כל הפוסטים

9 בדצמבר 2007

בני בשן, "שירי עם אישיים"

ההקדמה – קצרה. דקה ומשהו של פתיחה מהורהרת, בקושי נשמעת, מנומנמת ומוזרה. "קבל עכשיו באהבה את כל מה שניתן לך" – כך מתחיל ומסתיים השיר הראשון באלבום השני של בני בשן, "שירי עם אישיים". ומיד, במקביל לתהייה מיהו בני בשן הזה ומה בדיוק הוא רוצה, מתייצב שיר מספר 2 כדי להציע תשובה. שם השיר: "אני בני בשן", והמוזיקה מתפרעת בעליזות. המילים מגלומניות ("אני הכי חתיך בתל אביב, אני הכי יפה ברמת גן, אני הכי חכם בכרמיאל") וגסות, אם כי באופן […]
7 בדצמבר 2007

אתמול חלפו הציפורים – לזכר משה בן שאול שנפטר אתמול

משה בן שאול היה המנחה שלי בסדנה לכתיבה יוצרת בבית הסופר בירושלים. הייתי הכי צעירה שם, בת 18 וחצי. במהלך הסדנה הוא היה מעיר לכולם הערות, טובות ורעות, על הכתיבה שלהם. ולי לא היה מעיר דבר. סימן "בסדר" על התרגילים שהגשתי.  חגגנו את סוף הסמסטר בביתה של אחת המשתתפות. משה בן שאול סיכם לכל אחד מהמשתתפים את דעתו עליו ככותב. ואז הגיע אלי. "את", הוא אמר, "תמשיכי"."ו…"? שאלתי."וזהו"."זהו"? חשתי את התנודות הממוטטות של סכר הביישנות, שהחזיק איכשהו את העלבון המצטבר בחודשים האחרונים. אז זהו. הוא […]
3 בדצמבר 2007

עלי מוהר – שנה למותו. המופע ב"תמונע"

באמצע השיר "העיקר זה הרומנטיקה", תוך כדי שירה, התקדרו פתאום פניו של גידי גוב. לכמה שניות הוא התכנס בעצמו, נאנח אנחה קטנטונת, אולי היכה בו האובדן של עלי מוהר. זה היה רגע יוצא דופן במופע לזכרו, משום שבתיאטרון תמונע הצליחו לחולל שמחת מפגש מחודש איתו. המופע ייצג בכבוד משועשע את המרכיבים הבולטים שאפיינו את מוהר: התל אביביות שלו, פריז, הפועל תל אביב וכמובן אהבה – על קשת מצבי הצבירה שלה. עידן אלתרמן, שהנחה בחן לא פורמלי, הקריא בין שיר לשיר […]
29 בנובמבר 2007

בן ארצי, "קרוסלה"

מסתובב ושר   האם חוסר ביטחון הוא תכונה או מצב? בן ארצי, כמו דור שלם של ישראלים בגילו, מתחבט, מתלבט ומנציח במוזיקה שלו עידן בו ההתבגרות מקדימה, אבל גיל ההתבגרות מאחר ומתקיים גם בגיל שלושים. התוצאה, כפי שהיא מתגלמת ב"קרוסלה" – אלבומו השלישי, משכנעת בכנותה, אך אינה אחידה. כמו ארבעת עונות השנה שדומיננטיות בטקסטים של "קרוסלה", עם מזגי האוויר המשתנים שלהן, חיצונית ופנימית, גם השירים של ארצי מושכים לכיוונים שונים. חלקם פשוטים במבנה ובאנרגיות, האחרים מתוחכמים ועשירים יותר, מתגברים את […]
23 בנובמבר 2007

