"הבית עולה באש", שרה עינב ג'קסון כהן בשיר הנושא של האלבום "שני לבבות", שיר שבו גם מתרחשת, על בסיס כמעט רגעי, תאונת רכבות. ועדיין, למרות הדרמה, שלא לומר טרגדיה, היצירה הזו כולה מתאפיינת בחרישיות הזעקה. זהו אלבומה השני של ג'קסון כהן (הראשון, "עץ נופל ביער", יצא ב-2011 וזכה לשבחי הביקורת), וכישרון הכתיבה וההלחנה שלה מתעצם. ניכר כי השירים נבחרו בקפידה ולוטשו, והתוצאה היא מלאכת מחשבת של אריגה עדינה. בתור מוזיקאית שהיא קודם כול פסנתרנית, הפסנתר הדומיננטי לטובה באלבום הזה, תוחם […]

זעקי ארץ אהובה בשנת 1986, אריק איינשטיין (קרוב לוודאי הזוכה בתחרות היוצר האהוב ביותר בישראל, אילו נערכה) כתב את המילים "הו ארצי מולדתי, את הולכת פייפן. זה היה בשיר "יושב מול הנייר", באלבום "אוהב להיות בבית" – מהאלבומים האישיים ביותר של איינשטיין. אוהב וכואב, הוא חש תסכול מהקושי שלו להביע את ביקורתו: "היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו. אני כל-כך עצוב, בא לי לבכות".   שנות ה-70: שלום לך ארץ נהדרת, שדם בנחליה כמים נוזל אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. ההתחלה […]

עלמה זהר / "חיים משוגעים" שלוש שנים אחרי "פלא" – האלבום המצליח לילדים שהוציאה עלמה זהר, היא חוזרת בטבעיות אל מתחם המבוגרים. "חיים משוגעים", אלבומה החדש, הוא יצירה צנועה בממדיה (איפי בן 20 דקות), אך עזה בהבעתה ובתכניה – שירי אהבה פצועה משני צדדיה, כמו השיר הפותח, "כחולת עיניים", שהלחינה עם דודו טסה. המוזיקליות הצבעונית של זהר מסתחררת החוצה ופנימה ברוק מזרחי אתני – ים תיכוני ואתיופי (בדואט הסוחף "תפתח" עם גילי יאלו ששר באמהרית) עם שירים ססגוניים ויפים כמו […]

ערים משינה לא נרדמת. אומנם עברו כבר שמונה שנים מאז אלבומה האחרון ("יהלומים בשמיים", יצירה נחמדה, אבל לא משפיעה), אבל בזמן הזה פִעפעה הלהקה אנרגיות יצירתיות, שהתוצאה שלהן היא "מתים שרים הולכים" – אלבום האולפן העשירי שלהם. מתוך השירים הנוכחיים הם בוקעים, תוססים מאנרגיות שמונעות מהם להירדם. "ער מתהפך מצד אחד מצד לצד", שר יובל בנאי בשיר "רצה אחרי הזמן", ולא נגאל מנדודי השינה גם בשיר הבא, "משהו נשבר". "לילה לא נרדם", הוא שר, נשמע מעולה בקולו גם כאשר מתאר […]

מערכות יחסים של יוצרים הן הזדמנות. כשמפקיעים אותן אל היצירה, אפשר למשש באמצעותן קשר משמעותי יותר – של האדם עם עצמו. "הריגוש שבנפילה" – אלבום הסולו השני של רועי פרייליך, הוא שקילה בלתי פוסקת של מצבי צבירה שונים בתוך מערכות יחסים, אבל אז, מתברר שהשוקל הוא בעצם הנשקל. ועל זה האלבום. פרייליך אינו חדש בסצנה. להקתו המוערכת "נערות ריינס", שהוציאה את אלבום הבכורה שלה ב-2009, מעולם לא התפרקה רשמית. אחרי אלבום נוסף שלהם, גם הוא עתיר רוק, דיסקו ופוסט-פאנק, פרייליך […]

כל הצילומים בחוברת של אלבום "הלהיטים הגדולים" של צביקה פיק ישנים. בכולם הוא נראה בשיא כוכבותו הוויזואלית. באף צילום אין הווה או רמזים לחייו הנוכחיים, וגם לא נוכחות של גיל מתקדם. איך הוא שר ב"אהבה בסוף הקיץ"? "העולם שייך תמיד לאוהבים הצעירים ברגעים הכי יפים של החיים". ובכל זאת, תדמית "הגדול מהחיים" התמתנה אצלו. לא מדובר באלבום "דחוס כפי יכולתך". כנראה שבכל זאת יש משמעות להצטברות הזמן – במקרה שלו, לא פחות מ-46 שנות קריירה – שמאזנת את חוש המידה. […]

