סליחה לכל המוזיקאים שריגשו אמש (יום שני) במופע העשור למות מאיר אריאל בקיסריה. לדורי בן זאב, ששימח עם "סוף שבוע בכפר" שכתב לו אריאל והרחיב את טווח השיר כששרבב אליו אזכור אקטואלי של לאונרד כהן; לשלומי סרנגה שריגש ב"נגה", למיקי קם ששרה בפעם הראשונה את "אנא הישאר" עם מילים של אריאל, לחן פורטוגזי וביצוע וירטואוזי. בקשת מחילה מהאחים אריאל, הבנים של מאיר, שהקסימו באנרגטיות עם "קוצים א'", שילבו במנגינה את "אדון הסליחות" וסיכמו אותו ב"חטאנו לפניך"; מאהוד בנאי, שזכה בכבוד […]

כשרוב היוצרים מחטטים בתוכם כי פנימיותם היא תזונתם, גלעד כהנא יוצא החוצה, אל הרחוב. הוא מביט באנשים תוך כדי שוטטות, אבל לא שומט אותם במהלך הליכתו, אלא בונה להם מגורים בבתים של שירים. מהבתים האלה מורכב  "The Walking Man" – אלבום הסולו הרביעי שלו.  העלילות מתרחשות בתל אביב, אבל המילים באנגלית – שמיטיבה לאפיין את תלישותן, הפרטית ועם זאת האוניברסלית:  זקן סיעודי שרב עם הפיליפינית שלו, מאבטח שמפוטר במהלך השיר, אישה בדרך למעבדת השינה. היצירתיות הגדושה של כהנא מתבטאת ברגישות […]

  לא מוכרחים להבין שפה כדי ליהנות משירים. האבחנה הזו מתחדדת כשמאזינים ל"בהלואן" – אלבום הבכורה של מירה עווד שרובו בערבית, עם תבליני אנגלית ושברי משפטים בעברית (למשל כשאחינועם ניני וגיל דור מצטרפים בשיר "מילה"). וכך, עבור אלה שאינם דוברים ערבית, כל שכבת המילים מנוטרלת מהיצירה והופכת לחלק מהמוזיקה, כמו כלי נגינה נוסף. כוח חשוב לא פחות הוא הקול של עווד – יפה ונעים, נוכח ונינוח. למעשה, הנינוחות היא המניעה את האלבום, בתנועה זורמת ומרגיעה, כמו ליטוף של רוח ים. […]

 יש כאלה שמצאו את אלוהים, ובזאת תם החיפוש שלהם – כי כשיש תשובות, אין טעם לשאול שאלות. אצל אביתר בנאי, שבשנים האחרונות התקרב לאל, החיפוש רק מתחדד ומשביח את יצירתו. תמיד הוא הרי תר את דרכו, התעמק בפנימיותו והמציא לעצמו מסלולים חדשים. זאת מהותו כיוצר, והאמונה לא השילה ממנו את המצב הקיומי הזה.  אלבומו החדש, הרביעי, מבטא בכנות מוזיקלית את מהלכי הנפש האלה, והתוצאה יפה ומרגשת. "לילה כיום יאיר", נקרא האלבום, והוא המשך ישיר של אלבומו הקודם, "עומד על נייר", שבאחד […]

שלומי סרנגה החליק בטבעיות מיוונית לעברית. לא תמיד זה כה פשוט. כשמישהו מזוהה עם סגנון מסוים, הוא עלול, במעבר לשפה אחרת, לאבד את כל ייחודו. אבל המיוחד בסרנגה אינו שפתו, אלא קולו המריר המזוהה, שהכאב מובנה בתוכו, והקול הזה ממשיך להקרין על מסך שיריו את צבע האיכות. שש שנים אחרי אלבומו הקודם, "הזמן הישן", סרנגה מוציא את אלבום מס' 13 שלו ומוכיח שלא משנה כלי הרכב של הרגש, כשהוא נוסע, אין לו גבולות. ובכל זאת, נראה שהכיוון בנסיעה הזו לא […]

  "אתמול היה מגניב, אבל עושה רושם שהיום הולך להיות עוד יותר מגניב", אמר גל תורן, סולן להקת הפאנק "מרסדס בנד" באמצע ההופעה אמש (מוצ"ש – 20.6.09). המעריצים שנכחו בשתי ההופעות יוכלו לאשר או להכחיש, אבל זה לא משנה. מה שמהותי היה החיוך שלו, שעתיים אחר כך, כשזינק מהבמה על השטיח האנושי האוהד, נישא בזרועות הקהל מושכב על גבו והוחזר לבמה כמו פיקדון יקר – והחיוך שלו צרח: איזה כיף! "תביאו בירות", האלבום החדש של "מרסדס" (גל תורן, גיא שמי, […]

"מריונטה סול" היא להקה קמצנית. חבריה משדרים נרגנות עקרונית ואף נעדרים ויזואלית מאלבומם. המוזיקה המבעבעת שלהם נדחסת בכספת בנק  צר, כחצי שעה אורכו, סניף באר שבע – העיר שיורה עכשיו כדורי מוזיקה עוצמתיים (נדב אזולאי, יוחנן קרסל ובקרוב מוזיקאים נוספים). אבל הדלות המופגנת של "מריונטה סול" בכל מה שחיצוני למוזיקה, היא הדלק של "עיר הפועלים", אלבומם השלישי (אחרי שני אלבומים מחתרתיים שיצאו באינטרנט) – יצירה סנסציונית בַּאמת הגברית ונטולת ההצטעצעות שהיא משלחת, שעוצמתה בתמציותה. אמיר גרומן – הזמר וכותב השירים […]