כנראה

כנערה אימצתי את השיר "הרדופים" של שלמה ארצי. שרתי אותו לעצמי בלופ שנמשך עד סוף התיכון, נפעמת ונכלמת מהארוטיקה המפוזרת בתיאורי הנוף – "תפנוקי גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם"… מנתן יונתן לקחתי איתי לדרכי המוגבלת שתי שורות. "ובעמום הוא מחפש את הצלול" ("נאסף תשרי") ואת ה"כנראה" מה"הרדופים". "לא עופות מרום אנחנו ואל גובה השמיים גם אתם, גם אנוכי לא נגיע כנראה". אין סיכוי שנגיע לגבהים האלה. מה פתאום. אנחנו בני אדם. אבל אולי בכל זאת? כנראה. איזו מילה יפה ואוצרת […]
22 בנובמבר 2007

את לא מופיעה בגוגל

  בפעם האחרונה להחריד שדיברנו, קולך היה מנומנם. בטח הערתי אותך משנת צהריים. חברה משותפת הציעה שאתקשר אלייך כדי לומר לך מזל טוב על ההישג הכפול. את לא נשמעת מופתעת לשמוע אותי, למרות כל השנים, אבל קולך היה קריר אלי. בוודאי כעסת שניתקתי אותנו זו מזו.  נכון. לא יכולתי להיות חברתך באמת. את היית תובענית, גדושה עד מחנק, אימפולסיבית עד טירוף, וגם – האדם הכי אינטליגנטי, יצירתי, רגיש, מצחיק ומוכשר שזכיתי להכיר בימי חיי. את לא מופיעה בגוגל. לא רק שאת מתה, את […]
21 בנובמבר 2007

קוואמי והחלבות, "מלחמת פופ"

מוזיקה טובה היא טיול שנערך בלי מפות, מצפן ותמרורי דרכים. הצורך לקטלג אותה לפי ז'אנרים הוא כמו ההרגל לאכול ארוחות מתוך קופסאות שעליהן רשומים מרכיביהן. אנשים שנוהגים להזין את עצמם אך ורק בדרך הזו, חשים את הטעם עוד לפני שהמאכל פוגש את פיהם, ואם הוא שונה ממה שהורגלו לו, הם משוכנעים שמדובר בקלקול. יש כאלה שהגדרות כמו רוק, מוזיקה מזרחית או ג'אז מפעילות אצלם מנגנוני התנגדות אוטומטיים. הם לא מעלים בדעתם שהשיר החדש מהרדיו, זה שהתאהבו בו בימים האחרונים, משתייך […]
15 בנובמבר 2007

חינוך – מחדש

לא לקבל כל אחד. להתחיל מיד בסלקציה נוקשה, קפדנית ויעילה. לא לאפשר לכל אחד להתקבל ללימודי ההוראה. לימודי הוראה – מחוז כיסופים עתיר מכשולים, ולכן גם אתגר להגיע לשם, אל המקום שבו הרף גבוה כל כך. רק המובחרים זוכים. החכמים ביותר, הערכיים ביותר, היצירתיים ביותר, הנחושים ביותר. ראיונות ומבחני סינון קפדניים: בהבעה בעל פה, בהבעה בכתב, ביכולת לבצע משימות, בדיקה של כל סוגי האינטליגנציות. ומי שזכה להיות "הנבחר", יודע שמעתה מתחילה העבודה הקשה באמת. הלימודים תובעניים, המבחנים קשים. לפחות כמו ברפואה. מדובר […]
13 בנובמבר 2007

"חופשי זה לגמרי לבד", שרו "בנזין"

יש לו פנים צעירות ואנרגיה שמספיקה לכל המסלול שעובר ממבטו המהורהר ועד אצבעותיו המשתוללות. הוא חלק מלהקה, והם שרים עכשיו את השיר הראשון שלהם כ"בנזין" – "חופשי זה לגמרי לבד". הם גאים בשיר ובעצמם, ובצדק. ברגעים המוקפאים האלה הם באמת חופשיים, אבל עדיין לא לבד. כרגע הם צוות, עם שיתוף פעולה שניצוצותיו בנגינתם ובשירתם המשתלבות בהתאמה, והאש המזינה אותם היא מדורת שייכות מלוכדת ועוד לא לוכדת. אלי חדד בתופים, בנג'ו קמחי בבס, קיטש אמסלם בגיטרה, וגם ההוא, הסולן בגיטרה שהלחין […]
12 בנובמבר 2007

