"בת יונים הומייה / בת יונים בהירה / נחתני בים / על כנפי הסירה / ותוליכני / לארץ הבחירה" – כך נפתח שירו הציורי והמסתורי של חיים נחמן ביאליק. שיר עצוב, שבו נער ויונה עומדים על סף השער של הארץ, אך לא יכולים להיכנס כי הדלת נעולה, והמפתח – שדווקא נמצא בידי הנער – שבור. ואין תקווה. השיר מסתיים בהווה מתמשך ונצחי שבו השניים עדיין מתדפקים על הדלת, ואף אחד לא פותח להם. השבוע (י' בטבת) ימלאו 150 שנה להולדתו […]

היום, בדיוק לפני שנה, נר שלישי של חנוכה, לחצתי אנטר באצבעות רועדות מהתרגשות – והאתר שלי, סך הקול, יצא לאור. מאז, בתור פעוט בן שנה, הוא הספיק די הרבה: בסיפתח – הפוסט הראשון – כיכב שולי רנד, כוכב כמו שהוא יודע להיות, גם בתור מרואיין. באותה תקופה, רחשו באוויר הדי הסערה של חתונתו הטרייה לצופית גרנט. אבל אנחנו דיברנו על מוזיקה. היה מעניין. "לכל שיר יש עת" – ראיון עם שולי רנד, חנוכה 2021 שאלתם את עצמכם איך נראית זוגיות […]

חרוזיו של חנוך לוין, שנודע בעיקר כמחזאי, תמיד גירו את טובי המלחינים והזמרים הישראליים. הם מוקפדים וקצביים – ובשירים שעליהם הונחו יש ציוריות, ביקורתיות, ישירות וסרקזם לצד חמלה ויופי שמציץ מחרכי הכיעור והבוטות. התוצאה היא קלאסיקות שממשיכות להיווצר ולהתעדכן, כולל אלבומים שלמים המבוססים עליהם (בנוסף לאלבומי המחזות "את ואני והמלחמה הבאה" ו"מלכת אמבטיה"), עם מנגינות חדשות. רשימה חלקית של אלבומים המוקדשים לשיריו: אבי טולדנו שר חנוך לוין (1990), דודי לוי – פרויקט חנוך לוין (2000), חיי המתים – עמית פוזננסקי […]

"יהיה בסדר, תאמינו לי", חתם יצחק קלפטר את השיר "טל על פרחי הזמן" שהלחין למילים של מאיר גולדברג, ממש לא מזמן. טל סונדק שר איתו את השיר האופטימי, שלא לומר נאיבי, באביב האחרון, עם לחן קלפטרי יפהפה שהוכיח שכוחו היצירתי – לא רק שלא נחלש אלא שאפילו התחדש. ובחיי שנדבקתי, והאמנתי לו.   בשנות ה-90, בעיתון "העיר" התל אביבי, הוחלט לברר אחת ולתמיד מהו סולו הגיטרה הישראלי הטוב ביותר. זו הייתה משימה יומרנית וקשה – כי הסתובבו, ומסתובבים כאן, גיבורי גיטרה […]

חדש ומומלץ: שלושה אלבומי בכורה, שני יוצרים צעירים ויוצרת צעירה   ליאור אקרמן / "קו פרשת המים"     עם כריזמה קוֹלית שהוא מבטא בביטחון משוחרר, ליאור אקרמן כואב ומשלים עם מורכבות החיים באיפי שלו "קו פרשת המים". בין השירים-סיפורים הקליטים שלו, המעידים על יכולת התבוננות רגישה לניואנסים, יש לו שיר שכתב לבתו, על המעבר שלה מילדות לבגרות, ועם קשר או בלי קשר – גם אליס מארץ הפלאות נוכחת באלבום, ב"שיר מבוא" מאת לואיס קרול בתרגום אוריאל אופק. זוהי בעצם […]

כמה טוב לסיים שנה עברית, ולהתחיל שנה עברית חדשה, בתחושת שפע תרבותי מקורי ואיכותי. ובעיקר כיף כשזה נוגע למוזיקה הישראלית – הסיבה לאתר הזה. עונג וכבוד בשבילי להשתייך ל"88 שיודעים" – יוזמה של תחנת הרדיו כאן 88, שגייסה רשימה מפוארת של אנשי תרבות שיעזרו לה להרכיב את רשימת שירי השנה שלה. מומלץ ושווה להקשיב לשירים (לא חייבים בבת אחת 🙂 ) ולקרוא את הנימוקים לבחירות. ולפני שתצללו, הנה שיר השנה הפרטי שלי. גם הוא היה חלק מהרשימה שהתבקשתי לדרג, אבל […]

