הבנתי שיש דרך שונה לקרוא את הדמות הזו. פתאום הבנתי שזו בלדה, וגם אם לכאורה הגיבור לא מת בסוף, הגיבורה כנראה שכן, גם אם לא רואים את זה מיד.

אבל זה הלחן של קלפטר שהטעים והטעין את המילים הקשות בדבר כה נדיר בעולמנו – בחסד ובחמלה. וזה הפלא במוזיקה של קלפטר בפרט, ובכללותה. ולכן היה כל כך עצוב כשעזב את עולמנו ומצד שני, איזו ירושה של חסד ויופי הוא השאיר לנו".

סוף העונה / מילים: רוני ערן, לחן: יצחק קלפטר, ביצוע: יוחנן קרסל

 

 

 

יוחנן קרסל

יוחנן קרסל, צילום: עוזי כץ

יש הבדל כששיר על נשים, שמורגל במבט נשי, מושר מנקודת מבט גברית אמפתית. וכשקורה דבר כזה – במקרה הזה אצל יוחנן קרסל – גבולות מוסטים, נפתחים לרווחה, ויש סיכוי שהכוכב שמצפים בשיר לנפילתו – באמת ייפול.

יוחנן קרסל: "תמיד אהבתי את השיר עם המנגינה הקסומה והמכושפת שלו, מאז שנחשפתי אליו לראשונה בגיל 13. איכשהו, טקסטואלית הוא תמיד נתפס אצלי כשיר סתיו 'סטנדרטי', חילופי העונות, 'עוד מעט הגשם' וכל זה. אולי בגלל אווירת הוואלס שלו, שיש בה משהו כמעט עליז ומאוד רומנטי. אתה ישר מדמיין זוג מבוגר רוקד ואלס בסלון. רק עכשיו, כשקראתי בפעם הראשונה את המילים, ירדתי לעומק המלנכוליה שלו, לעצב העמוק שלו, לבדידות, לתסכול, לכמיהה לאהבה – שנשארת לא מושגת. אני חושב שבגלל זה ניסיתי בביצוע שלי קצת לברוח מהוואלס הזה, לעמעם אותו. קצת לתת ממד של דרמה למילים ולהוציא אותן קצת יותר החוצה. מקווה שהצלחתי".

מבלי להפריע / מילים: נתן אלתרמן, לחן: יצחק קלפטר, ביצוע: נועה שמר

 

נועה שמר

נועה שמר, צילום: אביבה גולדברג בן-חיים

אין עוררין על כך שהשיר הזה בביצוע של אריק איינשטיין הוא קלאסי-מופתי. אז למה לגעת בו?
כי אלתרמן כתב שיר על האנשים השקופים, שיותר ממה שהם עניים הם בודדים. איינשטיין הביט בזקנה במבט חומל, בעצב שמשלים עם המצב.
אבל אסור להשלים עם המצב. וצריך לזעוק את השיר הזה. להפוך אותו לשיר מחאה. נועה שמר הפריעה את שלום הציבור. וזה בדיוק מה שקיוויתי לו בשיר הזה.

נועה שמר: "מסגרת זמן של 24 שעות שלחה אותי להקליט ביצוע מחודש לשיר שהכרתי רק ברמת השלום-שלום. כנראה שהייתה לכך השפעה על התוצאה, במיוחד אם משקללים גם את הענקים שמסתובבים בו: לחן של קלפטר, מלים של אלתרמן, ביצוע של אריק איינשטיין. בעצם, לא הייתה לי ברירה אלא לעצום עיניים, להיצמד חזק למנגינה, ולקוות שאצא בשלום בצד השני. במילים אחרות: ניטרלתי רעשי רקע, ונתתי לשיטוט המטריד ברחובות העיר האלתרמנית להוביל אותי אל העיבוד.

את קלפטר הכרתי לפני כמה שנים, והיה לנו שיתוף פעולה אחד. מאז, היינו מדברים פה ושם, שיחות קטנות כאלה. הוא היה מתעניין בשלום המשפחה שלי ונעתר לשאלות שלי על המוזיקה שלו. לשיחה האחרונה ממנו לא יכולתי לענות, רציתי לחזור אליו אבל לא הספקתי ולא הספקתי, וזמן קצר אחרי כן הוא נפטר. באופן מוזר, למרות שהקשר שלנו לא היה עמוק במיוחד, לקחו לי כמה ימים להתאושש. הביצוע הזה הוא לזכרו.

תודה לדויד פרץ, שמצליח תמיד להוציא ממני דברים לא צפויים, ולמורפלקסיס על ההפקה שניסחה כל כך קולע את מה שניסיתי להגיד".

 

תמונה / לחן: יצחק קלפטר, נגינה: רועי חן

רועי חן. צילום: ליאורה שילמן

כמה שתקשיבו למנגינה הזאת, תמיד תמצאו בה עוד יופי. ורועי חן מדגיש אותו ואת הקלפטריות שעדיין לא נחשפה בו.

רועי חן: "נזכרתי שפעם שמעתי ברדיו שהלחן הידוע של קלפטר נכתב כתרגיל בקונטרפונקט (סגנון כתיבה. ידוע בעיקר אצל באך ובני דורו, שבו מנגינה אחת משתלבת ומונגדת למנגינה אחרת שונה ממנה). קצת אחרי אמצע הקטע, כשחוזר ה-דבה-דה, אפשר לשמוע את המנגינה הזאת מנוגנת בפסנתר מול שירתה של יעל לוי. זו כנראה המנגינה שיצחק קלפטר קיבל מהמורה כנושא התרגיל!

נסו לשיר את הדבה-בה יחד עם זה. זה עובד יפה"!


]]>
https://www.timoralessinger.com/%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%9c%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%a7%d7%9c%d7%a4%d7%98%d7%a8/feed/ 1