 "גם לשירים יש משפחה", אמר אמש (יום חמישי) קובי אוז. "יש לשירים ילדים ודודים ודודות, ותיכף אני אשיר את הסבא-רבא של כל השירים שלי". זה כבר היה לקראת סוף ההופעה שלו ב"לבונטין 7" בתל אביב והקהל התרגש כשאחרי כל השירים החדשים הוא שר את השיר הראשון שאיתו התפרסם, "הרבי ג'ו כפרה". העיבוד הפעם היה שונה לחלוטין – מתון, לא מתפרע. אפילו ה"או-או-או-או-אי-אי-אייי" נשמע פחות לעגני.   הקהל המגוון התלהב. היו שם צעירים ומבוגרים מאוד וסקאלת האמונה נעה בין חילוניות מוחלטת לחרדיות. […]

  מועדון זאפה הרצליה, יום שני השבוע (8.6.09). תמר גלעדי מתרגשת על הבמה במופע "בלוז לנעמי" (שמר). כעבור יומיים (אמש – 10.6.09), בקונסרבטוריון "הסדנה" בירושלים, חברי "אנסמבל נעמי שמר" של האקדמיה למוזיקה נרגשים לא פחות. החודש, לפני חמש שנים, נפטרה נעמי שמר, כלת פרס ישראל לזמר עברי. השירים שהשאירה פשוטים לכאורה בקליטותם, אבל אם מגרדים קלות את שכבתם החיצונית מתגלה גיאוגרפיה תת קרקעית עם אזורי אקלים מגוונים, שמגרה להתעסק איתם מוזיקלית. ואת המהות הזו הצליחו להעביר השבוע אל פני השטח […]

  כל שיר חדש הוא מבחן אהבה בין זמר לקהל, אבל כשמדובר בנינט טייב מתווספות לכך עוצמות, לאו דווקא מוזיקליות, שמקיפות אותה עד חנק, חלקן בהערצה ואחרות בבוז. בתנאים הלא ניטרליים האלה נינט משגרת חץ – "אם אני אלך", סינגל ראשון מתוך אלבומה השני המתקרב. האם הוא מצליח לפגוע במטרה – הלב שלנו – ולהכשיר בו חלקת סקרנות לקראת האלבום השלם? התשובה החד משמעית – כן. כמעט שלוש שנים עברו מאז שיצא אלבום הבכורה שלה, עם ההפקה האביב-גפנית השאפתנית, שבניגוד […]

  בימים אלה, כשהתואר "גאון" מושלך לכל עבר בחופשיות חסרת אחריות, חשוב להיכנס לפרופורציות ולהיזכר מיהו גאון אמיתי. שלמה אבן גבירול היה כזה – משורר ופילוסוף נודע שחי במאה ה-11 בתור הזהב של יהדות ספרד. כאלף שנים לאחר מותו, בתקופה שבה הפיוטים היהודיים העתיקים חווים פריחה בישראל, ברי סחרוף ורע מוכיח הלחינו שירים של אבן גבירול לאלבום "אדומי השפתות".  מדובר ביצירה מושקעת – מוזיקלית ותוכנית, שכוללת גם את הצד הספרותי וההיסטורי שבשירת אבן גבירול. בחוברת המפוארת המצורפת לאלבום ישנם צילומי […]

  חם. לא רק במזג האוויר. טמפרטורות גבוהות נמדדות ברבים מהאלבומים הישראלים החדשים, חלקם אלבומי בכורה. שימו לב לכמות הכוכבים בביקורות האחרונות. בקצב הזה, עוד מעט המדחום יתפוצץ. הנה "נערות ריינס" – הלהקה ואלבומה הראשון הנושא את שמה. השם שלהם אולי עלול לאכזב את המצפים לקולות נשיים. אין אף נערה (מלבד בקולות הרקע היפים) בלהקה הגברית המתומצתת הזאת. המינמליסטיות העקרונית שלהם לא נמצאת בצליל, שהוא דווקא עשיר, אלא בהרכב, שבניגוד למסקנות האוזניים, כולל רק שלושה אנשים: ניר וטשטיין המתופף, גיא […]

מה עושים עם יקירינו החיים המתים, שהם גם מתים חיים, תושביו המעורערים של לימבו מייסר? איך נושאים את השבירות המענה של קיומם הנקלש? להיכן מנתבים את האהבה? מה באשר לאשמה? איך נוגעים בהם מבלי למחוץ את הפתחים? רונה קינן הצליחה. כנראה שלא היתה לה ברירה. כאבה הפרטי נדחס בה ונמהל בנפש האומנית הגדולה שלה. ככה נוצר האלבום "שירים ליואל", שמתעד דמות בדויה, המבוססת על חייו הנשמטים של עמוס קינן, אביה של רונה. גם כשהוא מנותק מהקשרו הספציפי,  מדובר באלבום חריג […]