אורי קליאן, "מחשבות למחיקה"

  הנה אלבום ראשון "קלאסי". אורי קליאן, שהחל את דרכו המוזיקלית כחבר בלהקות ("השפן הנכון", "רוך" ו"חופש"), עבר לצעד המתבקש הבא, קריירת סולו, שכוללת אלבום בכורה. "מחשבות למחיקה" הוא נקודת מוצא טובה. חוסר שלמותו ההתחלתית מובן, הגיוני ומאפשר את ההתפתחות שעשויה למקמו במקום גבוה יותר על סקאלת ההתקדמות האומנותית.    המוזיקה של קליאן קומוניקטיבית וקליטה מבלי שיצטרך להנמיך אותה. שיריו ידידותיים, והחברות שהם מציעים למי שמקשיב היא כמו עם אנשים נחמדים, שנעים לפטפט איתם. אומנם לא חברי נפש שכל רובד בנפשם […]
2 בנובמבר 2007

יום הולדת 50 למאיר גולדברג, פסטיבל הפסנתר מארח

שדות גולדברג   על הבמה גיטרות ופסנתר שמישהו מנגן עליו "ארץ קטנה עם שפם" ואחר כך נכנס בשירה לטריטוריה שסימנו האצבעות שלו. קוראים לו אורי מיילס, והוא הפסנתרן של הערב. קורין אלאל מצטרפת אליו, מאירה את הבמה בחיוכה ואחר כך שרה איתו ועם דנה ברגר "הטבעת נפלה". פסטיבל הפסנתר אירח אמש מסיבת יום הולדת חמישים למאיר גולדברג – האיש שנתן מילים לשירים האלה, ולעוד יותר ממאה שירים, חלק קטן מהם הושמע הערב. בזה אחר זה התווספו אליהם דודי לוי, דן […]
1 בנובמבר 2007

אביתר בנאי שר חתונה לבנה

  "פנים מוזמנים ואותות סכנה. מסכות מחייכות, חתונה לבנה" – כך נפתח שיר הנושא של האלבום "חתונה לבנה", ששלום חנוך הוציא בשנת 81'. 26 שנים אחר כך, אביתר בנאי מבצע אותו מחדש. היוזם למהלך המוזיקאי המרתק הוא משה לוי, שותפו של חנוך לדרך המוזיקלית, שהפיק אלבום מחווה לאלבום ההוא. כל שיריו מבוצעים בו מחדש בעיבודים עדכניים, מפי אביתר בנאי, מוש בן ארי, ארקדי דוכין, הדג נחש, מוקי, דניאל סלומון, אסף אמדורסקי, ירמי קפלן, חמי רודנר, דבק, קרולינה ומיקי שביב, שגם […]
23 באוקטובר 2007

אלון אולארצ'יק, "רוק& רוך"

  "אם את ילדותך תניח בפינה זנוחה, אז ציפור החידלון תשב על מיטתך", שר אלון אולארציק באלבום הסולו הראשון שלו. שני עשורים מאוחר יותר, באלבומו הנוכחי, "רוק & רוך", אולארצ'יק ממשיך לתחזק את חומרי ילדותו בטבעיות משכנעת. וכך, בשיר "ערב יום שישי", הוא תוהה במבט מסוקרן וטרי: "מה אומר פשוש לנחליאלי? לי לפעמים נדמה שהם מדברים. מה אומר אבינו בשמיים? הכרתי פעם ילד שהוא אותו הכיר". "רוק & רוך", בהפקת מרקו גורקן, הוא אלבום כפול שמבטא באופן מבריק את המוזיקליות המוכרת […]
21 באוקטובר 2007

נדב אזולאי, טריקסרין ומריונטה סול ב"תמונע"

