כל הפוסטים

8 בינואר 2008

ללכת לא ללכת

   א. מה אני זוכרת אחרי שנים מהופעות שהלכתי אליהן, כשלא ידעתי אם אלך או לא אלך?לילות חורף מנוכרים, עיר מתנערת: אני לא מכירה אותך. חושך. נכנסת אל החלל המואר בצלילים. כן, אני זוכרת את הקול. את רוב הצלילים. הם היו טובים אלי, אבל הניכור לא נעלם. אני שמחה שהלכתי. מה אני זוכרת מהופעות שלא הלכתי אליהן? – החמצה דהויה. מה רע בהחמצה דהויה. גם מימושים דוהים בסופו של דבר. "זאת לא המסיבה שלך" – שר אהוד בנאי. צריך להיות אמיץ כדי להבין […]
8 בינואר 2008

ג'קו אייזנברג, "ג'קו אייזנברג"

  אלבום הבכורה של ג'קו אייזנברג הוא כמו סרט שמוקרן אחרי ספר רב מכר. הצופים/מאזינים כבר מכירים את הסיפור, והוא מרפד את השירים כנקודת מוצא. וכך, פגישה עם השיר הראשון, "נשארתי נורמלי", אמורה לייצר הנהון בראש המאשר שידוע במה מדובר: המסלול המואץ של "ההמלכה" – כלומר מקום ראשון ב"כוכב נולד", "ההתרסקות" –  ההשלכות של פרובוקציה חסרת מיומנות תקשורתית, ולבסוף "תחיית המתים" – הכוכב נולד מחדש, מנגב את האבק שלא הספיק לשקוע, מבליט את השריטות שכיסו את פני העור ולא חדרו […]
7 בינואר 2008

"הפה והטלפיים", "קליגרו"

  לרקוד לפי הקוד במחזוריות מתוזמנת של שעון מתפקד, יוצא פעם בשש שנים אלבום חדש ללהקת "הפה והטלפיים". "קליגרו" (כפר בדרום אפריקה) הוא כבר אלבומם הרביעי, וחברי הלהקה – אסף גברון, רם אוריון ואהד פישוף ממשיכים להיצמד לקוד שקבעו לעצמם. בין הכללים המרכיבים אותו ישנה התחייבות למקם בכל אלבום שיר ששמו כשם האלבום הקודם (במקרה הזה מדובר ב"חרוסלמה" על שם האלבום "ירושלים", שהוא גם שיר של "נוודי האוכף" – הרכב נוסף של רם אוריון), שיר בעל משמעות סופנית ("איננו"), שיר […]
21 בדצמבר 2007

הוא לא יודע

  לא עזרו המדורה ואורות הגחלים לא פתרו העיתונים המקולקלים היצירה – כל הצבעים שבאפורהחיים – שחור זפת ולבן כפור הגוף מתעקל אל דרך עצומההוא לא יודע, הוא לא יודעשהיא חסומה לא כותבים ביקורות על הופעות שלא בוצעו לא מתקשרים למספרים שלא זוהו השיתוק – ודאות רעה שהוקפאההתנועה – הריקוד שאחרי ההכרעה הלב מתרחב אל אמצע הסופההוא לא יודע, הוא לא יודעשהיא כבר חלפה לא מנציחים את מה שלא חשובאם לא היינו שם אף פעם, איך נוכל לשוב המכשיר – רק צריך הוראות הפעלההמוכשר – נפש פרקטית […]
20 בדצמבר 2007

מאיר בנאי, "שמע קולי"

"שמע קולי", אלבומו החדש של מאיר בנאי, הוא מפה של אוצר, שהיא גם האוצר עצמו. בנאי, כמו כורי זהב אחרים בזמן האחרון, גילה  שאפילו לא צריך לחפור. מספיק לגעת קלות בשכבה הדקה שעל פני השטח, וכבר החלל מתמלא במילים ובצלילים עתיקים, מגרים בצבעוניותם שלא דהתה. אפשר לחפון אותם, להתמלא מהם ואז להוציאם שוב לחלל, מעורבבים כבר בחומרי הלב שנגעו בו. וכך, כמו נעתרו לקריאה מיסתורית, הגיעו ומגיעים מוזיקאים, כל אחד בסגנונו הייחודי, אבל בעיתוי משותף, למנגינות ולטקסטים יהודים מסורתיים. עובדיה […]
18 בדצמבר 2007