בינואר 1988 התרבות הישראלית טולטלה. יהודה פוליקר ויעקב גלעד לחצו על מתג שנוצר מעינוייהם המותכים ואל האוויר פרץ "אפר ואבק" – אלבום שבו כאב זיקק יופי וזעם רקח משמעות. 30 שנה אחרי, ב-1.2.18, נחגג בהיכל התרבות ציון הדרך הזה במופע-מסע. כבר בתחילתו הוכנס הקהל לרכבת – וידיאו ארט עוצמתי שהוקרן על מסך פנורמי. בחושך נשמע שקשוק הקרונות. מהירות הרכבת התגברה לצלילי המוזיקה, וגם המועקה, על רקע נוף אירופי ישן וחורפי. הנסיעה נמשכה לאורך השיר הפותח "אפר ואבק", שפוליקר שר בכבדות […]

שיטת הבזוקה אנחנו בתקופת ביניים. השנה הקודמת טרם התרחקה, השנה החדשה כבר כאן. אותותיה כבר מהבהבים, אבל עטיפותיה עוד לא הוסרו כליל וקופסאותיה עדיין לא נפתחו. היא מתייצבת מולנו, כולה סטטוס של רושם ראשוני מתמשך. המקטלגים – מקטרגים או מתמוגגים – לא התייצבו. המילים עוד לא התנסחו וגם אין מה לנסח. זהו בדיוק הזמן לאלבום אינסטרומנטלי. "Songs From 1001 Nights". זהו כבר אלבומה השלישי של "אוזו בזוקה" – להקה בהנהגתו של אורי בראונר כנרות, שהוא גם הסולן של ההרכב השמח […]

האחת חלוצה ופורצת דרך. השנייה ממשפחה מוזיקלית נודעת, והשלישית רוקיסטית בתחילת דרכה. על רקע סערת ההקצנה כלפי נשים, בציבור הדתי מתחוללת מהפכה. מבט אל הקרביים שלה   "את רואה כמה שריטות יש על הגוף שלי?", צוחקת ליאת יצחקי. המקום: "צוללת" – אולפן הקלטות בתל אביב. בחוץ – סערה: הדרת נשים על רקע הקצנה דתית מתגברת. אבל במקביל, זרמים תת-קרקעיים נשיים-דתיים עולים על פני השטח ויש להם ריח של מהפכה. ודווקא במוזיקה. קול באישה ערווה? תשאלו את נרקיס – זמרת מגוש […]

מאיר בנאי 2017 נפתחה במהלומת כאב וחוסר אמון. מאיר בנאי היה יוצר אהוב שצניעותו ומופנמותו לא טשטשו את חשיבותו. קולו, בצבע שכמוהו אין, נארג בשירים מהזן הנשאר, שמהם בצבצה נפשו האורבנית-כפרית ("יש בי מזה וגם מזה, יש בי שניהם", כפי שניסח זאת בשיר "וביניהם"). בציבור הישראלי התחושות לנוכח מותו נעות עדיין בין השתוממות וקושי להפנים את היעלמותו הפיזית לבין געגועים וכמיהה. להבדיל מחסרונו הפרטי, בזמר הישראלי מאיר בנאי הוא בן אלמוות. שיריו ממשיכים לפעפע, להשפיע ולהיטמע במעמקי המארג של המוזיקה […]

עזות בקולן, גדושות תשוקה גם כאשר הן שרות על חידלון, צלולות גם כשהן בוראות לעצמן ערפל או פורצות ממנו. שלוש מוזיקאיות, 3 נשים במצבי צבירה שונים זו מזו, הוציאו בימים אלה אלבומים. דחוסים ותמציתיים – פחות משעה אורך כל אחד מהם: אביגייל רוז, יסמין לוי וקרן אברץ, הידועה יותר בתור קרולינה. אלבומים מושקעים שכל אחד מהם המשך של דרך עקשנית ועקבית בגיאוגרפיית המוזיקה הישראלית. יוצרות בגילאים שונים – ביולוגית ומוזיקלית, וכל אחת מהן נמצאת במקום אחר במרחב שלה ומייצגת נשיות […]

הופעה טובה מתקיימת לא רק באינטראקציה בין הזמר לקהל, אלא גם לאחר סיומה. הופעה מצוינת לעולם לא מסתיימת, אלא ממשיכה להתרחש בהווה תמידי, שעות ואפילו שנים מעבר לבמה. כזו הייתה ההופעה של אהוד בנאי בשבוע שעבר בבארבי בת"א (29.11.17), ראשונה מתוך סיבוב הופעות שחוגג שלושה עשורים לאלבום הבכורה שלו "אהוד בנאי והפליטים". "שלושים שנה עברו בלי שנרגיש", הוא אמר שם, ומעוף הזמן אולי לא הורגש, אבל התמורות בין אז לעכשיו פרצו בעזות מכל צליל שבקע מהבמה. כי האהדה, ההערכה והתהילה […]

