23 ביוני 2008
חלון רחב פעור כי אין זגוגית. מהגובה תל אביב נוצצת, אבל מהנומך דהויה. בניין תעשייתי בין המוסכים. דירות מפזרות חדר חזרות, אולפן הקלטות ובית של אחד מהם. אחותו וחברתו בין מוזמנים ומשלמי כרטיסים מתוכננים ואקראיים, הכלב של הזמרת, החתול של בעל הבית, הג'וקים השקופים ורמזי העטלפים. והמבטים: כמהים, מתמלאים, מתבוננים: באהדה, בביקורתיות, בהתמסרות. החיישנים רוטטים ומאחדים את כולם בקליטת המוזיקה: שומטת את גדולתה, מוטענת מקצב הקצוות של מילות אמת שקריות, שמדייקות את האווירה ונעלמות-מתגלות בשיא שנמשך שעה עם לחנים בטמפרטורות גיהנום […]