אלי לולאי, "סובב"

  כשאלי לולאי עזב את להקת "רוקפור", אחרי שגיבש בה את זהותו המוזיקלית מסוף שנות השמונים ועד תחילת שנות האלפיים, הורגשה תנועה מסוימת של הרמת גבות. קודם כל, ריצד ספק באשר לגורל הלהקה, שלולאי תפקד בתור "הקול" שלה, ושהיתה אז בעיצומו של סיבוב הופעות בארצות הברית (שם התקיימה בשנים האחרונות). התהייה הזו אפילו לא הספיקה להתפתח, משום שהלהקה, ללא הפסקת התארגנות או התאוששות, המשיכה במסעה כרגיל, כאשר ברוך בן יצחק עובר לחזית, ואף הנפיקה כעבור כמה חודשים אלבום סביר. העיניים […]
9 בדצמבר 2007

בני בשן, "שירי עם אישיים"

ההקדמה – קצרה. דקה ומשהו של פתיחה מהורהרת, בקושי נשמעת, מנומנמת ומוזרה. "קבל עכשיו באהבה את כל מה שניתן לך" – כך מתחיל ומסתיים השיר הראשון באלבום השני של בני בשן, "שירי עם אישיים". ומיד, במקביל לתהייה מיהו בני בשן הזה ומה בדיוק הוא רוצה, מתייצב שיר מספר 2 כדי להציע תשובה. שם השיר: "אני בני בשן", והמוזיקה מתפרעת בעליזות. המילים מגלומניות ("אני הכי חתיך בתל אביב, אני הכי יפה ברמת גן, אני הכי חכם בכרמיאל") וגסות, אם כי באופן […]
7 בדצמבר 2007

אתמול חלפו הציפורים – לזכר משה בן שאול שנפטר אתמול

משה בן שאול היה המנחה שלי בסדנה לכתיבה יוצרת בבית הסופר בירושלים. הייתי הכי צעירה שם, בת 18 וחצי. במהלך הסדנה הוא היה מעיר לכולם הערות, טובות ורעות, על הכתיבה שלהם. ולי לא היה מעיר דבר. סימן "בסדר" על התרגילים שהגשתי.  חגגנו את סוף הסמסטר בביתה של אחת המשתתפות. משה בן שאול סיכם לכל אחד מהמשתתפים את דעתו עליו ככותב. ואז הגיע אלי. "את", הוא אמר, "תמשיכי"."ו…"? שאלתי."וזהו"."זהו"? חשתי את התנודות הממוטטות של סכר הביישנות, שהחזיק איכשהו את העלבון המצטבר בחודשים האחרונים. אז זהו. הוא […]
3 בדצמבר 2007

עלי מוהר – שנה למותו. המופע ב"תמונע"

באמצע השיר "העיקר זה הרומנטיקה", תוך כדי שירה, התקדרו פתאום פניו של גידי גוב. לכמה שניות הוא התכנס בעצמו, נאנח אנחה קטנטונת, אולי היכה בו האובדן של עלי מוהר. זה היה רגע יוצא דופן במופע לזכרו, משום שבתיאטרון תמונע הצליחו לחולל שמחת מפגש מחודש איתו. המופע ייצג בכבוד משועשע את המרכיבים הבולטים שאפיינו את מוהר: התל אביביות שלו, פריז, הפועל תל אביב וכמובן אהבה – על קשת מצבי הצבירה שלה. עידן אלתרמן, שהנחה בחן לא פורמלי, הקריא בין שיר לשיר […]
29 בנובמבר 2007

בן ארצי, "קרוסלה"