כריזמה שקטה של איש עָמָל "אתם יודעים מה ניר (מימון, הבסיסט והשותף לעיבודים ולהפקה) לחש לי באוזן?", שאל דודו טסה לקראת סוף ההופעה, "שאני לא מדבר עם הקהל. אתה לא מתקשר, הוא אמר לי". "זה בסדר, אנחנו רגילים", מלמלה מישהי מהקהל בקול אוהב, שהסתנכרן בשלמות עם המשך דבריו של טסה: "אז שתדעו, אני אוהב אתכם". ואכן, מלבד המוזיקה המצוינת, האהבה הייתה השוס העיקרי בהשקת אלבום ההופעה הכפול של טסה בהאנגר 11 בנמל ת"א בחמישי שעבר (23.11). מאות אנשים, בעיקר צעירים, […]

מסיבת כאב האישה השחורה שיושבת בגרון של אסף אבידן (כן, ההיא שעברה אליו ישירות מהגרון של ג'ניס ג'ופלין) ממשיכה להדהים גם ב"The Study on Falling" – אלבומו הבינלאומי השישי (כולל השלושה שהקליט עם להקתו לשעבר המוג'וז). אבידן ממשיך להדהיר אותה להפליא על סוס הגימיק הזה. מה עוד ניתן לעשות במתנה נדירה שכזו, זולת להבריש את פרוותה הכהה המנצנצת, להשקותה במי הז'אנר ההולמים את מנעדה – כאב, ולדהור איתה לצלילי התשואות. כיאה לשמו, האלבום מתעמק בחקר הנפילה, על רקע צלילים של […]

מיקוד לאור ירח   "אויה להולכים בחושך וקוראים לו האור החדש", שרים "החצר האחורית" ב"החצר האחורית 2", אלבומם השני. משפט שמתמצת את מהותו – נעיצת דיאגנוזה חדה, ביקורתית ופואטית של ניווני הדור והתקופה על לוח לב המאזין. האלבום שופע תיאורי תאורה, ארצית כמו זרקור המצביע על עוולות, ושמיימית כמו גרמי שמיים. אם בשנות ה-80 להקת טנגו רקדה "ריקוד לאור ירח", הרי שאצל החצר האחורית, הירח עצמו מרקד ומככב בשלל תארים, לאו דווקא מחמיאים, כמו "לבנה ערמומית", "ירח משוגע" ו"ירח שיכור […]

יש שני סטטיק ובן אל. הראשון הוא המוכר הנודע: קליט, נוצץ, מופק למופת, ויזואלי להפליא עם תנועה הרמונית ומסוגננת – ממתק למבט – ומושר בכישרון. פופ מדבק שפרץ בהצלחה לתוך התודעה הפרטית והקולקטיבית. לא משנה באיזו דרך – מלהיבה או מקוממת – המותג נכנס והתמקם. ויש את סטטיק ובן אל במובן השני, שעד כה היה רק משוער: המילים שנדמו כחומר אקראי עשוי אוויר צבעוני למילוי הבועות המתכלות – התגלו כחומרי בניין עמידים. "הכול לטובה" – הסינגל החדש שלהם מפתיע את […]

"בכל פגישה מקרית נרצחת איזו תכלת", שר אריק לביא את שירו של אלכסנדר פן. הרבה תכלת יש בסרט החדש "למה לא אמרת לי" (משודר בהוט. חפשו אותו וצפו בו!). ניבטת מתוך המון עיניים, ובראשן של ה-נשים בחייו – שושיק שני אלמנתו, יעל שיצרה את הסרט ואחותה נועה. סרט שמרתך את ההוויות שהכל בא מהן והכל שואף אליהן – ילדות, אהבה, מוזיקה. אצל אריק לביא הן התערבבו בחייו ובמותו לכדי כמיהות פצועות שנחבשות ומחובקות ושומטות את תחבושותיהן ומתאחות ושוב נפערות. סצנה […]

שתי "ילדות של אבא", שהן כבר נשים, מביטות בתמונת אביהן הילד. "מסכנצ'יק", אומרת עליו אחת מהן בדמעות, שחוצות את המסך ושוקעות בלב הצופה. ילד יפה, עזות בעיניים וחיוך שמתבקש לכווצץ' אותו מרוב חיבוקים. אבל הילד לא חובק. הוא ננטש על-ידי אמו. זהות אביו כלל לא הייתה ברורה. בסרט "למה לא אמרת לי" ("הוט 8") הולכות שלוש נשים אחרי החיבוק החסר. בראשן יוצרת הסרט והבמאית – יעל לביא, שהסרט הוא על אביה, אריק לביא, ואיתה אלמנתו ואמא שלה – שושיק שני, […]