זאת לא ביקורת הופעה. זה תרגום כושל של ניצוצות מהלב שלי. ניסיון נואל להעביר משהו ממה שהתרחש אתמול ושלשום בחדר ההופעות הקטן ב"אוזן השלישית". יומיים רצופים של פסטיפונץ' – החגיגה של ההוצאה המחודשת על גבי תקליט של האלבום הראשון של הלהקה האהובה עליי. בערב הראשון הופעת עמידה, שהוקדשה לשירים היותר עזים שלהם (לפחות עיבודית, כי כל שיריהם חזקים). הערב השני – הופעת ישיבה, שהוקדשה ל"בלדות" (ניסוח שלהם, שבמילא התרוקן ממשמעותו כשבסוף הקהל התבקש לעמוד על רגליו ולהשתתף איתם, משולהבים, בהנבעת […]

כמה גוונים של אור יש בה. כמעט כמו מספר המשמעויות שיש לאור עצמו – פיזיקלית, ויזואלית, סמלית, רגשית, וכולן שזורות בה. ליום הולדתה, בחרתי שירי אור. שיר לכל שנה שלה – ובכל אחד מהם טמונה זווית אחרת של האור. ותוך כדי האזנה ברצף – התגלו לי משמעויות משותפות לכל השירים האלה, כולל רמזים מפורשים או נסתרים לאינסוף.   אור / מילים ולחן: נעמי שמר. ביצוע מתוך ההצגה "סימני דרך" בהבימה בשיר הזה יש סוד. הוא לא רק אור עולץ וצוהל […]

אלעד שודלר, באלבומו החדש (והחמישי שלו) "סוסים דוהרים", מנכיח את אברה מנגיסטו – החטוף שבשבוע הבא ימלאו שמונה שנים לשביו בעזה, וחוסר השבתו הוא חרפה עלינו כחברה. בשיר הפותח שנקרא בפשטות "אברה מנגיסטו", שודלר מטיח את האמת: אף אחד לא מביט בשעון / הים גורר חול על בטון / אולי בגלל שככה זה כאן / אולי בגלל שאתה לא לבן. הסוסים של שודלר מדהירים שירים-סיפורים עם יופי מוזיקלי שמזכיר טרובדורים עבריים כמו אהוד בנאי ועמיר לב ומעורר חשק לצאת למסעות […]

רק צביקה פיק יכול לשיר שיר על בדידות בעליזות קופצנית ושמחה, ולזכות במקום השני בפסטיבל הזמר בשנת 1979 (במקום הראשון לא היה לו סיכוי, כי זה היה הקדם אירוויזיון של "הללויה"). אז למה הוא שר בעליזות? כי השיר "אין לי איש מלבדי", מאת שמואל קרול (שכתב גם את "גבריאל" שפיק הלחין ועופרה חזה שרה) הוא שיר של העצמה עצמית והנעה לפעולה – על כך מעיד הפזמון: "אם אין אני לי – מי. וכשאני עצמי, אין לי אלא חלומי. אין לי […]

פעם הוא היה רותח, הרוקנרול, רוטט ונושף מחימה. פעם סָדַק עצמות מעוצמות הייסורים של יוצריו ושל הקהל שנפשו השתקפה דרכם. גם היום עודו כזה – הכול תלוי במצב הצבירה (או הצריבה או הרביצה). אבל רוקנרול הוא לא רק מצב נפשי או תודעתי. הוא קודם כול, ובראש ובראשונה – מוזיקה. וכשהיא במיטבה – חווים אותה ונוצרים אותה בו זמנית בתיבת החסדים הפנימית. אוגוסט תל-אביבי, ערב טו באב. עיריית תל אביב מפרגנת את "חמישקיעה" – הופעות חינמיות לכל המשפחה בימי חמישי, לפנות […]

נונו (נעמי אהרוני-גל) היא תופעת הפופ הישראלית החדשה והמנצנצת של הקיץ הזה. באלבום הבכורה המדובר שלה, "סטטוס", היא מתגלה כיוצרת שכיף להקשיב למוזיקה שלה – כולל המילולית. יש לה קול מובהק משלה, ובמקביל היא מהדהדת גם את שפת חבריה לדור ה-Z – בדומה למוזיקאים שנסקרו באתר הזה כמו אולי דנון, עמנואל יצחק לוי ועיליי אשדות (שהפיק איתה את האלבום)  – וגם הסופרת מאיה קלופמן שפסקול ספרה "ויסקי לארוחת בוקר" הוגש כאן. אז במה נונו שונה מכוכבות הפופ של התקופה כמו נועה […]

אני אוהבת את להקת פונץ'. זוכרת איך הרדיו והטלוויזיה של שנות ה-90 חגגו את "ונדמה שישוב", "עדינה" ו"אני מאוהב בבחורה מבת ים" שלהם. בהמשך, הם עברו תהפוכות, נפרדו והתאחדו ושינו צורות, ויצרו כל הזמן – ביחד ולחוד. בתחילת שנות האלפיים כבר התחלתי להכיר אותם באופן קצת יותר אקטיבי. האלבום הראשון שלהם אזל מהחנויות כבר בהתחלה. ואז צץ בצורות אחרות. הם הוציאו מאז אלבומים נוספים, אבל תמיד בושם הגעגוע אליהם היה חמקמק באוויר – מתחזק ומתנדף לסירוגין, ונפש הקהל שלהם השתוקקה […]