מסתובב ושר   האם חוסר ביטחון הוא תכונה או מצב? בן ארצי, כמו דור שלם של ישראלים בגילו, מתחבט, מתלבט ומנציח במוזיקה שלו עידן בו ההתבגרות מקדימה, אבל גיל ההתבגרות מאחר ומתקיים גם בגיל שלושים. התוצאה, כפי שהיא מתגלמת ב"קרוסלה" – אלבומו השלישי, משכנעת בכנותה, אך אינה אחידה. כמו ארבעת עונות השנה שדומיננטיות בטקסטים של "קרוסלה", עם מזגי האוויר המשתנים שלהן, חיצונית ופנימית, גם השירים של ארצי מושכים לכיוונים שונים. חלקם פשוטים במבנה ובאנרגיות, האחרים מתוחכמים ועשירים יותר, מתגברים את […]
23 בנובמבר 2007

כנראה

כנערה אימצתי את השיר "הרדופים" של שלמה ארצי. שרתי אותו לעצמי בלופ שנמשך עד סוף התיכון, נפעמת ונכלמת מהארוטיקה המפוזרת בתיאורי הנוף – "תפנוקי גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם"… מנתן יונתן לקחתי איתי לדרכי המוגבלת שתי שורות. "ובעמום הוא מחפש את הצלול" ("נאסף תשרי") ואת ה"כנראה" מה"הרדופים". "לא עופות מרום אנחנו ואל גובה השמיים גם אתם, גם אנוכי לא נגיע כנראה". אין סיכוי שנגיע לגבהים האלה. מה פתאום. אנחנו בני אדם. אבל אולי בכל זאת? כנראה. איזו מילה יפה ואוצרת […]
22 בנובמבר 2007

את לא מופיעה בגוגל

  בפעם האחרונה להחריד שדיברנו, קולך היה מנומנם. בטח הערתי אותך משנת צהריים. חברה משותפת הציעה שאתקשר אלייך כדי לומר לך מזל טוב על ההישג הכפול. את לא נשמעת מופתעת לשמוע אותי, למרות כל השנים, אבל קולך היה קריר אלי. בוודאי כעסת שניתקתי אותנו זו מזו.  נכון. לא יכולתי להיות חברתך באמת. את היית תובענית, גדושה עד מחנק, אימפולסיבית עד טירוף, וגם – האדם הכי אינטליגנטי, יצירתי, רגיש, מצחיק ומוכשר שזכיתי להכיר בימי חיי. את לא מופיעה בגוגל. לא רק שאת מתה, את […]
21 בנובמבר 2007

קוואמי והחלבות, "מלחמת פופ"

מוזיקה טובה היא טיול שנערך בלי מפות, מצפן ותמרורי דרכים. הצורך לקטלג אותה לפי ז'אנרים הוא כמו ההרגל לאכול ארוחות מתוך קופסאות שעליהן רשומים מרכיביהן. אנשים שנוהגים להזין את עצמם אך ורק בדרך הזו, חשים את הטעם עוד לפני שהמאכל פוגש את פיהם, ואם הוא שונה ממה שהורגלו לו, הם משוכנעים שמדובר בקלקול. יש כאלה שהגדרות כמו רוק, מוזיקה מזרחית או ג'אז מפעילות אצלם מנגנוני התנגדות אוטומטיים. הם לא מעלים בדעתם שהשיר החדש מהרדיו, זה שהתאהבו בו בימים האחרונים, משתייך […]
15 בנובמבר 2007

חינוך – מחדש

לא לקבל כל אחד. להתחיל מיד בסלקציה נוקשה, קפדנית ויעילה. לא לאפשר לכל אחד להתקבל ללימודי ההוראה. לימודי הוראה – מחוז כיסופים עתיר מכשולים, ולכן גם אתגר להגיע לשם, אל המקום שבו הרף גבוה כל כך. רק המובחרים זוכים. החכמים ביותר, הערכיים ביותר, היצירתיים ביותר, הנחושים ביותר. ראיונות ומבחני סינון קפדניים: בהבעה בעל פה, בהבעה בכתב, ביכולת לבצע משימות, בדיקה של כל סוגי האינטליגנציות. ומי שזכה להיות "הנבחר", יודע שמעתה מתחילה העבודה הקשה באמת. הלימודים תובעניים, המבחנים קשים. לפחות כמו ברפואה. מדובר […]
13 בנובמבר 2007