יין, אדוויל, בירה. מחזה בשלוש מערכות. במאי תמהוני משליך אל הבמה להקה, זמרת, וזמר עם להקה. זאת ההופעה של נדב אזולאי. מריונטה סול מרתיחים בשבילו את הזמן בשקט חשמלי מבעבע. טריקסרין מקפיאה למענו מצבים בצעקה אקוסטית מזוככת. הבמה כמעט מתמוטטת מרוב כישרונות, קשרים והקשרים. עונות שנה שונות ואזורים גיאוגרפיים קיצוניים אך קרובים, נפגשים. יש רק הוויה אחת שבאמצעותה הם מתקשרים – האמת. וכל אחד מהם מגיע אליה אחרת. שלושתם כוכבים. כל אחד בדרכו. מבין שלושתם, נדב אזולאי כרגע הכי מוכן […]
19 באוקטובר 2007

הגרובטרון

  אז מה הם רוצים, הגרובטרון האלה? מה הסיפור שלהם? האם הם להקת דאחקות גימיקית? קבוצת מחאה מתוחכמת שמגייסת את נשק הפארודיה? מגישי שירה בציבור אופנתיים? והאם עליזותם העקרונית שייכת למשפחת ה"שמח" או ה"שמייח"? נתחיל בעובדה הבסיסית. אלבומם, הנושא את שמם, הוא מצבור עשוי היטב של גרסאות כיסוי לשירים מהז'אנר המכונה "שירי ארץ ישראל". את השירים האלה הם מלבישים בבגדי פאנק, רגאיי, קאנטרי, ג'אז, מעט ראפ והרבה גרוב, ממש כמו בשמם. מדובר בחבורה המונה תשעה נגנים, שגם מלווים בקולותיהם, וזמר […]
14 באוקטובר 2007

האופרטה ההונגרית בתל אביב

 האלגנטיות מתפרעת על הבמה והמכובד קורץ. בבית האופרה הישראלית בתל אביב משעשעים ומשתעשעים כוכבי "גאלה אופרטה", תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט – זמרים, שהם גם רקדנים ואקרובטים, ותזמורת. הטקסטים מושרים בשפות המקור – גרמנית והונגרית. הקהל של אמש היה גדוש בתפוצותיהן, אבל גם הצופים שלא הבינו מילה הצטרפו למחיאות הכפיים הנלהבות, לא רק בסופי הקטעים, אלא גם בשיאם. כי הנתחים שנפרסו אתמול הם מתוך אופרטות ידועות, למשל "העטלף", "דם וינאי" והוואלס "קולות אביב" של יוהן שטראוס הבן, "נסיכת הצ'רדש" של המלחין […]
8 באוקטובר 2007

אופק ריק

שוב נחתך בשורה החסרהחוזר בחזרה, כי לא היתה ברירהשוב ננשב מפה אחרלא בוחר ולא זוכר אופק ריק זה טוב או רע?מאיפה נלקח הצליל?אני לא מבין ממה הבחירהמוחי – נקבי חליל אפשר להגיע לשםולראות את הנפרשנגלה כמו חלום לא מוגשםזיכרון בטרם נדרס אנשים שעוד לא נולדונרעדים בחיוכםואם אחר כך יבגדוזאת לא היתה ההוכחה.
8 באוקטובר 2007

נעם רותם, "עזרה בדרך"

 הצער מסתער על האוזניים כבר בשיר הראשון, "עולה ויורד". נעם רותם שר במונוטוניות מכוונת על לילה רחוק מהבית, "בבניין הגדול". המטען שלו כבד דיו, כך שאין לו צורך להוסיף דרמה ולציין שמדובר בבית חולים. מי שמקשיב מעבר לקולו, כבר מבין. המילים חזקות, אבל השיר מאופק. וככה לאורך כל אלבומו השני, "עזרה בדרך". רותם מדווח על קריסת המציאות שלו. כבר משמות השירים מתבררתים מימדיה: "בשורות רעות", "חלום שבור", "לפני תהום" ועוד. עם חומרי חיים כאלה יש לגיטימציה להחצין את הכאב באופן הכי […]