"חופשי זה לגמרי לבד", שרו "בנזין"

יש לו פנים צעירות ואנרגיה שמספיקה לכל המסלול שעובר ממבטו המהורהר ועד אצבעותיו המשתוללות. הוא חלק מלהקה, והם שרים עכשיו את השיר הראשון שלהם כ"בנזין" – "חופשי זה לגמרי לבד". הם גאים בשיר ובעצמם, ובצדק. ברגעים המוקפאים האלה הם באמת חופשיים, אבל עדיין לא לבד. כרגע הם צוות, עם שיתוף פעולה שניצוצותיו בנגינתם ובשירתם המשתלבות בהתאמה, והאש המזינה אותם היא מדורת שייכות מלוכדת ועוד לא לוכדת. אלי חדד בתופים, בנג'ו קמחי בבס, קיטש אמסלם בגיטרה, וגם ההוא, הסולן בגיטרה שהלחין […]
12 בנובמבר 2007

אורי קליאן, "מחשבות למחיקה"

  הנה אלבום ראשון "קלאסי". אורי קליאן, שהחל את דרכו המוזיקלית כחבר בלהקות ("השפן הנכון", "רוך" ו"חופש"), עבר לצעד המתבקש הבא, קריירת סולו, שכוללת אלבום בכורה. "מחשבות למחיקה" הוא נקודת מוצא טובה. חוסר שלמותו ההתחלתית מובן, הגיוני ומאפשר את ההתפתחות שעשויה למקמו במקום גבוה יותר על סקאלת ההתקדמות האומנותית.    המוזיקה של קליאן קומוניקטיבית וקליטה מבלי שיצטרך להנמיך אותה. שיריו ידידותיים, והחברות שהם מציעים למי שמקשיב היא כמו עם אנשים נחמדים, שנעים לפטפט איתם. אומנם לא חברי נפש שכל רובד בנפשם […]
2 בנובמבר 2007

יום הולדת 50 למאיר גולדברג, פסטיבל הפסנתר מארח

שדות גולדברג   על הבמה גיטרות ופסנתר שמישהו מנגן עליו "ארץ קטנה עם שפם" ואחר כך נכנס בשירה לטריטוריה שסימנו האצבעות שלו. קוראים לו אורי מיילס, והוא הפסנתרן של הערב. קורין אלאל מצטרפת אליו, מאירה את הבמה בחיוכה ואחר כך שרה איתו ועם דנה ברגר "הטבעת נפלה". פסטיבל הפסנתר אירח אמש מסיבת יום הולדת חמישים למאיר גולדברג – האיש שנתן מילים לשירים האלה, ולעוד יותר ממאה שירים, חלק קטן מהם הושמע הערב. בזה אחר זה התווספו אליהם דודי לוי, דן […]
1 בנובמבר 2007

אביתר בנאי שר חתונה לבנה

  "פנים מוזמנים ואותות סכנה. מסכות מחייכות, חתונה לבנה" – כך נפתח שיר הנושא של האלבום "חתונה לבנה", ששלום חנוך הוציא בשנת 81'. 26 שנים אחר כך, אביתר בנאי מבצע אותו מחדש. היוזם למהלך המוזיקאי המרתק הוא משה לוי, שותפו של חנוך לדרך המוזיקלית, שהפיק אלבום מחווה לאלבום ההוא. כל שיריו מבוצעים בו מחדש בעיבודים עדכניים, מפי אביתר בנאי, מוש בן ארי, ארקדי דוכין, הדג נחש, מוקי, דניאל סלומון, אסף אמדורסקי, ירמי קפלן, חמי רודנר, דבק, קרולינה ומיקי שביב, שגם […]